הכשרת בשיטת 12 הצעדים במכללת טאותרפיה 

דרכה של קבוצת אלכוהוליסטים :

רקע היסטורי :

סקירת ההיסטוריה של גישת 12 הצעדים תחל בארגון האיי.איי., תכנית 12 הצעדים החלה באלכוהוליסטים אנונימיים, מה שהפך להיות האב-טיפוס לכל קבוצות שנים-עשר הצעדים, ולכן ראוי שנחל בסקירת תולדות התופעה, מקורותיה, החל בהקמתה של האיי.איי A.A,  תוך כדי ניסיון להתחקות אחר המקורות הרעיוניים של גישת הצעדים, שהפכה לתנועה חובקת עולם המציעה תכנית טיפולית וגישה מעשית לחיים לאינספור התמכרויות , מחלות נפשיות, בעיות רפואיות, מערכות יחסים ועוד. סקירת התפתחותה הראשונית של איי.איי. מתחילה עם אלכוהוליסט כרוני בשם ביל ווילסון (Bill Wilson), חבר ילדות של ביל, אלכוהוליסט בשם אייבי תאצ'ר הצטרף לקבוצת אוקספורד, קבוצה לותרנית שפעלה באנגליה ובארה"ב בראשית המאה העשרים (ראה בהמשך), וכך התנקה משתיינותו ואף ניסה להשפיע על ביל ללכת באותו כיוון (Kurtz, 1990, pp. 94).

​

לאחר התנגדות ראשונית של ביל, בעיקר בגלל ההקשר הדתי, הוא נכנס לגמילה בבית החולים של דר'  Towns, שם טופל על ידי ד"ר  Silkworth שני רופאים אלו היו בעלי השפעה על האיי.איי. שתפורט בהמשך.ביל ווילסון עצמו מתאר כיצד במהלך התנקותו מהאלכוהול, בייאושו, פנה אל אלוהים בתחינה לעזרה, ולפתע נשטף כולו באור לא טבעי ובידיעה שתפילתו נענתה. כמו כן הוא חש שהתאווה למשקה נלקחה ממנו לתמיד  . (Kessel, 1962, ch.7) לאחר השחרור מהמוסד, הצטרף ביל לקבוצת אוקספורד.

כמו כן, הוא החל בניסיונות לעזור לאלכוהוליסטים אחרים, אותם היה מביא לקבוצת אוקספורד, וגם סיפר להם על החוויה הרוחנית, המיוחדת, אותה עבר בכל המקרים נכשל. כשישה חודשים לאחר החוויה הרוחנית שעבר, מצא ביל את עצמו באקרון, שבאוהיו, במסגרת עסקיו. מודע לסכנה עבורו שבעצם היותו בודד בעיירה זרה (הגביר את הפיתוי לחזור ולשתות), מצא ביל אלכוהוליסט אחר בשם דר. בוב סמית ונפגש אתו. המטרה הייתה לעזור לו להשתחרר גם כן משתיינותו, ובכך לשמור על פיכחונו של ביל עצמו. פגישה זו ביניהם מהווה את הולדת האיי.איי. בניגוד לניסיונות העבר עם אלכוהוליסטים, לא ניסה ביל להטיף לדר' בוב ואף לא לספר על חוותיו המיוחדות, כי אם תאר בפניו את הולדת שתיינותו. תיאור זה יצר תחושת הזדהות אצל השומע, רצון לשמוע עוד, ונכונות לקבל את המלצות הדובר "שיודע על מה הוא מדבר". ביל ודר' בוב הקימו את הקבוצה הראשונה באקרון, ולאחר חזרתו של ביל לניו יורק, הקים גם שם קבוצה. בתחילת דרכם היו עדיין האלכוהוליסטים חברים בקבוצת אוקספורד, אך בשנת 1937 פרשו ממנה  .(Gellman, 1964, pp. 23)

​

בשנת 1939 הובעה דעתו של הרופא שטיפל בביל ווילסון ובאלפי אלכוהוליסטים נוספים:  הנושא המועלה בספר זה (הספר הגדול של AA ) נראה לי כבעל חשיבות עליונה לאלה שנפגעו מהתמכרות לאלכוהול. אני אומר זאת לאחר ניסיון  של שנים רבות כמנהל הרפואי של אחד מבתי החולים הוותיקים ביותר בארץ במטפלים בהתמכרויות לאלכוהול וסמים.לפיכך הייתה לי תחושת סיפוק אמיתית כאשר התבקשתי להקדיש כמה מילים לנושא המובא בספר זה בפירוט כה רב. אנו הרופאים, נוכחנו זה זמן רב שפסיכולוגיה נפשית הייתה בעלת חשיבות דחופה לאלכוהוליסטים, אלא שההשלכות שנבעו ממנה היו מעבר לתפישתנו. מה בקשר לסטנדרטים האולטרה-מודרניים שלנו, גישתנו המדעית לכל דבר, ייתכן ואיננו מצוידים טוב מספיק על מנת לגייס את כוחות הטוב אשר נמצאים מעבר לטווח ידיעתנו הסינטטית.

​

בתחילת דרכם האלכוהוליסטים הנקיים מושפעים רבות ממנהיג רוחני בשם "אמת פוקס" (Emmet Fox), הקשר נוצר בעזרת מזכירתו של פוקס שהייתה אמו של אחד האנשים שעבדו עם מייסדי אלכוהוליסטים אנונימיים ( Bill W ), וכתוצאה מחיבור זה קבוצות חלק מחברי AA  הלכו לשמוע את פוקס לעתים קרובות מאוד. הכתיבה שלו, ובמיוחד "הדרשה על ההר", הקסימה את Bill W והפכה את הספר לפופולארי ב- AA זוהי ההקדמה כפי שהופיעה בהדפסה הראשונה של המהדורה הראשונה ב-1939 "אנחנו   מ"אלכוהוליסטים אנונימיים" הננו קבוצה של יותר ממאה גברים ונשים שהחלימו ממצב נפשי וגופני שנראה היה כחסר תקווה.

המטרה העיקרית של הספר הזה הוא להראות לאלכוהוליסטים אחרים בדיוק כיצד החלמנו. אנו מקווים שהדפים האלו יהיו עבורם הוכחה כל כך משכנעת שלא יצטרכו יותר כל הוכחה. אנו חושבים שהדיווח שלנו יעזור לכל אחד להיטיב להבין את האלכוהוליסט. הרבה אנשים אינם מבינים שהאלכוהוליסט הינו אדם מאוד חולה. ונוסף לכך אנחנו בטוחים שדרך החיים שלנו יש לה יתרונות לגבי כולם". בשנת 1939 מנה הארגון כמאה חברים (אלכוהוליסטים אנונימיים, 1989, עמ' ( xii.המהדורה הראשונה של ספר האיי.איי., בה זכה הארגון, חסר השם עד אז, בשמו הנוכחי. עד תחילת שנות הארבעים, הצמיחה של איי.איי. הייתה מתמדת אך מתונה יחסית. בשנת 1941 פורסם בעיתון נפוץ (Saturday Evening Post) מאמר אוהד על האיי.איי. על ידי העיתונאי ג'ק אלכסנדר. כתוצאה מכך הארגון חווה עליה תלולה במספר הקבוצות והחברים, והתפשט אל מעבר לגבולות ארצות הברית. לפי אומדן זהיר, בשנת 1989 מנה הארגון כמיליון ושש מאות אלף חברים, בשבעים ושש אלף קבוצות המתקיימות במאה ותשע עשרה מדינות(שם, עמ xv,).

​

​

עיתונאי בשם ג'ק אלכסנדר (1941), מפרסם מאמר ובו הוא מבחין בייחודיות של איי.איי. וכותב ש: כאן טמון חלק גדול מהכוח הייחודי של תנועה, אשר בשש השנים האחרונות, הביא להתאוששות של כ -2,000 גברים ונשים, אחוז גדול מהם נחשבו מבחינה רפואית חסרי תקווה. רופאים ואנשי דת, עובדים בנפרד או ביחד, תמיד הצליחו להציל כמה מקרים. במקרים בודדים, אלכוהוליסטים מצאו שיטות גמילה שלהם. אבל ההחלמה מהאלכוהוליזם הייתה זניחה. על ידי הטבע הרגיש והחשדני, האלכוהוליסט אוהב להיות לבד לעבוד את חידתו, ויש לו דרך נוחה להתעלם מהטרגדיה שהוא גורם בינתיים על אלה שקרובים אליו. הוא מחזיק בצורה נואשה באמונה שלמרות שהוא לא היה מסוגל להתמודד עם אלכוהול בעבר, הוא יהיה בסופו של דבר מסוגל להצליח להפוך לשתיין מבוקר. הוא אחד מבעלי החיים המוזרים ביותר של הרפואה, שהוא, לעתים קרובות כלל לא אדם אינטליגנטי ואינו חריף במיוחד.

​

​

אין שום תירוץ שקרי לשתייה שהאלכוהוליסטים אנונימיים לא שמעו או משמשות אותם עצמם. כאשר אחד מהלקוחות הפוטנציאליים שלהם מוסר אותם לרציונליזציה שלו ומשתכר, הם יגיבו מתוך ניסיונם האישי. זה מרגיז אותו קצת, והוא מקבל הגנה. הוא מסתכל על הבגדים המסודרים שלהם ופניהם מגולחים בצורה חלקה ובא אליהם בטענה שהם ילדים טובים שלא יודעים מה זה להיאבק עם משקה. הם משיבים על ידי הסיפורים האישיים הכואבים שלהם. זהו מאמר שפרסם וקידם את חברותת האיי.איי.

​

​

הספר שניים עשר-הצעדים שנים-עשר המסורות פורסם בשנת 1953 ביל ווילסון, ודר' בוב המייסדים, כתבו אותו ובו שיתפו את ניסיונם מ-18 שנות החלמה אשית שלהם ושל אלכוהוליסטים אחרים. בשנים האחרונות ניסו לא מעט חברי איי.איי. לייחס את המקורות המקצועיים של הרעיונות שנמצאים בספר הצעדים, אולי להרחיב מעט. אך החיבור אל המקור ההיסטורי, והסיבה שאיך שהספר מוגש עזר למיליוני אנשים בעולם השאירו את הספר כמות שהוא ללא שינוי. בשנת 2002, בוועידה העולמית בארה"ב הוכרז שהספר יישאר לעד בנוסח המקורי של ביל ווילסון ל-12 הצעדים ו-12 המסורות (אלכוהוליסטים אנונימיים, 2014).

​

ביל וילסון (1895-1971), היה אחד משני המייסדים של AA-. החוויות האישיות שלו והמנהיגות שלו היו קריטיות להצלחתו של הארגון. לאחר שנים של שתייה חריפה וניסיונות כושלים רבים לעצור, ביל נחשב לאלכוהוליסט חסר תקווה. הוא ניסה קבוצות רוחניות וגמילות בבתי חולים, אך באופן בלתי נמנע ורצוני חזר לשתייה. לאשתו גב' ווילסון הייתה אמרה שהוא עשוי למות מהאלכוהול, או שצריך להיות מאושפז בכפייה בבית-מחסה. בעוד שהוא שהה בביתי חולים פרטיים, הוא עבר חוויה רוחנית שהסירה את הכפייה והאובססיה לשתות. ניסיונו בא לידי ביטוי בשנים הצעדים 12, ודרך ההכרה בכוח עליון. ווילסון גם הבין שהאחריות שלו היא לעבוד עם אלכוהוליסטים מחלימים אחרים, וההבנה שזה הצורך האישי שלו כדי להישאר מפוכח. הוא פיתח את הנוהג הזה כעיקרון בסיסי של AA לאחר החוויה הרוחנית בשנת 1935. הוא היה פיכח במשך כמה חודשים, אבל פגישה עסקית נכשלה הובילה אותו להשתוקקת למשקה. במקום להיכנע, הוא מצא בספרייה של הכנסיות מספרי טלפון, והתחיל לקרוא ולשאול האם מישהו יכול לקשר אותו עם אלכוהוליסטים אחרים. בסופו של דבר הוא הציג לד"ר רוברט סמית ', הידוע בשם ד"ר בוב. במהלך ידידותם השוטפת, ביל נתן עידוד לד"ר בוב כשהוא נאבק כדי להישאר פיכח. זה עזר לביל לשמור על המחויבות של עצמו לפיכחון, והמושגים של ספונסר (חסות) ושירות הוקמו (stepping stones, 2015).

​

AA לובש צורה:

​

ב-10 ביוני 1935 היה זה מועד המשקה האחרון של ד"ר בוב ונחשב היום בו  AA נוסד. כל חבר של AA יכול לעקוב אחר חסותו של ביל ווילסון לדר' בוב שהיה נותן החסות הראשונה. ווילסון הבין שרק אלכוהוליסט אחר יכול באמת להבין את הרגשות הסבוכים שמעוררים החוויה המתישה שלו ושל אלכוהוליסטים אחרים. ד"ר בוב כתב, "הוא היה האדם הראשון שחי אי-פעם שדיבר, שידע על מה הוא מדבר בכל קשור לאלכוהוליזם מניסיון אישי בפועל. במילים אחרות, הוא דיבר בשפה שלי." פגישות AA הציעו הבנה והשראה ולא שיפוטיות ואשמה, כי בדרך כלל היה נוהג האלכוהוליסט לחפש נחמה באלכוהול כדי להתמודד עם רגשות אלה. אם חבר היה שוגה ושותה משקה, המשקה נתפס כמכשול ולא כישלון.

​

ביל וילסון כתב באנונימיות ארבעה ספרים על אלכוהוליזם: אלכוהוליסטים אנונימיים (1939), שתיים-עשרה צעדים ושתיים-עשר מסורות (1953), "אלכוהוליסטים אנונימיים מגיעים לגיל" (1957), ודרך החיים של- AA .והספר "אלכוהוליסטים אנונימיים, הידוע בשם הספר הגדול, שכולל 12 צעדים וסיפורים אוטוביוגרפיים רבים שנתרמו בעילום שם על ידי אלכוהוליסטים מחלימים בעילום שם. וילסון כתב עשרה הפרקים הראשונים וערך את הפרקים האוטוביוגרפיים. נכון לשנת 2005, יותר מ -25 מיליון עותקים של אלכוהוליסטים אנונימיים שנמכרו.

​

לואיס ווילסון המייסדת של אל-אנון הקבוצה למשפחות Al-Anon Family Groups

​

וילסון חיה בין השנים (1891-1988) היא מייסדת של אל-אנון של קבוצות התמיכה למשפחות של, לחברים של אלכוהוליסטים ובני המשפחה האחרים. בימים הראשונים של בני המשפחה של AA הגיעו (בדרך כלל נשים, כמו שרוב חברי AA היו גברים) הם השתתפו בפגישות AA עם האלכוהוליסטים. גישה זו עזרה לנשים שתומכות בבעליהן, אבל לא הייתה מספקת. הפורום לנשים שבו יוכלו לחלוק ולשתף את חוויותיהם ותחושות אישיות לא היה קיים. בשנת 1940 לואיס החלה לארגן פגישות נפרדות שנודעו בשם "מפגשי קבוצת המשפחה." לואיס הבינה מיידית וראשונה שחברים ובני משפחה של אלכוהוליסטים צריכים להתמודד עם בעיות משלהם הקשורות לאלכוהוליזם והפיכחון של יקיריהם. היא דגלה בשימוש בגרסה מותאמת של 12 הצעדים של AA  כדי לעזור לפתור אותן.