התמכרות לאקסטזי (MDMA)

התמכרות לאקסטזי (MDMA)

MDMA, המכונה גם אקסטזי, הוא סם פסיכואקטיבי סינתטי (מלאכותי) ומוגדר כסם בלתי חוקי ברוב מדינות העולם. בעוד ש MDMA הוא גביש או אבקה לבנה בצורתו הטהורה, כדורי האקסטזי המכילים אותו מגיעים אל הצרכן כטבליות לבליעה המהולות בחומרים נוספים. סם ה MDMA נגזר מתת קבוצת האמפתמינים והשפעתו העיקרית היא העלאת הסרטונין והדופמין במוח מה שגורם לתחושת אופוריה תחת השפעת הסם.

השפעות הסם

השפעת ה-MDMA  על אדם ממוצע נמשכת בין עשר לשתים עשר שעות. היא מתחילה להיות מורגשת כעבור עשרים עד ארבעים דקות לאחר הבליעה הראשונית, ומגיעה לשיאה בתוך שעה עד שעתיים לאחר מכן. המשתמש הממוצע יחוש לרוב עירני ומלא אנרגיה, אך שליו מאוד. מתקיימת עליה בביטחון העצמי, הפחתת הרגישות לכאב, ומתעצמת יכולת ההבחנה בצבעים, אשר נראים לפתע חדים וברורים יותר. האנשים שבסביבת המשתמש ייראו אוהבים ושמחים יותר, ושכיח שיופיעו כלפיהם תחושות חזקות של קירבה וחיבה ללא תנאי, גם אם יהיו זרים מוחלטים.

 

זוהי אחת הסיבות המסבירות מדוע זכה ה-MDMA לכינוי הפופולרי "סם האהבה". לאחר שמתפוגגת השפעת הסם, מופיעה לרוב תחושת עייפות קיצונית (בעיקר אם השעות שקדמו לה התאפיינו בפעילות גופנית נמרצת, דוגמת תנועה או ריקוד). עם זאת, השינוי שנגרם למאזן הכימי שבמוח ממשיך לשמר את מצב העוררות הגבוה, ומקשה על שקיעה בשינה. כמו כן עשויים להופיע דכדוך ודיכאון, אשר נגרמים עקב התרוקנות מאגרי הסרטונין.

במינונים גבוהים השימוש באקסטזי גורם לעיוותים זמניים בראייה, כגון תפישה של שובל צבעוני הנמשך בעקבותיהם של גופים נעים. ייתכנו ריצודי עיניים מהירים, נעילת לסת, חריקת שיניים, דפיקות לב, רעד, הזעה מוגברת וצמרמורות. תלונות נוספות שנשמעות לעתים קרובות במהלך ומיד אחרי השימוש הן: כאב ראש, בחילה, אובדן תיאבון, ראייה מטושטשת (בולטת התרחבות האישונים), יובש בפה וחוסר שינה.

לMDMA  נבנית במהירות סבילות לטווח הקצר , אשר מתפוגגת לאחר מספר ימים. סבילות זו גורמת לכך שעל המשתמש לצרוך כמויות גבוהות בהרבה מהכמות הראשונית על מנת להשיג את ההשפעה הרצויה, אשר עשויה להיות בלתי אפשרית אם המוח "מרוקן" באותה העת מסרטונין.

סכנות השימוש בסם

קיימות סכנות הנובעות מסוג החומר, שהוא תרכובת של חומר מעורר וחומר מעורר הזיות המזיק למערכת העצבים המרכזית ולמערכות הלב והדם, שרירים, כליות וכבד.

כמו כן, קיימות סכנות הנובעות מצורת ייצור החומר במעבדות פיראטיות בתנאים לא היגייניים ועם שאריות כימיות של חומרי זיקוק ותוספות בלתי ידועות שעשויות להיות מסוכנות מאד או עקב ייצור תרכובות כימיות אחרות שתכונותיהן לא ידועות ועלולות להיות עוד יותר קשות משל ה MDMA.

שחרור מוגבר של נוראדרנלין לסינפסה גורם לעליה בקצב הדופק, להפרעות בקצב הלב ולעליה בלחץ הדם העשוי לגרום לקרע בכלי דם ולדימום פנימי ולטכיקרדיה (מעל 100 פעימות לב בדקה). הגדלת המעמסה על עבודת הלב עשויה לגרום לאי ספיקת לב ובצקת ריאות ומוות במקרים קשים. מופיעה תופעה של תנודתיות, מעבר לנורמלי, ברמת הדופק ולחץ הדם גם ימים לאחר השימוש בחומר.

הפעילות המוגברת של השרירים (עוררות) יחד עם פעילות ישירה של החומר על מערכת ויסות החום (תרמורגולטורית) במוח מובילה לעלייה מוגזמת בחום הגוף (היפרתרמיה). תופעה מסוכנת זו מוגברת על ידי הריקוד וההשתוללות במסיבות. עקב החום הגבוה נגרמות התכווצויות ועוויתות שרירים, איבוד נשימה ומוות מקרים של התמוטטות מערכות הגוף.

השפעות פסיכולוגיות

עוררות היתר יכולה לגרום להיפראקטיביות, “התעופפות” של מחשבות וחוסר יכולת להתרכז באופן מועיל וכן לחוסר שינה. הופיעו תלונות גם על הזיות, דה-פרסונליזציה (הרגשה של היפרדות האני מהגוף), חרדה, תסיסת יתר, והתנהגויות מוזרות אוו בלתי אחראיות. תחושות וסימנים אלה גורמים לעתים להתקפי פאניקה, טירוף או אפילו אירועים פסיכוטיים.

יום או יומיים לאחר השימוש בחומר מופיעות בדרך כלל תלונות על קשיי ריכוז, דיכאון, חרדה ועייפות. תופעות אלה הן טיפוסיות ל”התרסקות” שמופיעה כתסמונת גמילה מחומרים מעוררים נוספים (קוקאין, אמפטאמינים). התלונות על השפעות שליליות של החומר מתרבות ככל שהמשתמש צרך את החומר מספר רב יותר של פעמים.

יש לציין כי תופעות הלואי הקשות עשויות לקרות גם לאחר שימוש חד פעמי בחומר עקב רגישות יתר של המשתמש מסיבות שונות או עקב גורמים פרמקולוגיים – ריכוז גבוה במיוחד, חומר כימי אחר, תוסף מזיק, תופעות לוואי מצטברות עקב שימוש בחומרים נוספים ועוד.

ההתמכרות ל MDMA היא קשה ומסוכנת, אך יש מוצא. אתם לא לבד! כל אדם יכול לבקש עזרה ולקבל מענה שיעזור לו לצאת מהסבל ולעלות על דרך חיים חדשה ובריאה יותר. פנו עוד היום למכללת טאותרפיה של המכללה האקדמית וינגייט בראשותו של ד"ר אברהם מזרחי וקבלו ייעוץ, הפניה וטיפול המותאם במיוחד בשבילכם. 03-7788766

ד"ר מזרחי אברהם

מתוך הספר: 

מכתבים 

זיגמונד פרויד

:ד"ר מזרחי אברהם