הכמיהה שלו לאלכוהול הייתה שוות ערך, ברמה קצת יותר נמוכה אמנם, לצמא  הרוחני של ה״אני״ שלנו לתחושת מלאות, לשלמות, כפי שבעבר זה היה בא לידי ביטוי בשפה של ימי הביניים: איחוד עם אלוהים.

​

איך בעצם אפשר לבטא תובנה כזו בשפה שאינה באמת מובנת בימינו?

הדרך היחידה הנכונה והלגיטימית לחוויה כזאת, היא שזה קורה לך בתוך המציאות, וזה יכול לקרות לך רק כשאתה הולך על נתיב שמוביל אותך להבנה גבוהה יותר.

 

ייתכן שאתה תהיה מובל למטרה זו על ידי מעשה של חסד או באמצעות קשר אישי וכן עם חברים, או באמצעות חינוך גבוה יותר של התודעה מעבר לגבולות הרציונליזם.

​

אני רואה ממכתבך שרולנד בחר בדרך השנייה, שהייתה, תחת הנסיבות שהיו ,ללא ספק, הטובה ביותר עבורו.

 

אלו הן הסיבות למה אני לא יכול לתת הסבר מלא ומספק לרולאנד, אבל אני מסכן את עצמי איתך, כי אני מסיק מהמכתב המאוד הגון וישר שלך שרכשת נקודת מבט שהיא מעל לקלישאות המטעות שאדם רגיל בדרך כלל שומע על אלכוהוליזם.

 

 

אני משוכנע לחלוטין שהעיקרון הרע השורר בעולם הזה כיום, מוביל את הצורך לרוחניות מסוג אחר, אשר אינו מוכר לנו, אם לא ילכו אנשים לאבדון, אם הם הרוע לא נוטרל, או, על ידי תובנה דתית אמיתית או על ידי קיר מגן של קהילה אנושית.

​

אדם רגיל, שאינו מוגן על ידי פעולה מלמעלה ומבודד בחברה, לא יכול להתנגד לכוחו של אותו כוח רשע, שנקרא בצדק מאוד השטן.

 

אבל השימוש במילים כאלה מעוררות כל כך הרבה טעויות שראוי רק לשמור על מרחק מהם ככל האפשר.