חמשת העיקרים להארה

אנדרו כהן

אנדרו כהן חמשת העיקרים

 

העיקר הראשון:

בהירות הכוונה :

 

 

אני במקום הראשון:

העיקר הראשון נקרא בהירות הכוונה והוא מפקיד את תוצאת המסע הרוחני בידיך.

תורת ההארה האבולוציונית מלמדת שבסופו של דבר, כל אחד אחראי להתפתחותו. אתה יכול לטעון שברצונך להתפתח, שאתה רוצה להיות חופשי או מואר, אך המידה שבה שאיפה זו תישא פרי ותשנה אותך מן היסוד תלויה לגמרי במידה שהדבר אכן חשוב לך.

בהירות הכוונה היא הבסיס לַחיים הרוחניים, כי היא כופה עליך להתמודד עם השאלה: "מהו הדבר החשוב מכול?" כל עוד אינך עונה, אחת ולתמיד, על השאלה הזו בתוך עצמך אינך מאפשר להתפתחות אמיתית או עקבית להתרחש. אם שאיפתך להתפתח רצינית, כוונה זו חייבת להפוך ולהיות חשובה יותר עבורך מאשר כל דבר אחר בעולם.

בתורת ההארה האבולוציונית, בהירות הכוונה היא בעלת משמעות כפולה. ראשית, משמעותה היא שאתה מתכוון להתפתח כאדם – מהבחינות הרגשית, הפסיכולוגית, המוסרית, האתית והפילוסופית. שנית, משמעותה היא שאתה מתכוון להיות אדם מואר או משוחרר רוחנית – להתעלות, במידה ניכרת, מעבר לאגו, מעבר לתחושת העצמי הנפרד.

בהירות הכוונה אינה תחושה כי אם פעולה. זו עמדה מודעת שאתה נוקט ביחס לחיים ברמה העמוקה ביותר. אף תרגול רוחני, ממושך ככל שיהיה, לא יוכל לשנות אותך לטווח הארוך ללא כוונה בהירה. הצלחתך הגמורה תלויה לגמרי בסוג הבחירות שאתה מבצע בכל רגע ורגע. בסופו של דבר, תגיע לנקודה שבה כבר לא תהיה לך ברירה, נקודה שבה תכיר בכך שהתפתחותך הרוחנית היא מחויבות חסרת ברירה. או־אז יהפוך האני האותנטי, שהוא הדחף האבולוציוני עצמו, לכוח השולט בהווייתך ומאבקך עם העיקר הראשון יפסיק. אבל עד שתגיע לנקודה הזו, עליך לטפח במודע את בהירות הכוונה.

הגות רצינית בשאלה "מהו הדבר החשוב לי ביותר?" תעמת אותך באופן עמוק ובלתי נמנע עם יחסך האמיתי לחיים. היא תעלה אל פני השטח כוחות עמוקים ורבי עוצמה בתוך נפשך שנותרים סמויים בדרך כלל. התמקדות כזו במה שחשוב לך מכול תאפשר לך לראות, אולי בפעם הראשונה, את ההבדל הדרמטי בין הלהט הלא-מרוסן להתפתחות של האני האותנטי לבין התנגדותו הלא הגיונית של האגו לשינוי. העיקר הראשון מאפשר לך להתחיל לקחת אחריות, במודע, על הכוחות שבתוכך שביכולתם לקבוע את גורלך.

 

 

 

 

חוק הבחירה מרצון

 

 

העיקר השני, חוק הבחירה מרצון, קובע שאם יותר מכל ברצונך להיות חופשי, עליך להיות מוכן לקחת אחריות מוחלטת על עצמך.

מרגע ששאלת את השאלה "מהו הדבר החשוב מכל?" וכוונתך התבהרה, מתעוררת השאלה: "איך אוכל ליישר קו עם כוונתי?" אם החלטת שאתה רוצה להתפתח – רגשית, נפשית, מוסרית ורוחנית – הרי שכדי לאפשר זאת, יהיה עליך למצוא דרך לוודא שהבחירות והפעולות שאתה נוקט בהן אכן עולות בקנה אחד עם כוונתך המוצהרת. בתורה הזו.

העיקר השני עובד כשאתה לוקח אחריות על המצב המפוצל של האני שלך – לוקח אחריות על כל חלק בתוכך שאינו רוצה להתפתח. במידת זו או אחרת, אצל רוב האנשים ניתן למצוא דחפים המנוגדים להתפתחות.

 

מערכת האני היא, מטבעה, מבנה מבולבל, כאוטי ומורכב.

תחושת האני הסובייקטיבית שלנו מורכבת מערוצים רבים:

 

מאינסטינקטים ביולוגיים, מהתניות תרבותיות, מהיסטוריה אישית ואולי אפילו מדפוסי קארמה שמקורם בחיים קודמים. לכל אלה מתלווים אינספור הפחדים והתשוקות של האגו האישי והקולקטיבי וכן הלהט היצירתי, החף מפחד, של האני האותנטי. אך הדבר שמאפשר לך לקחת אחריות על כל הממדים האלה של עצמך הוא ההכרה המהפכנית בכך שאתה הוא זה שבוחר, תמיד. אין זה משנה אלו דברים קרו לך בעבר: אתה זה שבוחר בכל רגע ורגע, במוּדע ושלא במוּדע, והבחירות האלה הן שקובעות את סוג האדם שתהיה, את הפעולות שתבצע ואת ההשפעה שתהיה לך על העולם שמסביבך.

באמצעות כוחן של כוונה ובחירה יכול אני מבולבל, מורכב ומפוצל להפוך לביטוי של אינטגרציה גבוהה. תוכל לעשות זאת גם אם חווייתך הפנימית כאוטית ומלאת סתירות, כל עוד זה חשוב לך במידה מספקת. אך כדי לבטא את השלמות המשוחררת הזו עליך ליטול אחריות, באופן פעיל וברגע זה, על כל אשר אתה עושה ברגע זה ועל כל אשר עשית בעבר.

לאמתו של דבר, מעטים הם אלה שבאמת שואפים להיות אחראים לעצמם. רובנו מעדיפים לראות את עצמנו כקרבנות של כוחות פנימיים וחיצוניים. כמובן שבדרך זו או אחרת כולנו קרבנות של אירועים או מצבים שנמצאו מחוץ לשליטתנו וכולנו, בלית ברירה, נושאים את הצלקות הנפשיות והרגשיות שנובעות מכך.

 

אין זה באפשרותנו ליטול אחריות על הדברים שכבר קרו לנו, אך יש לנו את כל האמצעים ליטול אחריות עבור תוצאות האירועים האלה

הפצעים והטראומות של העבר גורמים להופעתן של תגובות מותנות מכל הסוגים. לעתים קרובות הן מופיעות כפחדים לא רציונאליים, כתוקפנות ללא בסיס או ככעסים לא מוצדקים. כל עוד אתה מרשה לעצמך לחוש קרבן של התגובות המותנות האלה, מן ההכרח שבמוקדם או במאוחר תגרום לפגיעה ולטראומה אצל אחרים. כך נוצר מה שנהוג לכנותו 'קארמה'.

 

קארמה נוצרת בכל פעם שאתה פועל מתוך חוסר מוּדעות, מתוך בורות ומתוך אנוכיות באופנים שגורמים סבל לאחרים. עבור רובנו, קארמה היא כוח רב־עצמה – המומנטום המצטבר של אינספור פעולות כאלה. אך כשאתה מאמץ את חוק הבחירה מרצון ולוקח אחריות מוחלטת על כל בחירותיך אתה מתחיל, סופסוף, לשאת את הקארמה שלך על כתפיך. אתה נושא אותה כדי שאף אחד לא יצטרך לסבול מתוצאותיה. בגבורה, אתה בוחר לשחרר את העולם מפחדיך, מהתוקפנות שלך, מהכעסים שלך; ומעל לכול, אתה מחזק את החלק הטוב ביותר שבך. אם אכפת לך מהאבולוציה של התודעה, אימוץ העיקר הזה משחרר אותך לגמרי מן העבר ומאפשר לך להתחיל להשתתף באופן מודע ביצירת העתיד.

 

 

 

 

העיקר השלישי:

התמודד עם הכול ואל תחמוק מדבר:

 

העיקר השלישי, התמודד עם הכול ואל תחמוק מדבר, הוא התרגול הרוחני האולטימטיבי. הוא אומר לנו שאם אנחנו רוצים להיות חופשיים ואם אנחנו רוצים להתפתח ברמה העמוקה ביותר של הווייתנו, עלינו להתמודד עם הכול ולא לחמוק מדבר בכל זמן, בכל מקום ובכל מצב.

האגו, שהוא תחושת האני הנפרד, קשור עמוקות לדימוי העצמי ועסוק תמיד בשינוי הסביבה שלו כדי שיוכל לראות רק את ההשתקפות של עצמו שאותה הוא מבקש. נטייתו של האגו היא להכחיש ולדחות כל מידע שהוא מקבל – מהעולם החיצון או מחווייתנו שלנו – שסותר את הדימוי העצמי הזה. כל עוד אנחנו בראש וראשונה מזדהים עם האגו, נבחר להיות עיוורים להיבטים מסוימים של עצמנו.

יחס משוחרר לחיים הוא זה שאינו נשלט עוד על ידי האגו אלא הופך להיות ביטוי של הביטחון הרוחני והשקיפות של האני האותנטי. רק לאגו יש דימוי עצמי שיש להגן עליו. זהו דימוי שיוצר מחסום, מעין קיר שמגן על האני מחשיפת יתר אל המציאות. תרגול העיקר השלישי נועד לחדור מבעד למחסום הזה כדי לנתץ את ההגנות של האגו בכל רגע ורגע. האני האותנטי תמיד כבר חופשי; הוא מעוניין רק במה שאמיתי ונכון. אין לו דימוי עצמי שיש להגן עליו ואין לו מניע לחמוק מדבר. התמודדות עם הכול מבלי לחמוק מדבר מסירה את כל המחסומים להופעתו הספונטאנית וחסרת המעצורים של האני האותנטי.

רק אדם שרוצה באמת להתפתח יהיה מוכן לנטוש את העמדות־הפנים של האגו ולראות את הדברים כפי שהם. רק אדם ששואף לשקיפות, לאותנטיות ולאינטגריטי של האני ואשר המניע העמוק ביותר שלו הוא הדחף האבולוציוני ימצא את האומץ להתמודד כך עם המציאות. בסופו של דבר, כל אדם אחר יהיה מושקע כל כך בשמירה על העמדת הפנים של האני הנפרד עד שלא יוכל אפילו להתחיל בתרגול כנה של העיקר השלישי.

 

אך ככל שהזדהותנו עם הפחדים והתשוקות של האגו תלך ותקטן, בעוד שהזדהותנו עם הלהט האבולוציוני של האני האותנטי תלך ותגבר, כן נחווה פחות פחד, פחות היסוס ופחות התנגדות לראיית האמת. נמצא את הכוח ואת הענווה הדרושים כדי לשאת את כל מה שיהיה עלינו לשאת כדי להתמודד עם הכול ולא לחמוק מדבר בכל זמן, בכל מקום ובכל מצב. למה? כי אנחנו רוצים להיות חופשיים. אנחנו רוצים לשחרר את האני מאחיזתו של האגו כדי שהתודעה עצמה תתפנה להתפתח באמצעותנו. יכולתנו לבטא מידה נדירה כזו של מוּדעות ושל ידע עצמי תלויה לחלוטין בכוונתנו להתפתח, כי בכך אנחנו מיישרים קו עם הלהט הטהור של האני האותנטי ומתעלים מעבר למניע לחמוק ולהתעלם.

 

 

 

 

 

 

העיקר הרביעי:

האמת של הלא-אישי:

העיקר הרביעי נקרא האמת של הלא־אישי. עיקר זה מכוון אותנו לנקודת מבט על החוויה האנושית שמתעלה, באופן רדיקאלי, מעבר לתחום האישי של האגו הנפרד. האמת של הלא־אישי כופה עלינו להתחיל להשקיע מאמץ בניסיון לראות כל היבט מהיבטי חיינו לא רק כחוויה אישית אלא כביטוי של תהליך אוניברסאלי עצום ולא־אישי המתפתח תדיר.

פילוסופיה אבולוציונית ורוחניות אבולוציונית מבוססות על ההכרה בכך שהתהליך הפלאי הזה מתקיים ומתפתח מזה מיליארדי שנים. ההכרה הזו מגלה לנו שחווייתנו האישית של התהליך הזה, על כל ממדיו – הפנימיים והחיצוניים, הגסים והעדינים – היא רק חלק קטן מהתגלות אינסופית. מחשבות ורגשות שעולים בתודעה האנושית משקפים מבנים או הרגלים פסיכולוגיים ורגשיים שהתפתחו לאיטם במשך עשרות אלפי שנים.

כדי לתרגל את העיקר הרביעי, עליך פשוט להתחיל להסב את תשומת ליבך לחווייתך ולשאול את עצמך: האם זו רק חוויה אישית, או האם זהו ביטוי של תהליך לא אישי? יתכן שאתה חש כי כל מחשבותיך ורגשותיך ייחודיים ומיוחדים לך ויתכן שגם אני חש כך כלפי רגשותיי שלי; אך העובדה שאתה חש שזה אישי לך ואני חש שזה אישי לי היא בדיוק אותה הרגשה.

כשאתה הוגה בטבעה של החוויה שלך מהזווית הזו, אתה מתחיל לקבל תחושות בטן ותובנות פורצות דרך שמאפשרות לך, שוב ושוב, לראות מבעד לאשליה של התחום האישי ולהכיר בדרכים רבות ושונות שהוא אינו ממשי כלל

כשאני אומר שהוא אינו ממשי, אין בכוונתי לומר שאינך מרגיש שהחוויה שלך היא אישית. כוונתי היא, שאפילו חוויית ההרגשה כי מדובר במשהו אישי היא לגמרי לא אישית. זה נשמע פשוט, אך מדובר במשהו שרובנו צריכים לראות שוב ושוב, לא פעם או פעמיים אלא אלפי פעמים.

 

מרגע שנקודת המבט שלך תתכוונן מחדש בדרך זו, תתחיל לראות את הדחפים ואת התגובות הפסיכולוגיים והרגשיים שלך, כמו גם את הדחפים ואת התגובות הפסיכולוגיים והרגשיים של אחרים, באותו אופן שבו אתה צופה בהתפרצותו של הר געש בהוואי או בכוכב נופל בלילה – כחלק בלתי נפרד מתהליך החיים וכביטוי שלו. אם ברצונך להתפתח, אם ברצונך להפוך לאדם מואר, זוהי נקודת המבט שעליך לטפח עד שהיא תהפוך לטבע שני.

אין דרך רבת־עצמה יותר לראות מבעד למסווה הנרקיסיזם, מבעד להיצמדות האגואית לחשיבות עצמית, מאשר נקודת המבט הלא־אישית. ההשקפה הלא־אישית מגלה לנו כי תחושת העצמי הנפרד, או האגו, היא בסופו של דבר לא יותר מאשר אשליה של ייחודיות שנוצרת בכל רגע ורגע באמצעות ההרגל הכפייתי שלנו להתייחס כמעט לכל היבטי חיינו – כמעט לכל מחשבה, לכל הרגשה ולכל תחושה – כאילו הם אישיים. בכוחה של התובנה הזו, גם אם היא מופיעה לזמן קצר, לערער את אמונתנו הבסיסית בכך שאנחנו ישות אינדיבידואלית ייחודית החיה בבועה נפרדת, מבודדת מכל דבר אחר שמתרחש. אתה תהליך. והתהליך שלך הוא חלק קטן מאוד מתהליך הרבה יותר גדול. אם תעז להתמודד עם העובדה הזו תהפוך להיות שקוף לעצמך.

הממד האישי אינו אלא מסווה שיוצר את אשליית הנפרדות, שהיא האגו. זו אשליה אדירה. היא עמוקה ורבת־עצמה. רובנו חיים את כל חיינו מאחורי המסווה הזה ולא פוסעים מעבר לו לעולם, פרט אולי לגיחות חטופות בזמן חוויות של מצבי תודעה גבוהים יותר. אך אם אתה מוכן להתמודד עם האמת של הלא־אישי ויש לך את האומץ לראות מבעד לתחושת האני האישית שלך, ההזדהות והנאמנות שלך יתחילו לנוע מהדאגות האישיות של האגו לעבר הלהט הלא אישי של האני האותנטי, שהוא האנרגיה/אינטליגנציה המניעה את התהליך כולו.

 

כשאתה חודר מבעד למסווה של האישי אתה מגלה אובייקטיביות רדיקאלית שמשחררת אותך מהעיסוק העצמי הבלתי פוסק של האגו, ומאפשרת לך להיות זמין מייד להשתתפות מודעת ברמה הגבוהה ביותר של התהליך הזה, שהיא האבולוציה של התודעה עצמה.

יש אנשים, שכאשר הם שומעים את המונח "לא־אישי", הם מפרשים אותו כלא אנושי; אך ההפך הוא הנכון. אינני מתייחס לתהליך באופן שטוח, מכאני ומטריאליסטי. זהו תהליך חי. והוא מי שאתה. התהליך הזה הוא אתה. החשיבות העיקרית של השינוי הזה בנקודת המבט היא בכך שהוא מאפשר לך להתחיל ולראות את תחושת האני שלך עצמך כחלק מזרימת ההתפתחות העצומה הזו, המתקדמת לעד. הבנתך את משמעות היותך בן אנוש מתרחבת כמעט לאינסוף, כי אתה מתחיל לראות הן את האנושיות שלך והן את הפוטנציאל שלך לאנושיות רבה יותר כתוצאה ישירה של התהליך הזה, כחלק בלתי נפרד ממנו ועד כמה שאנחנו יודעים, כביטוי הנעלה ביותר שלו. באופן זה, האמת של הלא־אישי מגבירה ומגדילה לממדים כמעט אינסופיים את תחושת המשמעות של היותנו בני אדם.

העיקר החמישי:

למען הכלל

 

 

העיקר החמישי, למען הכלל, מהותה של ההארה האבולוציונית. הוא ממקם את יחסו אל המחפש כלפי הנתיב הרוחני בהקשר חדש, באופן שהמניע לשאוף להארה מתפתח מהיותו מרוכז בעצמו להיותו ממוקד באבולוציה של התודעה עצמה.

באופן טבעי, רובנו מתחילים במסע הרוחני בחיפוש אחר חופש או הארה למען עצמנו. מסיבה זו אנו מתחילים עם העיקר הראשון, שאומר: ברצוני יותר מכל להיות חופשי. אך אם ננסה באמת להגשים את השאיפה הממוקדת הזו ונתחיל להתפתח ולהתבגר, נמצא שהמניע שלנו מתחיל להשתנות. ככל שההבנה והחוויה שלנו גדלים כן אנחנו מגלים שהדחף הרוחני אינו עניין אישי.

 

יותר ויותר מתברר למחפש שהופך למוצא כי כולנו חלק מתהליך אבולוציוני לא אישי ועצום בממדיו וכי השאיפה לחופש רוחני אינה אלא ביטויו של הדחף האבולוציוני בלב ובשכל האנושיים. ותוך כך אנו מכירים בכך שהביקוש אחר ההארה לא יכול להיות רק למען הפרט. התנועה לעבר התעוררות רוחנית היא חוד החנית של התהליך ההתפתחותי הקוסמי ומטרת ההארה היא, בסופו של דבר, להביא את אורה של התודעה הערה אל התהליך עצמו.

לפני ארבעה־עשר מיליארד שנים פרץ משהו מתוך הלא־כלום והביטוי העמוק ביותר של אותו נחשול פלאי של התהוות מצוי ביכולת האנושית החדשה לתודעה גבוהה. תודעה אינה קניינו של היחיד; עם זאת, רק באמצעות היחיד היא יכולה להתפתח. כך שמטרת ההארה האבולוציונית היא התעוררותו של היחיד לדחף האבולוציוני או לאני האותנטי, מעבר לאגו, כדי שהוא יהפוך להיות כלי שרת שבאמצעותו תוכל התודעה המוארת להתפתח בחופשיות ולבטא את עצמה בעולם.

העיקר החמישי אומר, אני רוצה להיות חופשי, לא למעני כי אם למען הכלל. כשעיקר זה הופך להיות המניע הטבעי שלנו לחיפוש אחר ההארה, משהו משמעותי ביותר התרחש. הדבר שהתחיל כבחירה חופשית הפך להיות התחייבות חסרת ברירה. המניע הבסיסי שלנו התפתח, מהתכוונות לסיפוק צרכינו להתכוונות שאינה שונה מהמניע שעומד מאחורי היקום המתפשט: הלהט הטהור של המפץ הגדול, הדחף האלוהי, הלוא הוא האני האותנטי שלנו.

כאשר הלהט הטהור הזה הופך להיות ללהט שלנו, חיינו הופכים אז לאציליים – הם הופכים להיות חיים מקודשים, חיים של מובן ושל ערך. אנחנו מגלים שהגענו הביתה ושמצאנו את מקומנו ברשת האדירה של היקום. אנחנו יודעים מי אנחנו ולמה אנחנו כאן. כל עוד המניע הבסיסי שלנו הוא אישי ומכוון לעבר עצמנו, ברמה העמוקה ביותר לא תהיה לחיינו משמעות. אך כשאנחנו מאמצים מניע שמתעלה לחלוטין מעבר לממד האישי, כל רגע הופך להיות רווי בתחושת מטרה רבת עוצמה. זהו מותו של האגו. כל הדאגות הקטנות והקטנוניות שלנו לעצמנו נדחקות הצידה, כי איננו חיים עוד למען עצמנו אלא למען הכלל. בוער בנו הלהט להיות חופשיים לחלוטין כדי שדבר לא יעצור בעדנו מלהשתתף בכל ליבנו בתהליך האבולוציוני.

ד"ר מזרחי אברהם

מייסד ומנהל את

המכללה לטאותרפיה