בודהיזם הסנגהה, הקהילה והקבוצה:

ד"ר מזרחי אברהם:

מהו מקומה של הקהילה, של הקבוצה, של החברותא בבודהיזם? זהו פרק שמנסה להבין האם קיימת דרך פרטית, הארה פרטית, הארה בה האגו הנפרד יכול לא להתקיים כאשר אין בנמצא עוד בני אדם אשר מעוררים את האגו להתקיים. האם אפשר להגיע לשינוי אמיתי לבד ללא המשכיות, ללא נתינה, ללא שרות? אלו שאלות קריטיות מהותיות בבודהיזם וננסה לראות גם את ההשפעות שעברו לגישת 12 הצעדים והמסורות מהבודהיזם.

סַנְגְהַה (בסנסקריט) זו "קהילה", "בצוותא", "חבירה יחדיו" או "חברותא", במשמעותה המלא של הסנגהה זו "קהילת ההולכים אחר גאוטמה בודהה". זהו העיקרון השלישי מ"שלושת אבני החן"  של הבודהיזם. סַנְגְהַה היא אחד משלושת האידיאלים או האובייקטים לכיבוד,                           

 

שהם: הבּוּדְהָה הדְהַמַּה  והסַנְגְהַה. הבּוּדְהָה הוא המורה; הדְהַמַּה היא ההוראה, על פי האמת שנגלתה לבודהה ואותה הוא הנחיל לתלמידיו ואלו לתלמידיהם אחריהם וכן הלאה. הסַנְגְהַה היא הקהילה של אלה שהבינו את ההוראה ומגלמים אותה בחייהם (דרך 12 הצעדים היא קהילה של אלה שחיים את התכנית ומגלמים אותה בכל תחומי חייהם). שלושת עקרונות אלו נקראים "שלוש אבני החן" וזאת כי עבור אדם המחפש את הדרך לשחרור, הם הדברים היקרים ביותר בעולמו הרוחני "הסַנְגְהַה" אינה מתייחסת לקהילה הבודהיסטית כולה, אלא לשני סוגים של קהילות בחברה הבודהיסטית, שהם:

ה"סַנְגְהַה האצילית" (Ariya)סנגהה שהיא קהילת התלמידים האמיתיים של הבודהה.

וה"סַנְגְהַה הקונבנציונאלית –"נזירים ונזירות שהוסמכו באופן מלא.‏‏‏

חיי הנזירות דורשים התנהגות טהורה (הרחבה בצעד ארבע) אבל, החיים בחברה הרגילה, בבית, עם החברים מעוררים תשוקות רבות ודחפים הפועלים כאויבים כנגד ההתנהגות טהורה. חיי הנזירות הם חיים של מדיטציה שדורשת מודעות מתמדת, מודעות ברורה והתבוננות. כל זה דורש זמן, סביבה רגועה, חופש מלחצים חיצוניים ואחריות. הבודהה ייסד את הסַנְגְהַה על מנת לספק תנאים אובייקטיביים כאלה. הנזיר הבודהיסטי (בהיקהו) הוא אינו כומר, ואינו פועל כמתווך בין האנשים וכוח האלוהים, הנזיר הוא גם לא חונך (ספונסר) של מכורים נקיים שמתווכים בין המכור ובין הכוח הגדול, הקבוצה והכוח העליון/אלוהים וגם לא בין האדם לבודהה. המשימה העיקרית של הנזיר הבודהיסטי היא לפתח את עצמו בדרך שהתווה הבודהה, בדרך של משמעת מוסרית (סילה), ריכוז וחוכמה.

 

אני כמכור מאוד אנוכי ואגוצנטרי ולכן העיסוק בדרך שלי או בתהליך שלי בלבד מסוכן. מחלת ההתמכרות היא מחלה של התבוססות עצמית וחיטוט עצמי, לכן העשייה בקבוצה, השתתפות בשרות למען אחרים, נתינה והעברת הבשורה קריטיים בחייהם של מכורים נקיים.

בדרך 12 הצעדים מונחים כגון "התנהגות טהורה" מסוכנים, מכורים הם פרפקציוניסטים וכל תחושת כישלון עלולה להחזיר אותם לשימוש פעיל בסמים ואלכוהול. לכן אין שאיפה לשלמות ולהתנהגות טהורה.

 

הדבר הקרוב ביותר להתנהגות טהורה, שעל כל מכור נקי להיות נקי "מכל חומר שמשנה תודעה ומצב רוח".

כפי שבתכנית 12 הצעדים ישנם זרמים כך גם בבודהיזם:                    

 

שני זרמים עיקריים קיימים בבודהיזם המסורתי, תורת הזקנים התרוואדא ותורת הצעירים שהיא המאהאיאנא. בבודהיזם העניינים הקבוצתיים פחות משמעותיים והתהליכים הקבוצתיים כמעט ואינם מועלים על הכתב. גם לא מאבקים פנימיים וכוחות פנימיים הרסניים. אלא רק על הפעולות האישיות שעל הנזיר לעשות כדי להשתייך.

 

שלושה עניינים עיקריים בהם נבדלה המאהאיאנא מן התראוואדא:                                                                                                                     האחד הוא הדגש על אימון הריקות, שהוא אימון קפדני וחמור בצלילות הדעת שאינה יודעת פשרות.

 

השני הוא הדגש על החמלה כחלק מאורחות החיים ומאימונו של איש המאהאיאנא.

 

השלישי הוא אידיאל הבודהיסאטווא, שהוא, כל מי שהבין והתעורר והשתחרר אך בחר להישאר בעולם כדי לסייע לכל היצורים להשתחרר מן הסבל (שרות בשפת 12 הצעדים, "באנו לקבל נשארנו לתת").

הדלאי לאמה, מסביר את מקומה של הקהילה, הקבוצה והחברה על-פי הבודהיזם הטיבטי. שני מושגים מרכזיים קיימים בבודהיזם הטיבטי שיעזרו לנו להבין יותר את גישת הצעדים. היניאנהא והמאהאיאנא;

 

מייצגות שתי אסכולות מחשבה שונות להגיע לנירוואנה ולפעול על-פי ארבע האמיתות הנאצלות. לאמה (1999), ההיניאנים, הם "חסידי הדרך הקטנה", הם שואפים להשיג נירוואנה אישית איש איש לטובת עצמו. על-פי אסכולה זו, צריך לתרגל את התודעה על מנת להכשיר בה רצון עז לעזוב את הסמסארה. על-פי ה- NA (1996) מכורים רבים ניסו לעזוב את ההתמכרות את הסמסארה לבד, "שינינו ערים, שינינו חברים וקבוצות, שינינו עבודה, שינינו בני זוג, שינינו ארצות וכלום לא עבד, תמיד חזרנו להשתמש (לסמסארה) עד שבייאוש הגענו למכורים אנונימיים" (לקבוצה).

לעומתם חברי ההיניאנהא, אסכולת המאהאיאנא שונה (לאמה, 1999), המאהאיאנים שואפים להשיג את הדרגה הגבוהה של הנירוואנה, של בודהיות, לא רק לטובת עצמם אלא למען כל יתר הבריות. הם מונעים על-ידי תודעה השואפת להארה (בודיצ'יטה), ועל-ידי חמלה. הם הולכים בדרכים כמעט זהות של ההיניאנים, אבל בנוסף לדרכים אלו מתרגלים שיטות אחרות (אופאיאס) כגון שש ה"שלמויות" (פרמיטות). כשבודהה עזב את גופו בגיל שמונים הוא אמר

 

"אני יכול למות מאושר. לא הותרתי אף לא לימוד אחד חבוי ביד קפוצה. כל מה שיועיל כבר נתתי".

 

היו האור המנחה לעצמכם. בודהה היה מהיאני, הוא נשאר ללמד, כך הוא אמר "אני מלמד כי אתם וכל שאר היצורים רוצים להיות מאושרים ולהימנע מסבל אני מלמד את הדברים כפי שהם."

אותה בודהיות, אותה נירוונה, או התעוררות רוחנית באה לביטוי בגישת 12 הצעדים בסמיכות, בקרבה, בצורה הדוקה יותר לגישת המאהאיאנא, הצעד ה-12 טוען " שלאחר שעברה עלינו התעוררות רוחנית, כתוצאה מצעדים אלה, ניסינו לשאת בשורה זו למכורים וליישם עקרונות אלה בכל תחומי חיינו" (אלכוהוליסטים אנונימיים, 1990).

 

"באנו לקבל נשארנו לתת",

 

" רבים מאתנו מאמינים שהתעוררות רוחנית היא חסרת ערך, אלא אם היא מלווה בשלוות נפש גדולה יותר ואכפתיות לאחרים" (מכורים אנונימיים, 1996). גישת הצעדים מוסיפה ומדגישה את הקשר ואת היחס בין ההתעוררות הרוחנית לרוח הקבוצה, בשלב זה על המכור להבין, כי הדרך היחידה לשמור על מה שקיבלנו (התעוררות, בודהיות, נירוואנה), היא לשתף בדרך החיים שלנו את המכור שעודנו סובל. חוסר האנוכיות שבעבודה זו הוא העיקרון הבסיסי של הצעד ה-12.

הבודהיזם צמח מתוך תרבות ואורח חיים של פרישות שהייתה בהודו בזמנו: מוריו הרוחניים של הבודהה היו פרושים, וכך גם האנשים שבפניהם הציג לראשונה את תורתו. בודהה אימץ דרך ואורח חיים נזירי, כנזיר בודהיסטי, וזה הבסיס האידיאלי לאימון ותרגול בודהיסטי. אמנם על-פי הטקסטים הקדומים ביותר אדם יכול להגיע להתעוררות מלאה ולהפוך למואר (ארהט) בלא שיהפוך באופן רשמי לנזיר, אך יחד עם זאת המסורות הקדומות קובעות, כי במקרה זה, בו ביום שאדם מתעורר יקרה אחד מהשניים: "או שהוא יצטרף למסדר בודהיסטי או שהוא ימות".

הקשר בין שתי התורות האדירות הללו, מדגיש את חשיבות הקהילה, היחיד זקוק לאובייקט להתמסרות, לאובייקט להתייחסות, הבודהה, ביל ווילסון, ועבדכם הנאמן שיושב וכותב שורות אלה תלוי ומצוי ב"תלות הדדית" בכם שתקראו את מה שאני מעביר ואת מה שעברתי בדרך האישית שלי. הקשר שלי אליכם הוא דרמטי, הקיום שלי מותנה בכם, בה בעת שאתם תקראו, תפרשו, תושפעו ממה שאני מעביר אני אחווה זאת יחד ואושפע באופן בלתי נמנע מכם.

 

הבסיס להכרה העמוקה בכוח גדול ממני עברה דרך הקבוצה, החונך, לימוד הצעדים ואחר כך לימוד התורה הבודהיסטית. אין שום משמעות ליום הנקי שלי כפי שהוא כיום ללא הקבוצה שנותנת לי אישור לקיום ולערך של ההישג הזה (ההישג הוא רק להיום). ולכן מכורים שלא יקבלו את הכוח של הקבוצה ויישארו חלק ממנה, כנראה שלא יישארו נקיים לאורך זמן, בטח לא במובן של גישת 12 הצעדים, שמדברת על מסע אישי, עם עבודה פנימית בלתי פוסקת באמצעות הדרך שהחברותא הזו מנחילה לעולם.

בודהיזם 12 הצעדים

מאת : ד"ר מזרחי אברהם

המכון הישראלי לטאותרפיה

התמחות בטיפול בכל

סוגי ההתמכרויות

תן לעצמך הזדמנות וצור קשר עכשיו – את\ה לא לבד!

אנשי המקצוע והמומחים שלנו ישמחו לסייע הטיפול מותאם אישית. השאר/י פרטיך ונחזור אליך בהקדם האפשרי או פנה/י

 

אלינו בטלפון: 03-7788766