פרויד ומעבר: פרויד והתיאוריה הפסיכואנליטית הקלאסית

מכללת טאותרפיה וזיגמונד פרויד

פרויד ומעבר: פרויד והתיאוריה הפסיכואנליטית הקלאסית

 

פרויד הושפע מארכיאולוג שגילה את העיר העתיקה טרויה. פרויד הרגיש שגם הוא גילה משהו חשוב: המציא את הטכנולוגיה הנחוצה ע"מ לחשוף את המבנים התת הכרתיים של המוח האנושי. הוא חש מסוגל לחשוף את ההיסטוריה העתיקה של הפרט ושל כל המין האנושי. 

המאמר סוקר התפתחות כרונולוגית של התכנים הכי משמעותיים בתיאוריה של פרויד.

ממוח לתודעה: בתחילת דרכו עבד פרויד כנוירולוג, טיפל באנשים עם עצבים פגועים או חלשים. הושפע רבות משרקוט, נוירולוג צרפתי, שהתחיל להתעניין ברעיון של הלא מודע והעביר את המוקד מהמוח לתודעה. למשל: בדק חוסר תחושה בידיים (glove anaesthesia), הבין שהמקור אינו נוירולוגי כיוון  שהתיאור לא התאים למצב של נזק עצבי אך, מצא במצב היגיון פסיכולוגי. חוסר התחושה  נובעת ממחשבות לא תקינות של הפציינט לגבי היד שלו. יתכן כי לפציינט אין גישה ישירה למחשבות אלו, הן לא נוכחות במודע שלו אך, הן בעלות השפעה גדולה עד כדי יצירת תגובה פיזית של חוסר תחושה. שרקוט טען כי המחשבות משפיעות על המצב הפיזי אך גם על הריפוי. הוא טיפל באמצעות היפנוזה: התנה / גרם ל סימפטומים היסטריים שלא היו קיימים באדם בעבר (שיתוק, עיוורון) והשתמש בהיפנוזה ע"מ לרפא את הסימפטומים ההיסטריים באופן זמני. על פיו הבעיה היא לא בגוף אלא, במחשבות לא מודעות שגורמות לסימפטומים. מדובר ברעיון / מחשבה מעוררת מחלה (פתוגנית) שמחדירים לאדם בזמן ההיפנוזה ומשפיעה על ההתנהגות שלו למרות שהוא לא מודע אליה.

עד לפרויד, בעלי סימפטומים היסטריים נחשבו למזייפים או לבעלי מע' עצבים חלשה.  פרויד הראה כי מדובר במחלה של התודעה ולא של המוח.  המקור לבעיה הוא לא עצבי אלא, מחשבות האדם. עולה שאלה: איך רעיונות אלו מופיעים בתודעה האנושית, איך הם הופכים לא מודעים ופוגעים באדם?

ברויר התחיל לענות על השאלה כשטיפל בברטה פפנהיים (Anna O) - חולה עם סימפטומים דרמטיים כמו שיתוק והפרעות בדיבור.  הסימפטומים לא נעלמו בעקבות ההיפנוזה אך, ברויר שם לב כי במהלך ההיפנוזה המטופלת מדברת על הסימפטומים שלה, הוא עודד אותה להמשיך והיא תיארה מתי סימפטום מסוים התחיל – בדר"כ בעקבות אירוע מלחיץ. הם גילו כי לדיבור ולפורקן האמוציונאלי שבא בעקבותיו יש אפקט מרפא – chimney sweeping עוזר בהעלמות הסימפטומים. דוגמא: ברטה לא הייתה מסוגלת לשתות מים אך לא ידעה למה זה דוחה אותה. בהיפנוזה סיפרה כי ראתה את הכלב של השותפה שלה שותה מכוס אך, לא אמרה דבר מתוך נימוס. לאחר שהתעוררה מההיפנוזה הייתה מסוגלת לשתות.

פרויד וברויר פרסמו חיבור פסיכואנליטי ראשון שעסק בנושא ב-1893. לטענתם, היסטריה נגרמת מזיכרונות מודחקים ומהרגשות שמקושרים אליהם. הרגשות לא נחוו בדרך המקובלת לכן, הפכו נפרדים משאר התודעה ועלו על פני השטח כסימפטומים היסטריים. אם בטיפול מביאים את האדם למקורות הסימפטום, המשמעות הופכת גלויה  ויש פורקן רגשי שמעלים את הסימפטומים.

עולה השאלה מדוע רגשות מסוימים הופכים נפרדים משאר התודעה? שתי היפותזות: ברויר – הזיכרונות הופכים דיסאסוציטיביים בגלל שהתרחשו במצב תודעה שונה  hypnoid state. לטענתו, אנשים מסוימים נוטים יותר למצב זה ולכן, נוטים יותר להיסטריה. למשל: ברטה הייתה מותשת ולחוצה כי טיפלה באביה החולה. מאורעות טראומטיים קרו לה במצב תודעה שונה: כשהיא לא הייתה עצמה ולכן, לא היו משולבים בתהליכים מנטאליים מקוריים. ההיפנוזה הביאה לחוויה מחודשת של הזיכרונות והתרחש תהליך עיבוד של האמוציות בדרך הרגילה.

פרויד -  הזיכרונות הופכים להיות דיסאסוציטיביים בגלל שהתוכן הממשי של הזיכרונות והרגשות היה מפריע ומלחיץ. מה שיצר קונפליקט עם שאר הרגשות והרעיונות של אותו אדם. התכנים לא תאמו את שאר תכני התודעה ולכן, הוחזקו בנפרד מחוץ לה. כלומר, ע"פ פרויד ההיסטריים הם אנשים בעלי קונפליקטים וסודות מעצמם ומאחרים.

מהיפנוזה לפסיכואנליזה: בשלב זה המתודה של פסיכואנליזה התבססה כתחליף להיפנוזה. פרויד החליט לעזוב את ההיפנוזה כיוון שחשב שהיא פחות יעילה ע"מ להגיע לאותם זיכרונות. הוא טען כי הדרך הטובה ביותר להפסיק את הסימפטומים לחלוטין  היא להעלות אותם למודע. בהיפנוזה התכנים שוב לא מגיעים למצב תודעה רגיל, פרויד אמר כי יש מנגנון "הגנה" שמונע באופן אקטיבי מהזיכרונות ומהרגשות לעלות למודע ולכן, כשהאדם מתעורר מההיפנוזה הם יוצאים מהתודעה הרגילה. ההיפנוזה עזרה להוריד את מנגנוני ההגנה אך, כאשר הפציינט יוצא מהטרנס ההגנה חוזרת ואין גישה לאותם זיכרונות. המטפל מספר למטופל מה קרה במהלך ההיפנוזה אך, מדובר במודעות אינטלקטואלית בלבד ולא מודעות רגשית.

המודל הטופוגרפי: המודל מתייחס לתודעה ומחלק אותה ל-3 מבנים. התת מודע – מכיל רעיונות ורגשות לא מקובלים, סמוך למודע / פרה מודע – מכיל רעיונות ורגשות מקובלים שיכולים להפוך למודעים בשעת הצורך. המודע – מכיל רעיונות ורגשות שנמצאים במודעות שלנו בכל רגע נתון. פרויד התאמץ למצוא גישה שתסיר את מנגנוני ההגנה של הפציינט ולא רק תחליש אותם זמנית כמו בהיפנוזה. השיטה שמצא פרויד היא אסוציאציות חופשיות.

אסוציאציות חופשיות: המטרה היא לייצור מצב ביניים של מודעות. הפציינט שוכב בחדר שקט ונוח ומתחיל לומר את כל מה שעולה לו לראש בלי סינון של התכנים ובעידוד המטפל שיושב מחוץ לטווח ראייתו. המטפל מזמין את המטופל לצפות כמו מהצד בזרם התודעה של עצמו. השיטה עוזרת לחשוף סודות ותשוקות סודיות של המטופל. במצב זה ההגנות נותרות פעילות וניתן להתייחס אליהן. הפציינט נמצא בהכרה מלאה והמטפל יכול להראות לו שרצף הרעיונות שלו כולל גם מחשבות ורגשות שנשמרו מחוץ למודע.

העברה (התקה של הרגשות והרצונות הקונפליקטואלים של המטופל אל המטפל) והתנגדות: פרויד גילה כי אסוציאציות חופשיות מתאימות לזמן קצר בלבד כיוון שההגנות חוסמות מחשבות שקשורות בתכנים אסורים. בנוסף, במהרה המחשבות והרגשות הקונפליקטואלים מועברים למטפל שהופך להיות מושא לאהבה / שנאה – רגשות עליהם הפציינט מסרב לדבר. ע"פ פרויד יש לחשוף את ההעברה ואת ההתנגדות שהיא אותו הכוח שגרם למחשבות להיות לא מודעות מלכתחילה. לטענתו, ניתוח האסוציאציות החופשיות וההתנגדויות אליהן יכול לחשוף את שני צידי הקונפליקט הפתוגני (אותן מחשבות שיוצרות חולי): הסודות, הרגשות והזיכרונות ומהצד השני ההגנות.

דוגמא: גלוריה, עורכת דין, לא הצליחה להחליט האם להינשא לגבר איתו היא חיה. התקשתה לפעול באופן ספונטאני גם בתחומים נוספים ולכן, חיה היו מובנים מאוד ומלאי חששות. בטיפול נזכרה כי בילדות חששה כל הזמן כי משהו יקרה למשפחתה. במהרה הפכה בעיתית כיוון שחששה שלא יהיה לה מה לומר בטיפול והכינה דברים מראש. היא התקשתה להבין את תשובות המטפל שנראו לה מבלבלות ומסובכות, "גדולות עליה". פרויד הדגיש כי הקושי של הפציינט לנתח את ההעברה ואת ההתנגדות לא מהווה מכשול לטיפול אלא, הוא עיקר הטיפול. בהמשך הטיפול התברר כי הפחדים של גלוריה מהפרשנויות נובעים מאותם פחדים שהיו לה בילדות ועדין קיימים בבגרות. פרויד מצא כי מה שעוזר לאותם פציינטים הוא גילוי של אותם מנגנוני הגנה במהלך הטיפול התמקד מעתה בניתוח ההעברה וההתנגדות.

החלומות: ע"פ פרויד חלומות הם כמו אסוציאציות אחרות כלומר, מכילים מחשבות חבויות וקשורים לחוויות מוקדמות. בנושא החלומות חקר פרויד את עצמו רבות. החלומות הם התגשמות של המחשבה הקונפליקטואלית. בשינה מנגנוני ההגנה נחלשים, המחשבות הטעונות שעולות יכולות להפריע לשינה ולכן, הן מופיעות באופן סמוי, מוסווה דרך מנגנונים של עיבוי, התקה וסימבוליזם. לחלום יש תוכן לטנטי (סמוי) שהוא התוכן האמיתי, בשלב עבודת החלום התוכן עובר שינוי באמצעות שלושת המנגנונים ומתקבל התוכן הגלוי שלאחר עריכה משנית הופך למה שאנחנו זוכרים שחלמנו (עמ' 9 למעלה).  הטכניקה לפרוש חלומות נגזרת מהאופן בו חלומות נוצרים: תחילה  מבודדים ומתייחסים לכל מרכיב בחלום ובהמשך המסלולים של האסוציאציות השונות שעלו ביחס למרכיבים מצטלבות. פרוש החלום הוא תהליך הפוך ליצירת החלום – מהמשמעות המוסוות של החלום אל הסודות  שמתחתיהם. ע"פ פרויד לחלומות, לפליטות פה ולסימפטומים נוירוטיים יש מבנה דומה: הם מהווים פשרה בין המחשבות והרגשות האסורים לבין ההגנה נגדם. בעצם כניסה של "חומר אסור" מתאפשרת רק כשהוא מוסוה. מופיעה דוג' לחלום של גלוריה + ניתוח – בעקרון לא צריך אבל אני יכולה להוסיף אם רוצים – עמ' 9 באמצע.

מיניות בילדות: במהלך השנים ראה פרויד כי לעיתים סימפטומים היסטריים שהוסרו במהלך הטיפול (קתרזיס מדיבור) חזרו בהמשך. פרויד מצא כי במקרים מסוימים  לאירוע, שע"פ המטופל, היווה את תחילת הסימפטומים קדם אירוע לא נעים אחר ואם המטופל לא הגיע אליו סביר שהסימפטומים יחזרו. פרויד חשד כי הסימפטומים והקונפליקטים העכשוויים קשורים לחוויות ילדות מוקדמות.  לרבים מהמטופלים של פרויד (לא רק היסטריים) היו חוויות ילדות טראומטיות בעיקר כאלו שקשורות בהתפתחות מוקדמת של המיניות.  לדוגמא: גלוריה זכרה שחשבה שאיבר המין של אביה מרתק ומסוכן ולא הבינה כיצד איבר מינה יכול להכיל פין כ"כ גדול.  באותו אופן ניתן לנתח את החשש שלה מפרשנויות המטפל: התודעה שלה, כמו איבר המין שלה, הייתה קטנה ופגיעה, היא רוצה לאמץ את פרשנות המטפל אך, חוששת שהיא תהרוס אותה. פרויד פיתח את תיאורית הפיתוי הילדותי "infantile seduction" – התבסס על הרעיון כי אותם זיכרונות מוקדמים קשורים במפגש מיני ממשי  שלילד לא הייתה דרך לעבד. ע"פ התיאוריה מפגשים אלו הם המקור לנוירוזה. בגיל ההתבגרות עם התפתחות המיניות, עולים שוב אותם מפגשים מיניים וזה מה שיוצר את הסימפטומים הנוירוטיים. התיאוריה זכתה לביקורות רבות. גם כאן מופיעות דוג' בקשר לגלוריה. כלומר, בבסיס הסימפטומים הנוירוטיים עומד מבוגר שפיתה את המטופל בעבר כשהיה ילד.

לאחר מות אביו חווה פרויד בעצמו סימפטומים נוירוטיים מה שהוביל אותו לחשוב כי הוא היה קורבן לפיתוי ע"י אביו. לא היו לו זיכרונות כאלו, הוא זכר רק כי חשק באימו וראה באביו יריב מסוכן. גילויים אלו גרמו לפרויד להטיל ספק בתיאורית הפיתוי. בנוסף, נראה לו לא סביר שמס' רב כ"כ של אנשים עברו התעללות מינית בילדות. הוא הסיק כי רוב הזיכרונות עליהם דיווחו הפציינטים היו ביטוי למשאלות ותשוקות בלבד.  

ב-1897 החליף פרויד את תיאורית הפיתוי בתיאורית המיניות בילדות (היכולת שלו להתפתח ולשנות נחשבת לגדולה). התיאוריה ערערה על התפיסה הקיימת ע"פ ילדים הם תמימים מבחינה מינית והמיניות שלהם מתפתחת רק בגיל ההתבגרות. תיאורית המיניות בילדות מסבירה את הסימפטומים הנוירוטיים כנובעים מפנטזיות, דחפים וקונפליקטים שבאים מתוך הילד עצמו ולא מגורם חיצוני. ע"פ פרויד, המיניות הקונפליקטואלית קיימת בקרב כל הנשים והגברים ולא רק בקרב הנוירוטיים לעתיד. הנימיות שבאה לידי ביטוי בסימפטומים ושאליה פרויד מתייחס היא רחבה שרומה לסטיות וכוללת גם פעולות כמו מציצה עם איברי גוף שונים כמו הפה, לא מוגבל רק למיניות הרגילה (קיום יחסי מין). מדוע מיניות היא גורם מניע כ"כ חשוב ביצירת קשיים בחיים?

התיאוריה של הדחפים האינסטינקטואליים: הדחף הוא חלק משמעותי בתיאוריה של פרויד שטוען שהתודעה (mind) מהווה מנגנון לפריקת גירויים אשר "פגשן" אותה / נקלטו בה. קיימים גירויים פנימיים (רעב) וגירויים חיצוניים (רודף מאיים): מגירויים חיצוניים לא נעימים ניתן להימנע וכשמדובר בגירויים פנימיים התודעה הופכת להיות מובנית כך שתוכל לשלוט בהם וכשמתאפשר גם לפרוק אותם.  הדחפים המיניים הם גירויים פנימיים מרכזיים. הם באים לידי ביטוי בהעלאת מתח באזורים שונים בגוף. למשל: ליבידו אוראלי מתבטא בפעילות אוראלית ויוצר דחף למצוץ, הוא נופנה בדר"כ לאובייקט כלשהו כמו שד האם.  כלומר, לדחף יש מקור, מטרה, ואובייקט (לא יודעת אם קריטי, מופיע בעמ' 13). ע"פ פרויד קיימים אזורי ארוג'ניים שבהם יש תמיד פוטנציאל לגירוי מיני אבל בתק' שונות אזורים שונים הופכים לדומיננטיים. שלבי התפתחות פסיכו סקסואליים ע"פ פרויד: אוראלי, אנאלי, פאלי, גניטאלי.  (נראה לי ממש לא חשוב כי לא נגענו בזה...).

פרויד טוען כי סימנים נוירוטיים וסטיות מיניות קשורים לביטויים של מיניות בילדות. חלק מהדחפים המיניים בללו באים לידי ביטוי במשחקים מיניים שקודמים למפגש המיני אבל רוב הדחפים הם כה שנויים במחלוקת עד כך שלא ניתן להביע אותם באופן ישיר והם עוברים סובלימציה לצורות סיפוק אחרות. ע"פ פרויד חלק ניכר מהתפקוד של מבוגרים מופנה לסיפוק מוסווה של דחפים אנאליים, אוראליים ופאליים. במקביל, יש הגנות רבות על דחפים אלו ונוצר שילוב מורכב של סיפוק והגנה. למשל: אנשים שאוהבים ללכלך ולבלגן הם אנשים שרוצים לספק את הדחפים האנאליים שלהם לעומת אנשים שלא סובלים סדר ובלגן כלומר, עסוקים בהגנות נגד הדחפים האנאליים שלהם.

תסביך אדיפוס: מונח מרכזי בתיאוריה של פרויד. פרויד טען כי בגיל 5-6 ההתמקדות הארוטית מכוונת לאיברי המין ומוקד התשוקה של הילד הופך להיות מפגש מיני עם ההורה מהמין השני. ההורה מאותו המין נתפס כיריב מסוכן והפתרון לקונפליקט מתבטא בחרדת סירוס. אופי התסביך עבור כל ילד מושפע מאופן הארגון של השלבים הקודמים למשל: ילד עם פיקסציה לשלב האוראלי יחווה שלב גניטאלי בו המיניות מתקשרת לנושאים של עצמאות. בהמשך פרויד דיבר על הסופר אגו שמתפתח ע"י הפנמת ערכים של ההורה מאותו המין בגלל חרדת הסירוס, פחד שההורה מאותו המין יעניש את הילד. הסופר אגו הוא בעצם היורש לתסביך האדיפאלי  והיווצרותו היא שמובילה לפתרון הקונפליקט ולשליטה על הדחפים המיניים. קיים הבדל בין בנים ובנות בשלב זה אך, לא מופיע פרוט. התסביך שונה מאדם לאדם אך, ע"פ פרויד הנושאים המרכזיים של מיניות בילדות מתבטאים ומתארגנים בתסביך אדיפוס והארגון הזה מהווה מבנה חשוב שמלווה אותנו בהמשך החיים.

קונפליקט נפשי: המהפכניות בתיאוריה של פרויד: ההנחה כי מה שאנו חווים באופן מודע מהווה רק חלק קטן מהתודעה שלנו. רוב הדברים שאנו חושבים ומרגישים מושפעים מהתת מודע. מופיעה דוג' נוספת לגבי הסימפטומים של גלוריה – הדגש הוא שחוויות עבר שקשורות במיניות מוקדמת משפיעות עכל ההווה (עמ' 17).

דחף האלימות: בהתחלה חשב פרויד כי הדחף המיני הוא המקור לכל הקונפליקטים והפסיכו פתולוגיות, בשלב זה הוא ראה בדחף האלימות חלק מהדחף המיני. ב-1920 הוא הציג את תיאורית ה-dual instinct בה דחף האלימות והדחף המיני הוצגו כשווים. לטענתו, אנו מדחיקים גם דחפים פרימיטיביים של הרס שנובעים מאינסטינקט המוות.  הפיקוח של החברה על היחיד היא דרך להציל אותו מעצמו ולאפשר חיים משותפים כלומר, בריאות נפשית אידיאלית כוללת מידה מסוימת של דיכוי שמאפשרת סיפוק אך מונעת השתלטות של הדחפים המיניים והאלימים.

מהמבנה הטופוגרפי למבנה סטרוקטוראלי: בהתחלה חשב פרויד כי הקונפליקטים הם הבסיס לכל הפסיכו פתולוגיות, הוא דימה זאת לצבא המלחמה כך שחלק אחד של התודעה נלחם בחלק השני ומתקבלים הסימפטומים. מטרת כל המודלים היא לתאר את אותו קונפליקט פנימי של המטופל. פרויד הבין כי המבנה הטופוגרפי לא מספיק ע"מ להסביר את הקונפליקטים הבסיסיים של בני האדם כיוון שהקונפליקט הוא לא בין המודע ללא מודע אלא, כולו לא מודע. פרויד הבין שהקונפליקט הוא בין המשאלות האסורות להגנות הלא מודעות (דגש על כך שהכול לא מודע: הפציינט לא יודע את סודותיו אך, הוא גם לא יודע שיש לו סודות). ע"פ המודל הסטרוקטוראלי רוב המרכיבים של העצמי הם בתוך הלא מודע וקיימים קשרים בין האיד (כולל דחפים ראשוניים), האגו (כולל סדרה של פונקציות ששומרות שדחפי האיד יהיו תחת שליטה) והסופר אגו (סדרה של ערכים מוסריים וגישות ביקורתיות כלפי העצמי שמאורגנים סביב דימויים הוריים מופנמים). קיימים קונפליקטים בסיסיים בין הדחפים הבסיסיים של האיד לבין הנורמות התרבותיות. האגו מווסת את דחפי האיד ומאפשר חיים בחברה. כלומר, אנחנו לא באמת מכירים את התודעה שלנו שכוללת סודות ודחפים, הלחץ שאותם דחפים יוצרים הוא שגורם לסימפטומים הנוירוטיים.

המורשת של פרויד: ראה בפרוש החלומות את התרומה הכי גדולה שלו. התגליות שלו היוו בסיס לפסיכואנליזה והיו לו ממשיכים רבים.