גישת יחסי אובייקט והתמכרויות

תיאוריית יחסי אובייקט:

כשאנו שונאים מישהו, אזי אנו שונאים משהו בדיוקנו, השוכן בקרבנו אנו. מה שאינו מצוי בנו, אין בכוחו לרגשנו (הרמן הסה).

כללי הפסיכואנליזה והגישות הפסיכודינמיות שהתפתחו בחמישים שנה האחרונות רואות את התפתחות ה"אני" על רקע יחסיו עם "אחרים משמעותיים " (Silverman, 1986) יחסי האובייקט הראשונים מתפתחים בקשר עם האם או עם האדם הראשון ש"מספק את הצרכים " ("caregiver").  התיאוריה לגבי התפתחות העצמי ויחסי האובייקט מתמקדת בעיקר בשלבי ההתפתחות של הילד וביחסי הגומלין שלו ע האובייקטים החשובים בחייו;

ההנחה היא כי הפרעות האישיות, מקורם בפגיעה בהתפתחות העצמי ויחסי האובייקט בשלבים המוקדמים של החיים . לדעת תיאורטיקנים של יחסי אובייקט, הפנמות של יחסי האובייקט המוקדמים תורמות להתפתחות בריאה או לחילופי להתפתחות פתולוגית של ה"אני" ומשפיעות על היחסים עם האובייקט בהווה .(Bowlby, 1980 )

התפיסה היסודית של הפסיכואנליזה התבססה על דחפים יצריים , שמקורם ביולוגי, המחפשים שחרור ממתח באמצעות סיפוק על ידי אובייקט, לעומתה תיאוריות יחסי אובייקט הציבו במרכז ככוח מניע את הצורך של האדם ביחסים ובקשר בינאישי, צורך  באובייקט, צורך שאינו ביולוגי (קולקה, 1992).

מרטין בובר המיר את משנתו הרוחנית ממשנה אנכית, המעודדת חוויות ותרגולים מיסטיים ואקסטאטיים, למשנה אופקית, המעודדת מפגש עם אלוהים והחייאתו בתוך קשר בין-אישי – מה שלימים כינה "יחסי אני-אתה", בין היתר בעקבות מקרה מצער שחווה. בוקר אחד התדפק על דלתו של בובר עלם צעיר שביקש לראותו מזה זמן רב. בובר, שהיה שקוע בתרגוליו האקסטטיים, התפנה אליו כשסיים את תרגולו. השניים ניהלו שיחה קצרה שבה הביע הצעיר את מצוקותיו וביקש למצוא תשובות לשאלותיו הקיומיות מפי הפילוסוף הדגול. זמן מה לאחר פגישתם גילה בובר כי הצעיר שלח יד בנפשו. בצערו החליט בובר להפנות את משאביו לפיתוחה של משנה רוחנית אקזיסטנציאליסטית, המקדשת קשרים בין-אישיים. העובדה שלא שם דגש על הקשר שנרקם בינו לבין בן שיחו הטרידה את בובר מאוד (בובר, 2007/1959; קור, 2012).

 

תיאורטיקנים שונים הציעו הגדרות שונות למונח "יחסי אובייקט": 1. הפנמה של יחסי האובייקט המוקדמים של התינוק, שהוטמעו לתוך המערכת הנפשית שלו ויצרו את המבנים הנפשיים אלו מוגדרים כיחסי אובייקט מופנמים ( 2 (Mahler, 1975; .  היחסים הממשיים שבין התינוק לאובייקט (3. (Kohut, 1971; Winnicott, 1965;  אינטראקציה של הפרט עם האחר .( Greenberg & Mitchell, 1993 ) השאלה החשובה היא איך תיאוריות העוסקות ביחסי אובייקט (כולל פסיכולוגיית האני ותיאוריית העצמי) תורמות להבנה של התפתחות נפשית תקינה או פתולוגית, ובמקרה שלנו להבנת ההתמכרויות. כפי שצויין, תיאורטיקנים של יחסי אובייקט מניחי כי מקור של הפתולוגיות הקשות הוא פגיעה באחד משלבי ההתפתחות המוקדמים של יחסי אובייקט. הם ממיינים הפרעות נפשיות על פי רמת ההיפרדות (הספרציה אינדיבידואציה) והתפתחות המערכת של יחסי אובייקט שאליה הגיע הפרט.

על פי גישה זו קיים קשר בי הפרעות מסוימות בבגרות לבין שיבושים שאירעו בשלבי התפתחותיים בינקות . תיאורטיקנים שונים הדגישו את החשיבות של סיפוק סביבה בטוחה ותומכת  ", Holding environment , "  בלשונו של   Winnicott  (1971 ,1960( והיא היא זו שמייצגת לילד את הסביבה . תיאורטיקנים נוספים הדגישו את חשיבות טיב היחסים המוקדמים עם האם תוך שימוש במונחים אחרים.

ביון (1966) השתמש במונח "הכלה" "או מכילה" . בולבי (1969) הגדיר את הקשר בין האם לתינוק כהתקשרות ("attachment")  וראה בקשר זה תפקיד מרכזי בששת החודשים הראשונים לאחר הלידה. קשר זה חייב להיות ייחודי אחרת לא תתפתח תחושה פנימית של שלמות והיחסי עם האחרים יהיו דלים .   Balint(1968) טבע את המונח "ליקוי בסיסי" (basic fault)  הוא קושר אותו לכישלון בהתאמה בין צרכי הילד ותגובת האם . לליקוי זה השפעה על האישיות. על פי מאהלר (1971) טיב מערכת היחסים עם האם משפיע על התפתחות ה"אני ." ההתנסות במערכת יחסים מוקדמת זו בין הילד לאמו יש בה אספקטים חיוביים א. גם אספקטים מתסכלים ושליליים . הדימויים השליליים גורמים לפירוד, לתחושות של בדידות, סכנה ופחד. לעומת הדימויים החיוביים מאפשרים פיתוח קרבה ויחסי מספקים , תחושה של אמון באובייקט ובאנשים באופן כללי. בולס (2000) בחן את זיכרונותיו ואת חוויותיו של התינוק למן האובייקט הראשון שלו, שהוא כמובן האם. הוא אף בדק את היחס שלנו אל העצמי כאובייקט. בולס התמקד בייחוד בהעברה של מערכת הטיפול האימהית אל מערכת הטיפול בעצמי שלנו. הוא גם מגבש את מושג הטריסקסואל, טיפוס יחיד במינו שמשימת חייו היא לזכור בשביל הזולת.

קוהוט (1971) ראה בחסך באמפטיה של האם גורם מרכזי וכמעט יחידי להתפתחות לקויה של העצמי והאישיות (קולקה,1992).על פי Kohot  (1971) החסך באמפטיה של האם מביא לפגם בעצמי המתבטא בחולשה בגרעין האישיות. פגם או חולשה זו מביאה להפרעת אופי (character disorder , ) שההתמכרות היא אחת מביטוייה . מיכאל (2007), תפיסת ה"עצמי" (self) של מכורים כוללת גם את הסם-מכורים רבים חסרים תחושה יציבה של זהות. כיצד ניתן לדעת מי אתה אם חווית העצמי כה שבירה והייצוגים הפנימיים של העצמי אינם עקביים ולכידים ? או אז הסם או האלכוהול מעניקים זהות וקיום. המכור חש שהסם הוא חלק אינטגרלי מיישותו ואישיותו. הסם משמש כחתיכה החסרה עבור האדם. במובן זה הקשר בין האדם לסם הוא קשר של תרום-אינדיבידואציה (גיל שנה).

 

לסיכום : אופי היחסים עם האחר כבוגר מושפע ממערכת יחסי אובייקט בינקות וקובע את מידת הפתולוגיה או הבריאות הנפשית, ואת הפגיעות להתמכרויות. יתר על כן, אנו מניחי שלגורמים אלו גם השפעה על יכולת האדם להפיק תועלת מטיפול נפשי/פסיכיאטרי . בהמשך תוצגנה התיאוריות הרלוונטיות לשאלות המחקר, ויורחב הדיון בקשר שבין תיאוריות יחסי אובייקט להתמכרויות ודימוי האל, הדימוי ההורי והעצמי.

 

 

 

יחסי אובייקט

מבוא:

 

המודעות לבעיית ההתמכרות לחומרים פסיכואקטיביים בארץ, ובעולם הולכת וגוברת ועמה ניסיונות טיפול והתערבות שונים . עם זאת, יש סוגיות שנשארו עדיי ללא מענה: מי מבין המתנסים בחומרים פסיכואקטיביים יהפוך. למכור, ומי יתנסה, או. יחדל? למי סיכויים טובים יותר לשרוד בטיפול ולהחלים מההתמכרות, ומי ינשור מטיפול ולא ייחל, ממעגל ההתמכרות והתלות ? מה יוצר את ההבדל? התשובה אינה פשוטה, שכן השימוש בחומרי פסיכואקטיביים וההתמכרות ה תופעה מורכבת מאד ובעלת היבטים ביולוגים , פסיכולוגים אישיותיים , רגשיים , קוגניטיביים וחברתיים . המשך השימוש בסם מושפע א/ הוא מגורמים רבים , ביניהם אחרים ושונים מאלה שתרמו להתנסות הראשונית בסם (טייכמן, (2001 ,1989 מנקודת ראות התפתחותית ניתן לקשור את הגורמים להתמכרות לשלבים שונים במעגל החיים כמו תקופת הינקות, הילדות, גיל ההתבגרות והבגרות, ובעיקר לשלבי התפתחות האישיות, לעיצובה ולגיבושה (עמלי, 1995 (אחד התהליכים ההתפתחותיים והמרכזיים בהתפתחות האישיות הוא תהליך. ההתקשרות (attachment) ובעקבותיו התפתחות יחסי האובייקט .

 

תיאורטיקנים שונים תרמו להבנת שלבי התפתחות יחסי האובייקט של הפרט כשבמהלכם מגבש הילד גבולות ונפרדות מהאם . מנקודת ראות זו ניתן להניח, כי בין המכורים קיימת קבוצה שמקור ההתמכרות שלה בשיבוש ביחסי אובייקט בינקות ובילדות המוקדמת, שיבוש זה הוביל לקשיים בהתפתחות אוטונומיה ולפגם ב"אני". פגם זה מתבטא בהערכה עצמית נמוכה, חוסר מיומנויות לדאגה עצמית (self care , ) אובדן שליטה ( & Self regulation self control) וקשיי ביחסי בינאישיים.

מנקודת ראות פסיכודינמית השימוש בסמים קשור לניסיונו של הפרט להתמודד עם עולמו הפנימי והחיצוני, להקל על רגשות הכאב, לשלוט ולהתמודד עם הבעייתיות בקשריו הבינאישיים (Murphy & Khantzian, 1995).  לעומת פרויד שזיהה את הקונפליקט הנוירוטי המרכזי כנוגע לסודות ולרמייה עצמית. הליבה של קונפליקט זה מתהווה מתוך הצטברות של חיים מיניים ילדיים מהשלב האדיפאלי והמשאלות האינצסטואוזיות, קליין החילה את התסביך האדיפאלי על שנים מוקדמות יותר.פרויד קשר את המיניות לעונג, כוח ופחד, אך בתוך מסגרת העבודה של קליין, מיניות משמעה אהבה, הרסנות ותיקון (מיטשל,2006). השימוש בסם נתפס על רקע זה כניסיון לתקן את השיבושים והפגיעות השונות או "לפצות" את האדם על הפגיעה ( & Khantzian, Halliday McAuliffe, 1990 . ) בליעת הסם מסייעת למכור להעריך את עצמו, להאמין ולקבל, לחוות תחושה של כוח ובעיקר תחושה שאני חי וקיים בעולם (Kohut, 1977) .

ההשערה המרכזית במחקר הנוכחי היא כי ה"נושרים " מטיפול בהתמכרות הם אלו שיש לה פגם ביחסי אובייקט, ואילו ה"שורדים " הם אות נבדקים שיחסי אובייקט שלהם טובים יותר, ושההתמכרות נובעת מסיבות אחרות.

פרק זה נותן מקום נרחב למלאני קליין שהשפיעה על הפסיכואנליזה בת-זמננו יותר מכל מחבר פסיכואנליטי מאז פרויד(מיטשל,2006).ממדע שעיקרו היה מעקב אחר גלגולי היצר בנפשו של האדם למדע המתבונן בכל זיע וניע במסגרת יחסי הגומלין- ראשית בין התינוק לאם, אחר-כך בהתייחס לזוג ההורים, ובהעברה ליחסים אחרים, ובתוכם יחסי מטפל מטופל. במובן הזה סללה קליין את הדרך לתיאוריות יחסי האובייקט כולן ולטכניקה טיפולית המתמקדת בהעברה ובהעברה הנגדית כאבני יסוד של הטיפול (סגל,2006). קליין עוסקת, יותר מכל תיאורטיקן אחר, בשנאה, בקנאה, בהרס ובמוות, הן כחלק מהמציאות הנפשית הלגיטימית, הן כנתונים מבניים, מעין שדים שעמם יש להתמודד בדרך לכיבוש האהבה, ליכולת להימצא בקשר עם הזולת ולשפיות, קליין הבחינה בין תוקפנות להרסנות, התוקפנות לדידה קיים מימד הרסני אך גם פועלת בשירות הגנת העצמי, ההרסנות לעומת זאת חד-מימדית ומכוונת מלכתחילה לאיון של האני ושל הזולת והיא ביטוי גולמי של המוות (כתבים נבחרים,2002).

ביון אלפרד הרחיב את המושגים של קליין ופירש אותם בדרכו, הוא התעניין יותר בחקירה של ההתנסות הרגשית. הוא השתמש במושגים של קליין, אך הלך בכיוונים אחרים. הוא הרחיב את המושגים ובמיוחד את אלה הקשורים לצרות-עין (Envy) והזדהות השלכתית. ביון מוביל אותנו אל הפרדוקסים הקיימים באינסופי ואשר מעוררים חרדה עצומה(על קליין וביון,2001).מיכאל (2007) המכורים מתקשים לחוות רגשות, מצבים ותחושות ולהיות ערים לחושים השוני, כגון לחוש צבעים, אור, וכו'. מבחינה זו המעבר מהתמכרות ל"ניקיון" הוא כמו המעבר מטלוויזיה שחור לבן לטלויזיה צבעונית עבורם. החלק הפסיכוטי של האישיות שונא כל קשר עם המציאות הרגשית, פוחד ממנו ומנסה להרוס אותו על-ידי הריסה של מערכת התפיסה, כלומר, מערכת המאפשרת תפיסת המציאות הנפשית רודפנית (ג'ואן ונוויל,200). 

מבין תיאוריות יחסי אובייקט, תוספת חשובה היא התיאוריה של  Mahler (1971) וגישתו של בולבי    ( Bowlby,1980) . עבודתה של Mahler מאפשרת הבנה והסבר ההתמכרות על רקע של קיבעון בשלב ההיפרדות (הספרציה אינדיבידואציה) בילדות, שכן חבלה בשלבי ההתפתחות הראשוני של החיים בתהליך הנפרדות של האישיות פוגעת בעוצמת האינטגרציה של האישיות שמתבטאת בקשיי בתפקוד ה"אני", כמכיל וכמסנן גירויים מןהעולם הפנימי והחיצוני (עמלי, 1995). הקושי להתמודד עם מצבי דחק עלול לפגוע ביכולתו של הפרט להשתלב בטיפול והביטוי לכך הוא חזרה לשימוש. לעומת זאת, התפתחות מוצלחת של "האני" על פי מהלר משמעה זהות אישית, אינדיבידואליות בתוך עולם האחרים תהליך זה מוגדר על ידה כהיפרדות (ספרציה אינדיבידואציה ). מיכאל (2007) מוסיף שההתמכרות היא ניסיון להקל על מציאות בלתי נסבלת. פעמים רבות זה כאב קיומי, "גן העדן האבוד" (שעל-פי מאהלר מתרחש בסביבות גיל 14 חודשים) חיפוש אחר דבר מה אבוד בשאיפה להתמזג עימו.

גם גישתו של בולבי( 1980( Bowlby, קובעת כי לקשר בין הילד וההורה/המטפל העיקרי השלכות על אישיותו המתפתחת של הילד, על תחושת השלמות הפנימית שלו ועל אופיין של מערכות יחסים מאוחרות יותר שלו כמתבגר וכבוגר, היא אף מסבירה תהליכי העלולים להביא להתפתחותה של התמכרות ואולי אף לתרום להבנת דפוסי התמודדות של מכורים עם השפעות חברתיות ומצבי לחץ, המחקר בתחום זה דל מאד והפרסומים מתבססים בעיקר על ממצאי קליניים , ולא על עבודת מחקר שיטתית. אולם , בהתבסס על החומר הקליני אנו משערי כי ההתפתחות הלקויה ביחסי אובייקט מהווה מכשול בהשתלבות של מכורים במסגרות טיפוליות שונות ותורמת לנשירה מהטיפול .

ד"ר מזרחי אברהם

מייסד ומנהל את

המכללה לטאותרפיה