האובססיה על בן/בת זוג לשעבר יכולה להיות חוויה מתישה ומבלבלת, שנדמית כמו רדיפה בלתי פוסקת אחר מחשבות ורגשות הקשורים לאדם שאיננו. למעשה, מדובר בסימפטום נפוץ של טראומה, הנובע מפציעות התקשרות מוקדמות ומהדרך בה המוח מעבד אובדן של קשר משמעותי.
האובססיה על בן/בת זוג לשעבר יכולה להיות חוויה מתישה | ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה
כשמנסים להבין את שורש האובססיה, חשוב להכיר בכך שהאדם האהוב שאבד מייצג עבור המוח הרבה יותר מאשר רק דמות ספציפית. הוא הופך לסמל של צרכים רגשיים בסיסיים כמו אהבה, הכלה, ביטחון וערך עצמי. בדומה לחלומות, המוח משתמש בדימוי של אותו אדם כדי לתקשר מסר עמוק יותר - שיש לנו חוסר וריק בחיינו בהיבטים אלו.
לכן, האובססיה אינה באמת נסובה סביב הגעגועים לאינדיבידואל עצמו, אלא נובעת מכמיהה להרגיש שייכות, חיבור ומשמעות. היא מהווה ניסיון של הנפש לעבד חוויות של נטישה, דחייה או חוסר אונים מהילדות, שמשפיעות על הדרך בה אנו תופסים יחסים בהווה.
אנשים עם פציעות התקשרות מוקדמות נוטים להיות רגישים יותר לאובדן ומתקשים להשתחרר מהכאב שהוא מעורר. המוח נכנס למעין מעגל אין סופי של מחשבות טורדניות, בניסיון למלא את החלל הרגשי. אולם, ככל שממשיכים להתמקד באובססיה כלפי האדם שעזב, מתרחקים יותר ויותר מההזדמנות להכיר ולרפא את הפצעים הפנימיים.
הדרך היחידה להשתחרר מהלולאה המחשבתית היא לזהות שהאדם האהוב משמש כמסך הקרנה עבור כל מה שחסר לנו. במקום להיאחז בדימוי או בזיכרון שלו, עלינו להתבונן פנימה ולהבין מהם הצרכים העמוקים שמפעילים את הכאב. רק כך נוכל להפסיק לרדוף אחר הפנטזיה של הקשר שאבד ולהתחיל ליצור קשרים מזינים ומספקים יותר בהווה.
תהליך הריפוי מאובססיה טראומטית דורש הרבה אומץ, סבלנות וחמלה כלפי העצמי. הוא מצריך מאיתנו להכיר בעוצמת הכאב שחווינו, לאבל על מה שהיה חסר ולאמץ גישה חדשה כלפי צרכינו הרגשיים. במקום להמשיך ולחפש את ההשלמה והמענה אצל אדם אחד, אנו לומדים למצוא דרכים לחבר ולהעצים את עצמנו.
באמצעות מודעות עצמית, תמיכה הדדית ועבודה טיפולית מתאימה, ניתן להשתחרר בהדרגה מהכבלים של העבר ולפתח יכולת ליצור יחסים מיטיבים ובריאים יותר. להכיר בכך שהאובססיה אינה אשמתנו ושיש דרך קדימה מהכאב - זוהי נקודת ההתחלה של מסע ההחלמה.
האובססיה על אקס - כשהכאב הופך לכלא
האובססיה על בן/בת זוג לשעבר יכולה להיות חוויה מתישה ומבלבלת, שנדמית כמו רדיפה בלתי פוסקת אחר מחשבות ורגשות הקשורים לאדם שאיננו. זהו מצב בו הנפש כלואה במעגל אין סופי של געגועים, שאלות וניתוחים אובססיביים. כל ניסיון להשתחרר מושך אותנו שוב פנימה, כאילו אנו שבויים ברשת סבוכה של זיכרונות וכמיהה. אך למעשה, מדובר בסימפטום נפוץ של טראומה, הנובע מפציעות התקשרות מוקדמות ומהדרך בה המוח מעבד אובדן של קשר משמעותי.
מעבר לאינדיבידואל - כשבן הזוג הופך לסמל
כשמנסים להבין את שורש האובססיה, חשוב להכיר בכך שהאדם האהוב שאבד מייצג עבור המוח הרבה יותר מאשר רק דמות ספציפית. במהלך הקשר, הוא הופך להיות מקור מרכזי לתחושת הביטחון, השייכות והערך העצמי שלנו. הזוגיות מספקת לנו מרחב בו אנו יכולים להרגיש מוגנים, מובנים ונאהבים. לכן, כשהיחסים מסתיימים בצורה פתאומית או כואבת, נוצר וואקום רגשי עצום.
בן הזוג לשעבר הופך למעין סמל או דימוי מנטלי של כל מה שחסר לנו. הוא מגלם את הצורך הבסיסי והקמאי ביותר של ילוד אנוש - הצורך בקשר בטוח ויציב עם דמות אוהבת. בדומה לתינוק שזועק לאימו, כך גם הנפש הבוגרת זועקת את כאב הנטישה והבדידות. המוח, במנגנון הסמלי שלו, משתמש בדימוי של אותו אדם כדי לתקשר מסר עמוק יותר - שיש לנו חוסר וריק בחיינו בהיבטים אלו.
הכמיהה האמיתית - למלא את החלל הרגשי
לכן, האובססיה אינה באמת נסובה סביב הגעגועים לאינדיבידואל עצמו, אלא נובעת מכמיהה להרגיש שייכות, חיבור ומשמעות. היא מהווה ניסיון של הנפש לעבד חוויות של נטישה, דחייה או חוסר אונים מהילדות, שמשפיעות על הדרך בה אנו תופסים יחסים בהווה. כשהצרכים הרגשיים הבסיסיים שלנו אינם מתמלאים, אנו נושאים איתנו תחושת חוסר מתמשכת. הפרידה מהאהוב רק מעצימה ומחדדת חוויה זו, ומעוררת בנו געגועים עזים למצב האידיאלי של הזוגיות.
המוח האובססיבי נכנס למצב של "רעב רגשי" ומנסה נואשות למצוא מזור. הוא שב ומנתח כל אינטראקציה, כל מילה וכל מחווה מהקשר שהסתיים, בתקווה למצוא בהם רמז לאהבה ולהשלמה שכה חסרים לנו. אנו מפנטזים על איחוד מחודש, על סוף שונה לסיפור, ועל ריפוי פלאי של הפצעים הפנימיים. אך ככל שאנו שוקעים עמוק יותר בביצת המחשבות הטורדניות, כך אנו מתרחקים מההזדמנות האמיתית לצמוח ולהחלים.
פציעות ההתקשרות - השורשים של הכאב
אנשים עם פציעות התקשרות מוקדמות נוטים להיות רגישים יותר לאובדן ומתקשים להשתחרר מהכאב שהוא מעורר. פציעות אלו נובעות מחוויות של חוסר ביטחון, נטישה או חוסר הלימה רגשית בשלבים מוקדמים של החיים. כשההורה או המטפל אינם זמינים רגשית, אינם יציבים או אינם מספקים מענה הולם לצרכים, נוצרים "חורים" בתחושת הערך והבטחון של הילד.
חוויות אלו הופכות לחלק בלתי נפרד מהאופן בו אנו תופסים את העולם ואת מערכות היחסים. הן יוצרות דפוסים של חרדת נטישה, של ספק עצמי ושל תלות יתר באחר. במצבי דחק או אובדן, הפצעים הישנים מתעוררים וצפים אל פני השטח. לכן, פרידה מבן זוג יכולה להרגיש כמו איום קיומי של ממש. המוח נכנס למצב של הישרדות ומגיב בעוצמות קיצוניות של פניקה, כאב וטירוף.
למרות שברמה השכלית אנו מבינים שסיום הקשר אינו בהכרח מוות או הרס, הילד הפנימי שבנו חווה זאת כך. הוא נאחז בדימוי של האהוב כאילו חייו תלויים בכך. הוא משוכנע שאם רק יצליח להחזיר את מושא האהבה, הכל יהיה שוב בסדר. הבעיה היא שגם אם נשיג את מבוקשנו, פצעי העבר ימשיכו להכאיב ולהציק, עד שנמצא דרך לרפא אותם מבפנים.
שחרור מהאובססיה - להכיר בפצעים כדי להירפא
הדרך היחידה להשתחרר מהלולאה המחשבתית היא לזהות שהאדם האהוב משמש כמסך הקרנה עבור כל מה שחסר לנו. במקום להיאחז בדימוי או בזיכרון שלו, עלינו להתבונן פנימה ולהבין מהם הצרכים העמוקים שמפעילים את הכאב. המסע אל תוך עצמנו הוא מפחיד ולא מוכר, אך הוא חיוני לצמיחה ולהחלמה.
ראשית, עלינו להכיר בכך שהכאב הוא אותנטי ואמיתי, גם אם הסיפור שאנו מספרים לעצמנו אינו בהכרח נכון. האובססיה אינה נובעת מאהבה אמיתית לאדם השני, אלא מכמיהה לא ממומשת לאהבה ולקבלה של העצמי. זהו ביטוי של חלקים פגועים וחסרים בתוכנו, של פחדים ישנים ושל דפוסים הרסניים. ככל שנאפשר לעצמנו להרגיש את מלוא עוצמת הכאב, בלי לברוח או להילחם בו, כך נצליח להגיע למקורו.
שנית, חשוב לזכור שלא רק בן הזוג שלנו יכול למלא את הצרכים הרגשיים העמוקים שלנו. גם אם הוא היווה עבורנו נמל מבטחים, הכוח להרגיש שלמים ובטוחים נמצא בסופו של דבר בתוכנו. הפרידה יכולה דווקא להיות הזדמנות לגלות את העוצמות והיכולות הפנימיות שלנו, כמו גם למצוא דרכים חדשות ויצירתיות לספק את עצמנו רגשית.
כמו תינוק שלומד לאט לאט להירגע גם ללא אימו, כך גם אנחנו נדרשים לאמן את השריר הרגשי של נחמה והכלה עצמית. בכל פעם שאנו בוחרים להתמקד בהווה, ליצור קשרים חדשים, לטפח תחביבים ולהשקיע באהבה עצמית, אנו מחזקים בתוכנו את ההורה האוהב שכה היינו זקוקים לו. ככל שנרגיש בטוחים ושלמים יותר בתוך עצמנו, כך נוכל גם ליצור ולקיים יחסים בוגרים ומספקים יותר עם אחרים.
מסע ההחלמה - חמלה, תמיכה ועבודה פנימית
תהליך הריפוי מאובססיה טראומטית דורש הרבה אומץ, סבלנות וחמלה כלפי העצמי. הוא מצריך מאיתנו להכיר בעוצמת הכאב שחווינו, לאבל על מה שהיה חסר ולאמץ גישה חדשה כלפי צרכינו הרגשיים. זוהי עבודה של ממש, שלעתים כוללת טיפול מקצועי, שיתוף ברגשות, עבודה התנהגותית קוגניטיבית ותרגול מיינדפולנס.
אך מעבר לטכניקות ולכלים, המפתח הוא לפתח יחס של קבלה וריכוך כלפי עצמנו. במקום להילחם או להתכחש לכאב, אנו לומדים להכיל אותו בעדינות. במקום להאשים או לבקר את עצמנו על הרגשות והמחשבות, אנו מתרגלים להתבונן בהם בסקרנות וללא שיפוטיות.
לאט לאט, ההזדהות האובססיבית עם הסיפור על הקשר שאבד מתחילה להתפוגג. אנו מצליחים להבחין בין האשליה לבין המציאות, בין הפנטזיה על האיחוד המיוחל לבין האפשרויות האמיתיות שיש לנו בהווה. אנו נפתחים לאהבה מסוג אחר, שאינה תלויה באדם יחיד ואינה מותנית בדבר.
במקום להמשיך ולחפש את ההשלמה והמענה אצל אדם אחד, אנו לומדים למצוא דרכים לחבר ולהעצים את עצמנו. אנו יוצרים מארג תומך של יחסים משמעותיים, של עיסוקים מעניינים ושל חוויות מעצימות. בתוך המרחב הזה, גם אם עדיין מציפים אותנו געגועים או עצב, הם כבר אינם גוזר דין או עונש. הם הופכים לגלי רגש שאנו יכולים לגלוש עליהם בביטחון, בידיעה שיש לנו את הכוח לשרוד ולשגשג.
באמצעות מודעות עצמית, תמיכה הדדית ועבודה טיפולית מתאימה, ניתן להשתחרר בהדרגה מהכבלים של העבר ולפתח יכולת ליצור יחסים מיטיבים ובריאים יותר. להכיר בכך שהאובססיה אינה אשמתנו ושיש דרך קדימה מהכאב - זוהי נקודת ההתחלה של מסע ההחלמה. זהו מסע אל האהבה האמיתית והאינסופית שמצויה כבר כעת בליבנו, מחכה רק שנאמין בה מספיק כדי לתת לה להתגלות.
תובנות מרכזיות:
1. אובססיה על בן/בת זוג לשעבר יכולה להיות סימפטום של טראומה, ולא רק עצב או אבל על סיום הקשר.
2. המוח שלנו יכול להיתקע בלולאה חוזרת ונשנית של מחשבות על האדם האחר, כאשר הוא מייצג אהבה, תיקוף וחיבור שחסרים לנו.
3. כאשר יש לנו פציעת התקשרות מהעבר, המוח שלנו רגיש יתר על המידה ומגיב בעוצמה רבה יותר לאובדן קשר.
4. המוח שלנו מתקשר אלינו דרך סמלים ודימויים, כמו בחלומות, והאדם האחר הופך לסמל של הצורך הבסיסי שלנו בחיבור רגשי.
5. האובססיה על האדם האחר למעשה מצביעה על תחושה עמוקה יותר של חוסר סיפוק וחוסר שלום פנימי בנוגע להיותנו לבד בעולם הזה.
6. הפרויקציה של הצרכים הבסיסיים שלנו על הסמל של האדם האחר מונעת מאיתנו להתמקד באבל ובכאב האמיתיים שלנו.
7. ההכרה בכך שהאובססיה אינה באמת קשורה לאדם האחר, אלא לצרכים הרגשיים הלא מסופקים שלנו, יכולה לעזור לנו להשתחרר ממנה.
8. עבודה עם האבל העמוק על חוסר החיבור הרגשי בחיינו יכולה להיות מאתגרת, אך היא גם נותנת לנו אפשרות בחירה.
9. גם אם היחסים הקודמים לא היו אידיאליים, המוח שלנו עדיין יכול לקשר אותם לאהבה ולחיבור שאנחנו זקוקים להם.
10. ההבנה שהאובססיה היא סימפטום של טראומה יכולה להקל עלינו ולאפשר לנו להרגיש פחות "משוגעים" או לא שפויים.
"כשאנחנו מקבלים את עצמנו ללא תנאי, אנו משתחררים מהצורך באישור חיצוני."
עצות מעשיות מהשיעור:
1. זכרו שהאובססיה אינה באמת קשורה לאדם עצמו, אלא לצרכים רגשיים עמוקים יותר שלא מתמלאים.
2. נסו להסיר את ההשלכה מהאדם האחר ולהתמקד בתחושות ובצרכים האמיתיים שלכם.
3. אפשרו לעצמכם לחוות את האבל והכאב על חוסר החיבור הרגשי בחייכם, גם אם זה מאתגר.
4. חפשו דרכים לספק את הצרכים הרגשיים שלכם בהווה, דרך קשרים בריאים עם אנשים אחרים או עם עצמכם.
5. זכרו שהמוח שלכם מגיב בצורה מוגזמת בגלל פציעות התקשרות מהעבר, ולא בגלל שאתם "לא בסדר".
6. היו סבלניים וחומלים כלפי עצמכם בתהליך ההחלמה, ואפשרו לעצמכם את הזמן והמרחב הנדרשים.
מנטרות לדיבור עצמי:
1. במקום "אני אובססיבי/ת לגבי בן/בת הזוג לשעבר שלי", נסו: "האובססיה שלי מצביעה על צורך עמוק יותר בחיבור רגשי ואהבה".
2. במקום "אני מרגיש/ה משוגע/ת או לא שפוי/ה", נסו: "התגובה שלי היא סימפטום נורמלי של טראומה, ואני יכול/ה להחלים ממנה".
3. במקום "אני לא מצליח/ה להפסיק לחשוב על האדם האחר", נסו: "אני בוחר/ת להתמקד בצרכים האמיתיים שלי ולמצוא דרכים בריאות יותר לספק אותם".
4. במקום "אני חסר/ת ערך בלי בן/בת הזוג שלי", נסו: "אני ראוי/ה לאהבה וחיבור, ואני יכול/ה למצוא אותם בתוכי ובקשרים אחרים".
5. במקום "אני לא יכול/ה לעבור את זה לבד", נסו: "יש לי את הכוחות והיכולת להחלים ולהתמודד, ואני פונה לתמיכה כשאני זקוק/ה לה".
שאלות מעוררות מחשבה:
1. אילו דפוסי חשיבה או התנהגות שלכם יכולים להצביע על פציעות התקשרות לא מטופלות מהעבר?
2. כיצד אתם יכולים לזהות את ההבדל בין געגועים בריאים לאדם שאהבתם לבין אובססיה טראומטית?
3. מהם הצרכים הרגשיים העמוקים שלכם שאולי מוסווים על ידי ההשלכה על בן/בת הזוג לשעבר?
4. איך אתם יכולים להתחיל לספק לעצמכם את החיבור והאהבה שאתם זקוקים להם, במקום לחפש אותם רק אצל אדם אחד?
5. מה יכול לעזור לכם להרגיש פחות לבד או מנותקים במהלך תהליך ההתמודדות והריפוי מטראומת ההתקשרות?
בחן את תודעתך:
1. האם אתם מזהים אצלכם תופעה של מחשבות אובססיביות חוזרות ונשנות על אדם אהוב שאיננו?
2. האם אתם יכולים לחשוב על דפוס, אירוע או פציעת התקשרות מהעבר שהופכת אתכם לרגישים יותר לאובדן?
3. אילו צרכים רגשיים עמוקים עולים אצלכם כשאתם מסירים את ההשלכה מהאדם האחר ובוחנים את הכאב שלכם?
4. מה תוכלו לעשות השבוע כדי להתחיל לספק לעצמכם יותר חיבור, אהבה ותמיכה רגשית?
5. איך תרצו להתייחס לעצמכם ברגעים של אובססיה או געגועים עזים, כדי להיות יותר סבלניים וחומלים כלפי התהליך?