top of page

אין-עצמי | האם קיים העצמי הנפרד שאפשר להזדהות איתו | הבודהה | ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה

זהו סיפור על כתב עיתונות שהיה בתחנת רכבת ופגש נזיר, הוא שמח מאוד מהפגישה עם הנזיר הבודהיסטי והתחיל לשאול ולחקור אותו. הוא שאל את הנזיר, תגיד לי, הוא אמר לו, מה אתה אומר הוא הבעיה החשובה והגדולה ביותר בעולם? האם אתה חושב שזה, המלחמות, הנושא של התחממות הגלובלית העולמית? השחיתות בעולם?

 

הנזיר צחק ונאנח, הנזיר ביקש ממנו, תן לי לשאול אותך משהו, מי אתה? אני עיתונאי הוא אמר לו, מנסה את הנזיר. לא, זה התפקיד שלך, אומר הנזיר.

 

מי אתה שאלתי? אנג'ל סמית ענה הכתב? לא, זה השם שלך, אומר הנזיר. מי אתה? אני ייצור אנושי אומר הכתב, לא אומר הנזיר, זה המין שלך המוצא שלך, מי אתה?.

 

זה נמשך ככה זמן מסוים עם שאלות נוקבות, עד שהכתב הודה שאין לו מושג קלוש מי הוא.

 

הנזיר ענה לו, אתה רואה זו הבעיה הכי גדולה בעולם.

 


אין-עצמי | האם קיים העצמי הנפרד שאפשר להזדהות איתו | הבודהה | ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה

אין-עצמי | האם קיים העצמי הנפרד שאפשר להזדהות איתו | הבודהה | ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה
אין-עצמי | האם קיים העצמי הנפרד שאפשר להזדהות איתו | הבודהה | ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה




הכתב הסקרן


ביום בהיר, כתב עיתון מגיע לתחנת רכבת בחיפוש אחר תשובות לשאלות עמוקות על החיים. הוא פוגש שם נזיר בודהיסטי זקן, שנראה שקול ומלא בשלווה, ומחליט לשאול אותו מהו הדבר הגדול ביותר בעולם. הנזיר, בתגובה, מציע לכתב לשבת ולדבר על כך ברוגע.


השיחה מתחילה עם הכתב שואל את הנזיר על גדלות - האם זה העולם? החברה? הכוח? הנזיר צוחק בעדינות ושואל בחזרה, "מי אתה?" הכתב, מבולבל מעט מהתשובה הלא צפויה, עונה שהוא כתב. "לא, זו העבודה שלך," מגיב הנזיר, "אבל מי אתה באמת?"


השיחה מתפתחת לחקירה עמוקה של העצמי. הנזיר מסביר לכתב שהשאלה "מי אני?" אינה פשוטה כפי שנדמה. זוהי שאלה שמזמנת לכל אדם לחקור את המהות האמיתית של עצמו, מעבר לתפקידים חברתיים, מעמד, ותכונות חיצוניות.


הנזיר מציע את עקרון ה"אי-עצמי" (Anatta) שבמרכז הבודהיזם. לפי העקרון הזה, ה"אני" כפי שאנו חושבים עליו בדרך כלל אינו קיים בפועל. אין לנו מהות עצמאית ונפרדת; אנו מורכבים מתכונות זמניות שנקראות "חמשת המצברים" או הסקאנדהות: צורה, תחושות, תפיסות, פעילות מנטליות ותודעה. כל אחד מהמצברים אלה נתון לשינוי ואינו קבוע, ולכן אי אפשר להגדיר אותם כ"אני".


הכתב, מתוך סקרנות ורצון להבין עמוק יותר, שואל את הנזיר איך אפשר לחיות ללא זהות קבועה. הנזיר מסביר כי הבנה וקבלה של ה"אי-עצמי" מאפשרת לחוות חופש אמיתי. כאשר אדם מפסיק להגדיר את עצמו דרך תכונות זמניות או דרך תפיסות של אחרים, הוא יכול לחוות את החיים כפי שהם, ללא סבל שנגרם מתפיסות שגויות ומתחים פנימיים.


השיחה נמשכת עם הסברים על דרכי מדיטציה ומודעות שמסייעות להגיע להבנה זו. הנזיר מדגים כיצד מדיטציה יכולה לעזור לאדם לצפות בתהליכים המנטליים שלו מבלי להזדהות איתם, להבחין בתחושות ובמחשבות כאילו הן נפרדות ממנו.


בסיום הדיאלוג, הכתב נשאר עם תובנה עמוקה על חשיבות השחרור מהזהות העצמית הקבועה והרצון לחקור יותר את הפילוסופיה הבודהיסטית. הוא מבין שהתשובה לשאלה "מי אני?" אינה נמצאת בעולם החיצוני או במה שאנו עושים, אלא בתוך התהליכים הפנימיים שלנו.


הסיפור מלמד על החשיבות של הבנת העצמי ברמה העמוקה ביותר. הנזיר מציג דרך שאינה רק תיאורטית אלא מעשית, שיכולה להביא לשינוי משמעותי בחוויית החיים ובקשר של האדם עם עצמו ועם העולם.




הגישה הבודהיסטית לאי-עצמי


עקרון ה"אי-עצמי" (Anatta בפאלי) הוא אחד מהרעיונות המרכזיים והמהפכניים בבודהיזם. גאוטמה בודהה, מייסד הבודהיזם, פיתח את התיאוריה הזו כדי להסביר את הטעות הפונדמנטלית בתפיסת ה"אני" כישות קבועה ובלתי משתנה. תובנה זו של הבודהה מהווה את אחת הבסיסים להבנת הסבל והשחרור ממנו בבודהיזם. במאמר זה, אנו נעמיק במשמעות של עקרון ה"אי-עצמי", וכיצד הוא משתלב בתורת הבודהה ככולה.


הרקע לעקרון ה"אי-עצמי"


בהודו העתיקה, בזמן חייו של הבודהה, שלטה האמונה באטמן (Atman), שהיא תפיסה של נפש עצמית, אינדיבידואלית ובלתי משתנה שחיה בתוך כל אדם. לפי ההינדואיזם, האטמן נתפסת כחלק בלתי נפרד מהברהמן, המהות העליונה והכוללת של היקום. לעומת זאת, הבודהה טען כי תפיסה זו שגויה ומביאה לסבל, משום שהיא מבוססת על חיפוש אחר קביעות בעולם שהוא תמיד בשינוי.


הבנת ה"אי-עצמי" על פי הבודהה


עקרון ה"אי-עצמי" מתייחס לתפיסה כי אין ישות עצמאית ובלתי תלויה שניתן לקרוא לה "אני". במקום זאת, כל מה שנתפס כ"אני" הוא למעשה צירוף של חמישה סקאנדה (מצברים): צורה פיזית, תחושות, תפיסות, פעולות מנטליות ותודעה. כל אחד מהסקאנדהות הללו נמצא במצב של שינוי תמידי ולא מהווה ישות עצמאית. ההבנה והקבלה שאין "אני" קבוע מאפשרת לאדם לזהות את האשליות של הקיום ולחוות שחרור מהסבל הנלווה להן.


השלכות פילוסופיות ומעשיות


ההבנה שאין "עצמי" קבוע מציבה את האדם במוקד של רשת גדולה של תלות הדדית. כל פעולה וכל מחשבה נתפסות כחלק מתהליך מתמשך של גורמים ותוצאות, שאין להם קיום עצמאי מחוץ לרצף זה. זהו הבסיס לאתיקה הבודהיסטית של אחריות וחמלה: מאחר וכולנו מחוברים ותלויים זה בזה, כל פעולה שלנו יש לה השפעה על הסביבה ועל יצורים אחרים.


תרגול רוחני


בהקשר של תרגול, ההבנה של ה"אי-עצמי" מובילה לפיתוח של מדיטציה ותובנה. המדיטציה מאפשרת למתרגל לחוות באופן ישיר את הזמניות ואת חוסר העצמאות של חוויותיו. זו דרך להתבונן במהות האמיתית של החיים, להרגיש את השינוי המתמיד ולהפחית את התלות בתפיסות שגויות שמובילות לסבל.


השפעות על תפיסת העצמי והחברה


התובנות האלו אינן רק תיאורטיות אלא יש להן השלכות מעשיות רחבות. בחברה שבה אנשים מבינים את ה"אי-עצמי", ניתן לצפות ליחסי גומלין יותר מתוך הבנה ואמפתיה. זיהוי הקשרים ההדדיים בין האנשים והסביבה יכול להוביל לפיתוח של פוליטיקה של טיפוח ותמיכה, ולא רק של רדיפה אחרי אינטרסים אישיים צרים.


האי-עצמי והזמניות


עקרון ה"אי-עצמי" משתלב גם בתפיסה הבודהיסטית של אניצ'ה (Anicca), הארעיות. ההבנה שהכל זמני ובלתי קבוע מחזקת את התובנה שאין "עצמי" קבועה, משום שכל המצברים שמרכיבים את מה שאנו תופסים כ"עצמי" הם עצמם בלתי קבועים ותמיד בשינוי.


התובנות של הבודהה על ה"אי-עצמי" מציעות מבט מהפכני על הקיום האנושי. הן מאתגרות את התפיסות הרווחות על זהות ועצמיות ומציעות דרך לחיים עם פחות סבל ויותר שלום פנימי. על ידי קבלת הזמניות והאינטראקציה ההדדית של כל התופעות, ניתן לחוות את החיים בצורה יותר מלאה ומשמעותית.



התובנות של הבודהה על עקרון ה"אי-עצמי" (Anatta בפאלי)


התובנות של הבודהה על עקרון ה"אי-עצמי" (Anatta בפאלי) מהוות אחד מהיסודות המרכזיים בפילוסופיה הבודהיסטית והן חלק בלתי נפרד מהדרך להשגת הנירוואנה, השחרור מן הסבל. להלן סקירה של התובנות העיקריות של הבודהה בנושא:


1. השלילה של עצמי קבועה ונפרדת: הבודהה טען שאין כזו דבר כמו "עצמי" קבועה ובלתי משתנה. לעומת רעיונות של נפש או רוח שבלתי משתנים, הבודהה חינך לראות את האדם כקומפלקס של תהליכים פיזיים ומנטליים שמשתנים כל הזמן ולא מהווים ישות עצמאית וקבועה.


2. חמשת הסקאנדהות (המצברים): הבודהה חילק את הקומפוננטים המרכיבים את האדם לחמישה קטגוריות: צורה פיזית, תחושות, תפיסות, רצונות/מוטיבציות ותודעה. כל אחת מהקטגוריות הללו אינה קבועה וחווה שינוי מתמיד, ובשום אופן אינה מהווה "עצמי" אמיתית.


3. הבנת ה"אי-עצמי" כדרך לשחרור מן הסבל: על פי הבודהה, התפיסה השגויה של עצמי קבועה ונפרדת היא מקור לסבל, משום שהיא גורמת לאדם להיצמד לדברים, רגשות ומחשבות שהם בלתי קבועים ותמיד בשינוי. כאשר אדם מפסיק להתעקש על קיומה של עצמי נפרדת, הוא יכול לחוות נירוואנה - מצב של שחרור מוחלט מן הסבל.


4. מדיטציה ותרגול רוחני: ההבנה של ה"אי-עצמי" נתמכת ומושגת דרך תרגול של מדיטציה והתבוננות פנימית. דרך המדיטציה, ניתן להבחין ישירות בזמניות ובחוסר היציבות של התודעה והרגשות, ובכך להבין את חוסר הקיום של "עצמי" קבועה ונפרדת.


התובנות אלה מהוות מרכיב חיוני בדרך הבודהיסטית ובשאיפה להשגת שלום פנימי והבנה עמוקה של המציאות. הן מעודדות גישה של קבלה והקלה על הסבל האנושי, תוך חיפוש אחר הבנה מעמיקה ואמיתית של טבע החיים והמציאות.




"אין מצוקה למי שסיים מסעותיו, למי שנטש דאגותיו, למי שהשתחרר משותפיו, למי שדחה את כל נכסיו."



אלו הם חמשת המצברים היוצרים את אשליית העצמי הנפרד



חמשת המצברים, או חמשת הסקנדאהות (Skandhas), הם מונח בפילוסופיה הבודהיסטית שמתאר את חמשת הקטגוריות שמרכיבות את החוויה האנושית. כל מצבר מייצג אספקט שונה של הקיום, ויחד הם מהווים את מה שנתפס כ"אני" או העצמי, שהבודהה טוען כי אינו קיים באופן עצמאי או נפרד. להלן פירוט על חמשת המצברים:


1. רופה (Rupa) - הצורה או המרכיב הפיזי: זהו המצבר החומרי, והוא כולל את הגוף הפיזי וכל התכונות החושיות. כולל את חמשת החושים (ראייה, שמיעה, טעם, מגע, ריח) וכן את האובייקטים של החושים שבהם נתקל האדם.


2. ודנה (Vedana) - התחושות או התגובות הרגשיות: מתייחס לתחושות ולרגשות שנוצרים כתגובה למה שנתפס דרך החושים. תחושות אלו יכולות להיות חיוביות, שליליות או ניטרליות.


3. "סאמסקארה" (Samaskara) - התפיסה: מתייחס ליכולת הקוגניטיבית לזהות ולתייג את החוויות החושיות. תפיסה כוללת את הזיהוי של דברים, אנשים, מושגים ותוויות שאנו מקשרים לאובייקטים בעולמנו.


4. סנקהארה (Sankhara) - הרכבות או המניעים: מתאר את כל הכוחות המנטליים שאינם תודעה עצמה, אך תומכים ומניעים את פעולת התודעה. כולל את הרצונות, הכוונות, התובנות, הדעות, וכל תהליך פסיכולוגי אחר שמניע אותנו לפעולה או להחלטות.


5. ויג'אנה (Vijnana) - מתאר את התודעה או האופן בו נתפסת המידע החושי והמנטלי. ויג'אנה משקף את היכולת להבחין, לתפוס ולעבד את הנתונים שמתקבלים מהחושים ומהתהליכים המנטליים. התודעה בבודהיזם אינה נתפסת כישות קבועה או כמהות עצמאית, אלא כתהליך שמתרחש באופן רציף ותלוי בתנאים אחרים.





שאלות לתרגול האי-עצמי


להלן מספר שאלות שיכולות לעזור בתהליך העבודה האישית על רעיון ה"אי עצמי" בבודהיזם. השאלות מיועדות לעודד חקירה עצמית ולהקנות תובנות עמוקות יותר על כיצד נתפסת העצמיות והזהות בחיי היום יום:


1. מהי הזהות?

- אילו תכונות או מאפיינים אתה חושב שמגדירים אותך? האם הם קבועים או משתנים במהלך הזמן?


2.חקירת חוויות יומיומיות:

- בחן חוויה אחת מחיי היום יום שבה הרגשת תגובה חזקה (כמו כעס, שמחה, עצב). מה היו הגורמים המשפיעים על התגובה שלך? האם ניתן לראות איך ה"אני" שלך היה תלוי בגורמים אלו?


3. חקירת הסקאנדה:

- נסה לזהות מתי ואיך כל אחד מחמשת הסקאנדהות (המצברים) מופיעים בחייך. כיצד הצורה, התחושות, התפיסות, הרצונות והתודעה פועלים יחד ליצירת חוויית "אני"?


4. התבוננות בתגובות ובציפיות:

- זהה מקרה בו הייתה לך ציפייה מסוימת והמציאות הייתה שונה. כיצד הגבת לפער בין הציפייה למציאות? האם זה שינה איך שאתה חושב על עצמך?


5. המשך וזמניות:

- חשוב על תחביב או פעילות שבעבר הייתה חשובה לך אך היום לא כך. מה זה מלמד אותך על זמניות ה"אני" והאינטרסים שלך?


6. חשיבה על ה"אני" בקונטקסטים שונים:

- האם אתה מרגיש שינוי ב"אני" שלך כשאתה בסביבות שונות או עם אנשים שונים? אילו גורמים חיצוניים משפיעים על הדרך שבה אתה תופס את עצמך?


7. תרגול מודעות:

הקדש זמן לתרגול מודעות מודרכת שמתמקדת בזיהוי רגעים שבהם נתפסת "עצמי" בפעולה. מה התובנות שעולות לך כאשר אתה מנסה להבחין בתהליכים הללו?


שאלות אלו מיועדות לעזור לך לחקור ולהבין את רעיון ה"אי עצמי" באופן עמוק יותר, תוך שימת דגש על ההשפעות המעשיות והאישיות של תובנה זו על החיים שלך.



אין-עצמי | האם קיים העצמי הנפרד שאפשר להזדהות איתו | הבודהה | ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה



5 views0 comments

Comments


bottom of page