top of page

אלן ווטס על השקפת העולם שלנו ועל המיתוסים המעצבים את החשיבה שלנו | ד"ר מזרחי אברהם

Updated: Jun 24

זהו סיכום של שיחה מרתקת של אלן ווטס על השקפת העולם שלנו ועל המיתוסים המעצבים את החשיבה שלנו. ווטס מתחיל בתיאור שני מודלים בסיסיים של היקום - המודל הקרמי והמודל האוטומטי המלא. המודל הקרמי, המבוסס על ספר בראשית, רואה את העולם כחפץ מלאכותי שנוצר על ידי אל-יוצר דמוי אדם. לעומת זאת, המודל האוטומטי המלא, שהתפתח מהמדע המערבי, רואה את היקום כמנגנון המתנהל על פי חוקים מוגדרים, ללא צורך ביוצר.


אלן ווטס | השקפת העולם שלנו ועל המיתוסים המעצבים את החשיבה שלנו | ד"ר מזרחי אברהם

אלן ווטס על השקפת העולם שלנו ועל המיתוסים המעצבים את החשיבה שלנו | ד"ר מזרחי אברהם
אלן ווטס על השקפת העולם שלנו ועל המיתוסים המעצבים את החשיבה שלנו | ד"ר מזרחי אברהם

תקציר המאמר:


אלן ווטס על השקפת העולם שלנו ועל המיתוסים המעצבים את החשיבה שלנו | ד"ר מזרחי אברהם


זהו סיכום של שיחה מרתקת של אלן ווטס על השקפת העולם שלנו ועל המיתוסים המעצבים את החשיבה שלנו. ווטס מתחיל בתיאור שני מודלים בסיסיים של היקום - המודל הקרמי והמודל האוטומטי המלא. המודל הקרמי, המבוסס על ספר בראשית, רואה את העולם כחפץ מלאכותי שנוצר על ידי אל-יוצר דמוי אדם. לעומת זאת, המודל האוטומטי המלא, שהתפתח מהמדע המערבי, רואה את היקום כמנגנון המתנהל על פי חוקים מוגדרים, ללא צורך ביוצר.


ווטס טוען כי שני המודלים הללו מובילים לתחושה של ניתוק מהטבע ומהיקום. המודל הקרמי מציב את האדם כנתין של מלך-על, בעוד שהמודל האוטומטי רואה בנו תוצר מקרי ונפרד מהכוח העיוור של היקום. בשני המקרים, אנו מרגישים כמו "משהו שנמצא בתוך שק של עור", מנותקים מהמציאות החיצונית.


כתוצאה מכך, התרבות המערבית מבוססת על רעיון המלחמה בין האדם לטבע. אנו משתמשים בסמלים כמו טילים וכלי כבד כדי "לכבוש" את החלל וכדור הארץ, כאילו היינו ישויות זרות הבאות מבחוץ. אך ווטס מזכיר לנו שאנו למעשה חלק בלתי נפרד מהיקום, ולא דבר-מה המנותק ממנו.


ווטס מציע פרספקטיבה שונה לחלוטין. הוא משווה את המפץ הגדול לזריקת בקבוק דיו על קיר - ההתפרצות הראשונית של האנרגיה התפזרה לכל עבר, ואנו מהווים את הדפוסים המורכבים בקצה אותה התפרצות. במילים אחרות, איננו רק תוצר של המפץ הגדול, אלא אנו עדיין התהליך עצמו - האנרגיה הבסיסית של היקום הבאה לידי ביטוי בצורה ייחודית בכל אחד מאיתנו. כאשר אנו מבינים זאת, איננו עוד נפרדים מהיקום, אלא מהווים חלק אינטגרלי ממנו.


אך הבעיה נעוצה בכך שהתרבות שלנו אינה מלמדת אותנו לחוש בדרך זו. אנו רואים את עצמנו כ"דברים" נפרדים במקום כחלק מרצף שלם. כדי לשלוט בעולם המפותל והמשתנה תמיד, אנו ממיינים ומחלקים אותו ליחידות בדידות. אנו יוצרים "רשת" מעל המציאות, ממספרים את החורים ברשת, וכך יוצרים את האשליה של "דברים" נבדלים. אך בטבע עצמו, העולם אינו מגיע מפוצל ומחולק, בדיוק כפי שאי אפשר לקבל עוף חתוך מביצה.


ווטס מדגיש שאין דבר כזה כ"דברים" או אירועים נפרדים. הם קיימים רק כדרך לדבר, כשם ש"שם עצם" הוא חלק מהשפה ולא מהעולם הפיזי. העולם הפיזי הוא מתפתל, מורכב ורציף. ההפרדה בינינו לבינו מלאכותית ומדומיינת.


ווטס מסיים בטענה שהיקום הוא לא "סלע גדול נגוע באורגניזמים חיים", בדיוק כפי ששלד אינו עצמות נגועות בתאים. כמדענים, כאשר אנו מתארים התנהגות של יצור חי, איננו יכולים להגביל את עצמנו למה שקורה בתוך העור שלו. אנו חייבים לכלול את האינטראקציה שלו עם הסביבה. ה"עולם החיצוני" הוא חלק מאיתנו באותה מידה כמו הגוף שלנו עצמו. איננו נפרדים - אנו מגדירים זה את זה באופן הדדי, כמו שני מקלות הנשענים זה על זה.


לסיכום, ווטס מאתגר את ההשקפות המקובלות על העולם ומזמין אותנו לראות את עצמנו כחלק בלתי נפרד מהיקום ולא כישויות זרות המנותקות ממנו. הוא מציע שהתפיסה המפרידה גורמת לנו להרגיש אבודים וחסרי משמעות, בעוד שההכרה בקשר ההדוק שלנו לכל הקיים יכולה להשיב לנו את תחושת השייכות והמשמעות. אם נוכל לשנות את האופן שבו אנו חווים את המציאות, נוכל למצוא פתרון לבעיות הקיומיות העמוקות ביותר שלנו ולחיות חיים מלאים ומספקים יותר בהרמוניה עם העולם הסובב אותנו.


סיכום מורחב: אלן ווטס על השקפת העולם שלנו ועל המיתוסים המעצבים את החשיבה שלנו | ד"ר מזרחי אברהם


מיתוסים, מודלים ותפיסת המציאות


זהו סיכום של שיחה מרתקת של הפילוסוף אלן ווטס על האופן שבו אנו תופסים את המציאות ועל המיתוסים המעצבים את החשיבה שלנו. ווטס פותח בתיאור שני מודלים בסיסיים של היקום שהשפיעו על התרבות המערבית - המודל הקרמי והמודל האוטומטי המלא.


המודל הקרמי, שמקורו בספר בראשית, רואה את העולם כחפץ מלאכותי שנוצר על ידי אל-יוצר בדמות אדם. במודל זה, האל הוא כמו קדר שמעצב כלים מחומר גולמי, או נגר שבונה רהיטים מעץ. העולם נתפס כמעשה ידיו של אל חכם ומתוחכם שתכנן את הכל מראש. בדומה לכך, בני האדם נתפסים כיצירות, כחפצים מלאכותיים שעוצבו על ידי האל.


לעומת זאת, המודל האוטומטי המלא, שהתפתח מהמדע המערבי, רואה את היקום כמנגנון עצמאי המתנהל על פי חוקים מוגדרים, ללא צורך ביוצר. במודל זה, היקום דומה למכונה מורכבת - כל חלק ממלא תפקיד ספציפי והאינטראקציות ביניהם יוצרות את כל התופעות. החוקים הבסיסיים של הטבע, ולא ישות עליונה, הם שמכתיבים את ההתנהלות של היקום.


ניתוק והפרדה - תוצאות המודלים המנוגדים


ווטס טוען כי למרות ההבדלים ביניהם, שני המודלים הללו מובילים בסופו של דבר לתחושה דומה - תחושה של ניתוק מהטבע ומהיקום כולו. המודל הקרמי מציב את האדם בעמדה נחותה, כנתין הכפוף למלך-על כל יכול. אנו חשים כיצורים קטנים וחסרי אונים מול הבורא האדיר.


המודל האוטומטי, לעומת זאת, רואה בנו תוצר מקרי ונפרד מהכוח העיוור שמניע את היקום. אנו סתם גלגלי שיניים זעירים במכונה האדירה, ללא משמעות או תכלית אמיתית. בשני המקרים, התוצאה היא זהה - אנו מרגישים מנוכרים מהמציאות, כלואים בתוך "שק עור" המפריד בינינו לבין העולם.


כתוצאה מתפיסות אלו, התרבות המערבית בנויה על רעיון המאבק והמלחמה בין האדם לטבע. אנו משליכים את תחושת הזרות שלנו על הסביבה ומנסים להשתלט עליה בכוח. סמלים כמו טילים וכלי צמ"ה כבדים מייצגים את הניסיון שלנו "לכבוש" את החלל ואת כדור הארץ, כאילו היינו יישויות חיצוניות שפלשו לעולם הזה משום מקום אחר. אך ווטס מזכיר לנו שלמרות התחושה, אנו למעשה חלק בלתי נפרד מהעולם ומהיקום כולו.


המפץ הגדול וההתפשטות האינסופית


כדי להמחיש את הקשר ההדוק בינינו לבין היקום, ווטס מציע מטאפורה מאירת עיניים. הוא משווה את המפץ הגדול, ההתפוצצות הראשונית שממנה נוצר הכל, לזריקת בקבוק דיו על קיר. כשהדיו פוגע בקיר הוא מתפזר לכל עבר, יוצר התזות וניתזים. ככל שמתרחקים ממוקד הפגיעה, הכתמים נעשים דקים ומורכבים יותר.


באותו האופן, טוען ווטס, ההתפרצות הקוסמית הראשונית של האנרגיה התפזרה לכל הכיוונים, ואנו מהווים את הדפוסים המורכבים והמעודנים ביותר בקצה הרחוק ביותר של אותה התפרצות. במילים אחרות, איננו רק תוצר של המפץ הגדול, אלא אנו ממשיכים להיות חלק מהתהליך עצמו - האנרגיה הבסיסית של היקום שמתגלמת ומתבטאת בצורה ייחודית בכל אחד ואחת מאיתנו. כשאנו מפנימים את התובנה הזו, איננו עוד נפרדים או זרים ליקום, אלא מהווים חלק אינטגרלי ובלתי נפרד ממנו.


מחשבה מפרידה וראייה אינטגרטיבית


הבעיה, מסביר ווטס, נעוצה בכך שהתרבות והחשיבה המערבית אינן מלמדות אותנו לחוש ולראות בדרך הזו. אנו רגילים לתפוס את עצמנו כ"דברים" נפרדים ועצמאיים, במקום כחלק מרצף דינמי ואינסופי. כדי להבין ולשלוט בעולם המפותל והמשתנה תדיר, אנו נוטים למיין, לחלק ולהפריד אותו ליחידות בדידות.


ווטס משתמש בדימוי מאיר עיניים - אנו פורשים "רשת" מושגית מעל המציאות, ממספרים את החורים ברשת, וכך יוצרים את האשליה שיש "דברים" נפרדים ומובחנים. אך בטבע עצמו, מדגיש ואטס, המציאות אינה מגיעה מפוצלת ומחולקת מראש, בדיוק כפי שאי אפשר להוציא מביצה עוף מפורק לחלקיו.


למעשה, טוען ווטס, אין דבר כזה כמו "דברים" או אירועים נפרדים באופן מהותי. המושגים הללו קיימים רק כדרך לדבר ולחשוב על העולם, כשם ש"שם עצם" הוא חלק מהשפה ולא ישות מוחשית בפני עצמה. העולם הפיזי הוא רציף, מתפתל ומורכב להפליא - הוא לא מגיע מחולק לגזרים. כל הפרדה בינינו לבין העולם, או בין חלקים שונים של העולם, היא במידה רבה מלאכותית ומדומיינת.


העולם כרקמה חיה ודינמית


ווטס מסיים את דבריו בטענה מהפכנית - היקום איננו "סלע גדול נגוע באורגניזמים חיים", בדיוק כפי ששלד אינו "עצמות נגועות בתאים". כשאנו כמדענים מנסים לתאר את ההתנהגות של יצור חי, אנו לא יכולים להסתפק במה שמתרחש בתוך גבולות העור שלו. אנו חייבים להביא בחשבון את האינטראקציה המתמדת והדו-כיוונית שלו עם הסביבה שבה הוא חי.


מה שאנו מכנים ה"עולם החיצוני" הוא חלק מהותי ובלתי נפרד מאיתנו, ממש כמו הגוף הפיזי שלנו. הגבולות בינינו לבין שאר העולם הם דקים ונזילים, כמו קרום עדין שחומרים וכוחות שונים חודרים דרכו הלוך ושוב ללא הפסקה. כל ישות מגדירה, משפיעה ומעצבת את האחרות באופן הדדי ומתמיד, כמו שני מקלות שנשענים זה על זה ומאפשרים זה לזה לעמוד. 


לקראת חוויה חדשה של ההוויה


בסופו של דבר, אלן ווטס מאתגר את ההנחות היסודיות ביותר שלנו לגבי אופי המציאות ומקומנו בתוכה. הוא מזמין אותנו להשתחרר מהמיתוסים והדימויים שמנתקים אותנו מהעולם, ולאמץ תפיסה אינטגרטיבית וחווייתית של החיים. במקום לראות את עצמנו כישויות נבדלות השרויות בעימות בלתי פוסק עם הסביבה, אנו יכולים להכיר בעובדה שאנחנו חלק אורגני מהמארג הקוסמי העצום.


כשנצליח להשתחרר מהשבלונות הישנות ולהתחבר למציאות הרציפה שאנו כה שזורים בה, נוכל אולי למצוא מחדש את ביתנו האמיתי ביקום. התפיסה המבודדת והמנוכרת גורמת לנו לחוש אבודים, חסרי שייכות ומשמעות. לעומת זאת, ההכרה בקשר העמוק ובאחדות הבסיסית עם כל הקיים, יכולה להשיב לנו את תחושת ההשתייכות, התכלית והפליאה.


המפתח, על פי ווטס, טמון ביכולת שלנו לחוות את המציאות באופן בלתי אמצעי ולהתמזג עם השטף הבלתי פוסק של החיים. אם נצליח לעשות זאת, נוכל אולי למצוא פתרון לבעיות הקיומיות העמוקות ביותר שמטרידות אותנו, ולחיות חיים מלאים ומספקים יותר בהרמוניה עם העולם הסובב אותנו. זוהי הזדמנות לגילוי מחדש של הקסם, היופי והעושר הבלתי נדלה שמציע לנו היקום בכל רגע ורגע.


תובנות מרכזיות מתוך השיעור:


1. העולם אינו מורכב מ"דברים" נפרדים, אלא הכל מקושר ותלוי זה בזה.

2. בני האדם הם חלק בלתי נפרד מהיקום, ולא ישויות נפרדות ממנו.

3. התפיסה שלנו את המציאות מעוצבת על ידי מיתוסים תרבותיים, ולא בהכרח משקפת את האמת.

4. הדת והמדע שניהם יצרו מודלים שגויים של היקום, המבוססים על הפרדה ושליטה.

5. כדי להבין את מהות הקיום, עלינו להביט מעבר לתפיסה המוגבלת של ה"אני" הנפרד.

6. המציאות היא תהליך דינמי ומתמשך, ולא אוסף של אובייקטים סטטיים.

7. אנו מגדירים את עצמנו ואת זהותנו ביחס לאחרים ולסביבה, ולא בפני עצמנו.

8. המדע האמיתי מכיר בכך שאיננו יכולים להפריד את עצמנו מהעולם החיצוני.

9. חוסר ההבנה של הקשר העמוק בין כל הדברים מוביל לתחושת ניכור וחוסר משמעות.

10. הדרך לחיים מספקים ובעלי משמעות היא לחוות את עצמנו כביטוי של היקום כולו.


 "כשאתה חווה את עצמך, את מחשבותיך ורגשותיך, כמו גלים בים, אתה חופשי."

עצות מעשיות מהשיעור:


1. אל תתפסו את עצמכם כישויות נפרדות ומבודדות, אלא כחלק מהמרקם המורכב והמקושר של החיים.

2. שימו לב לאופן שבו המיתוסים התרבותיים מעצבים את תפיסת המציאות שלכם, ונסו להתבונן מעבר להם.

3. קבלו את העובדה שהמציאות היא תהליך דינמי ומתמשך, ולא ניתנת לשליטה מוחלטת.

4. טפחו הבנה עמוקה יותר של הקשר והתלות ההדדית בין כל הדברים בחיים.

5. אל תתמקדו יותר מדי בתפיסה המוגבלת של ה"אני", אלא נסו לחוות את עצמכם כביטוי של היקום כולו.

6. חפשו משמעות ומטרה בחיים דרך ההכרה בקשר העמוק שלנו לעולם, ולא דרך ניסיונות שליטה ובידוד.


מנטרות לדיבור עצמי מתוך השיעור:


1. אני חלק בלתי נפרד מהיקום המופלא והדינמי הזה.

2. הזהות שלי מעוצבת ומוגדרת על ידי הקשרים והיחסים שלי עם אחרים ועם העולם סביבי.

3. אני מקבל/ת את העובדה שהמציאות היא תהליך מתמשך של שינוי והתפתחות, ואני זורם/ת איתה.

4. אני מטפח/ת הבנה עמוקה של הקשר והתלות ההדדית בין כל הדברים בחיי.

5. אני חווה את עצמי כביטוי ייחודי ויפהפה של היקום, ומוצא/ת משמעות ומטרה דרך חיבור זה.


שאלות שהיו יכולות להישאל מהמאזינים לאחר ההאזנה לשיעור:


1. כיצד נוכל לטפח תחושה עמוקה יותר של קשר ואחדות עם העולם סביבנו בחיי היומיום?

2. מהם האתגרים העיקריים העומדים בפני אימוץ השקפת עולם זו בחברה המודרנית, וכיצד ניתן להתגבר עליהם?

3. כיצד משפיעה ההבנה של הקשר העמוק בין כל הדברים על האופן שבו אנו מתייחסים לבעיות סביבתיות ואקולוגיות?

4. האם ישנן שיטות או פרקטיקות ספציפיות שיכולות לעזור לנו לחוות את העצמי כביטוי של היקום הרחב יותר?


משפטי עוצמה נוספים שהיו יכולים להיאמר בשיעור:


1. "אנחנו לא רק קשורים לטבע, אנחנו חלק ממנו. אנחנו הטבע." - ברוס ליפטון

2. "כשאתה חווה את עצמך, את מחשבותיך ורגשותיך, כמו גלים בים, אתה חופשי." - ג'ון קבאט-זין

3. "כשאתה מגלה את השקט שבתוכך, אתה מבין שהוא יותר עמוק מכל המחשבות." - אקהרט טולה

4. "העצמי האמיתי הוא מעבר לאגו. אתה לא זה שאתה חושב שאתה." - רמנה מהרשי


שאלון אפיון אישי - בחן את תודעתך:


1. האם שמתם לב היום לאופן שבו אתם קשורים ותלויים באחרים ובסביבה סביבכם?

2. האם הרגשתם חלק מהתהליך הדינמי של החיים היום? אם כן, כיצד התבטא הדבר?

3. האם הצלחתם לזהות רגע אחד שבו חוויתם תחושה של אחדות עם העולם סביבכם?

4. כיצד הגבתם היום כאשר נתקלתם במצב מאתגר או מתסכל? האם הגבתם מתוך תחושה של נפרדות או חיבור?

5. האם התבוננתם היום בטבע וניסיתם לחוש את החיבור העמוק שלכם אליו?

6. האם שאלתם את עצמכם היום איך המיתוסים התרבותיים עשויים להשפיע על תפיסת המציאות שלכם?

7. האם ניסיתם לראות את האנשים סביבכם כביטויים ייחודיים של אותו יקום שאתם חלק ממנו?

8. האם אימצתם היום גישה של קבלה וזרימה, במקום ניסיון לשלוט או להילחם במציאות?

9. כיצד התייחסתם לאתגרים או מכשולים שניקרו בדרככם היום - כהזדמנויות לצמיחה או כאיומים?

10. האם הקדשתם זמן היום למדיטציה או לפרקטיקה אחרת המחברת אתכם לתחושת האחדות עם היקום?


שאלות מעוררות מחשבה עבור המאזינים מתוך השיעור:


1. כיצד ההבנה שאנחנו חלק בלתי נפרד מהיקום יכולה לשנות את הדרך שבה אנו תופסים את עצמנו ואת מקומנו בעולם?

2. האם אתם מרגישים שהמיתוסים התרבותיים והדתיים השולטים השפיעו על האופן שבו אתם רואים את המציאות? כיצד?

3. מה המשמעות של לחיות את חייכם מתוך תחושה של חיבור ואחדות עם כל היקום?

4. כיצד ההכרה בכך שהמציאות היא תהליך דינמי ומתמשך, ולא מורכבת מ"דברים" נפרדים, יכולה להשפיע על הגישה שלכם לחיים?

5. איך אתם יכולים לטפח הבנה עמוקה יותר של הקשר והתלות ההדדית בין כל הדברים בחייכם האישיים?

Comments


bottom of page