top of page

בודהיזם טיבטי | מהו הבודהיזם הטיבטי | מכללת טאותרפיה

Updated: Jun 4

טאותרפיה המכון הישראלי לטיפול בטראומה והתמכרויות


במאמר זה אנסה לברר מה זה בודהיזם?, באמת מה זה בודהיזם האם זה איזשהו רעיון קבוע שנוצר בעבר או שאולי זה דווקא איזשהו רעיון שממשיך להתפתח כל הזמן ולהשתנות.

 

בואו נדון על הזרם הכמעט הכי מודרני של הבודהיזם, כמעט, כי בודהיזם ממשיך להתפתח גם היום והזרם הזה שאנחנו נדבר עליו הפעם הוא נקרא הוואג'ריאנה או הבודהיזם הטיבטי או כמו שאני אוהב לקרוא לו לא בודהיזם למה?


בודהיזם טיבטי | מהו הבודהיזם הטיבטי | מכללת טאותרפיה

בודהיזם טיבטי | מהו הבודהיזם הטיבטי | מכללת טאותרפיה
בודהיזם טיבטי | מהו הבודהיזם הטיבטי | מכללת טאותרפיה

קורס 12 הצעדים במכללה המובילה בישראל

לימודי פסיכותרפיה הוליסטית ממוקדת טראומה והתמכרויות

מרכז יום לטיפול בטראומה והתמכרויות, חוסר תפקוד וחוסר איזון נפשי




אם אתה חושב שאתה קטן מדי מכדי לעשות שינוי, נסה לישון ליד יתוש (דאלי לאמה)

 

כי זה זרם שאומנם הייתה לו איזושהי השפעה מהמהאיינה הזרם "המרכבה הגדולה" אבל הוא מאוד מאוד הושפע מהטנטרה ומההינדואיזם יש אפילו אנשים שכשהם מדברים על בודהיזם טיבטי הם פשוט מתייחסים אליו כמו עוד זרם של טנטרה בלי קשר לבודהיזם ותכלס גם אני מרגיש ככה.


כי כשאני קורא על הוואג'ריאנה אין לי ספק שהטיבטים הושפעו באופן הרבה יותר גדול מהטנטרה, אבל עם זאת באמת יש שם קצת מהאמונות של מהמהאיינה במיוחד לגבי החשיבות של עזרה לאחרים, לימוד, היחס לכסף, לאמיתות הרוחניות גם שהבודהה דיבר עליהם אבל גם שדיברו עליהם בכתבים הקדושים של ההינדואיזם אבל הם פשוט מאמינים בחשיבות הזו של לחנך ולעזור לאנשים להיפתח למסר הזה, ושהסבל של האחר הוא גם הסבל שלי.





הרעיון הזה שאין צורך להפריד בין הרוח לחומר כדי להתעורר


הרעיון הזה שאין צורך להפריד בין הרוח לחומר כדי להתעורר, לא חייבים ללכת ולהתנזר ולמעשה אפשר למצוא את הרוח בתוך החומר. אפשר לראות המון השפעה שמגיעה מההינדואיזם במיוחד מהטנטרה ומהפילוסופיה שלה גם לגבי סוגיית העצמי זאת אומרת בוודג'ריינה חוזרים לדבר עוד פעם על העצמי הגבוה כאיזושהי אמת אבסולוטית גם יש איזושהי התייחסות לרצון חופשי וליכולת של האדם לבחור ולנווט את עצמו בחיים האלה בניגוד לזרמים הקודמים של הבודהיזם בהם אין התייחסות של זה הבודהה שמעולם לא דיבר על רצון חופשי והאם בכלל יש לאדם רצון חופשי.


אם האדם הוא בכלל רק מודעות שמתבוננת על החוויה והחוויה היא כמו סרט שרץ לו מול העיניים אז אין לו רצון חופשי אפשר להניח אפילו בזרם הזה של הוודג'ריינה גם מדברים על העיקרון הפילוסופי ההינדואיסטי הזה שאין באמת שום דבר לתקן בנו, אלא צריך רק לעזור לנו לראות שאנחנו כבר טהורים, כבר עם עצמי גבוה, או במילים של הוודג'ריינה שאנחנו כבר הבודהה.


בזרם הזה גם אפשר לראות מגוון הרבה יותר רחב של דרכי תרגול לא רק שמאטה וויפאסנה, שהם תרגולי תשומת לב בעיקר ושל סריקת הגוף בוודג'ריינה. יש תרגולים שמבוססים על טיהור אנרגטי ועבודה עם נשימה, עם מודרות, עם מנטרות, אלים, סמלים, מנדלות, מיניות, חלומות, צלילים ואפילו חומרים משנה תודעה.


יש תזכורות לחומרים משנה תודעה בתוך הכתבים האלו שעשו בהם שימוש ובקיצור יש שם איזושהי אמונה שכל דבר יכול להיות רלוונטי כל עוד זה עוזר לך להגיע כמה שיותר מהר להתעוררות. יש דגש מאוד גדול על אפקטיביות והרבה פחות על מה מותר, ומה אסור, מה אתי ולא אתי להשתמש בו, מה באמת עוזר או לא עוזר. אם זה עוזר לך זה עוזר לך וזהו אתה אמור להיות הסמכות העליונה שמחליטה האם זה רלוונטי להשתמש באיזשהו אמצעי או לא.





גישה שמאוד מזכירה את ההינדואיזם הרבה יותר מאשר את הבודהיזם


זה עוד גישה שמאוד מזכירה את ההינדואיזם הרבה יותר מאשר את הבודהיזם והם מאוד האמינו בחשיבות של מורה רוחני, אישי שאפשר להיפגש איתו ולבנות איתו מערכת יחסים מסוימת, זאת אומרת זה מורה שמדריך אותך בתהליך, אתה נפגש איתו, אתה משתף אותו בקשיים שלך, משתף אותו במכשולים שלך והוא עוזר לך להתמודד איתם כי הוא בעצמו עבר שם והוא בעצמו משתמש באותם כלים שאתה הכי מתחבר אליהם והוא עוזר לך למנע מכל הטעויות שאתה יכול לעשות בדרך.


אז הם מאוד האמינו בדרך הרוחנית הזאת בוואג'ריאנה , כמו במהאיינה הם מאמינים שאפשר גם לבחור בחיי נזירות ואפשר גם להישאר בחיים הרגילים ועדיין להתעורר, וזה הכל בעיקר תלוי באופי שלך ומה שעובד בשבילך ומה שגם מסקרן אותך יותר.


בזרם הזה יש דגש יותר על פיתוח של עצמאות, מודעות ואומץ. אומץ זו מילה חשובה כי באמת מבחינתם התעלות תודעתית זה מצב שבו התלמיד מצליח להתגבר על איזה שהם אשליות שהוא נורא נורא האמין בהן ונאחז בהן וחשב שהן אמיתיות והוא צריך להתמודד עם העובדה החדשה שהוא מגלה שהדברים האלה שהוא חשב שהם כל כך אמיתיים הם רק דברים שהוא מדמיין וזה פותח את הצוהר בשבילו להתחיל לפעול באופן הרבה יותר אמיץ בחיים לקחת הרבה יותר סיכון הרבה יותר למתוח את הגבול של אזור הנוחות שלו.


בעצם האמת הכי גבוהה בבודהיזם הטיבטי היא שבסופו של דבר כל העולם שאתה רואה שם בחוץ הוא בעצם השלכה של העולם הפנימי שלך זה המציאות האולטימטיבית המציאות האולטימטיבית היא פנימית, היא שלך מי שצופה ומקשיב לי עכשיו הוא היוצר של כל הדבר הזה שנקרא החיים.



אתה המצאת את הבודהה

בפילוסופיה הטיבטית אתה המצאת את הבודהה, הבודהה מעולם לא היה קיים אתה המצאת סיפור שבו מספרים על הדמות הזו שכביכול חיה בעבר והוא כביכול דמות מאוד מוצלחת ומאז יש לו מורשת ענקית, כל זה זו המצאה שלך והמטרה של ההמצאה הזו, זה על מנת שתוכל להבין ולגלות את זה שכל התכונות שאתה קורא עליהם שיש לבודהה, זה תכונות שכבר יש בך ואתה לא צריך כאילו לפתח בעצמך באמת שום דבר אלא רק לגלות את זה יותר ויותר לעומק בעצמך ולאפשר לזה יותר ויותר ביטוי בעולם החיצוני.


בבודהיזם השמרני בטראוודה הבודהה היה פשוט אדם רגיל שחי והצליח איכשהו דרך המון התמדה ומאמץ בחיים שלו לצאת מהסמסרה להשתחרר לחלוטין, הוא הפך להיות המתבונן הוא גילה שזה הכל סרט הוא הפסיק להיאחז בסרט ולכן הוא שרף את כל הקרמה שלו ולא היה לו יותר בשביל מה לחזור וליפול לאשליות האלה הוא הפסיק להתגלגל הוא הפסיק לסבול לחלוטין והוא נעלם מהקיום הוא חזר להיות הריק שיש מאחורי הקלעים השונייטה הזאת ומאז הוא השאיר אותנו רק עם העלים שהוא הביא מהיער והמורשת שלו בבודהיזם, הבודהה הוא איזשהו תדר וכוח מסוים ביקום זה לא באמת איזשהו בן אדם, זה תדר וכוח שאפשר להתחבר אליהם דרך הבחירה ללמד את האמיתות של הבודהה אחרים כשאתה בוחר להיות בודהיסטווה אתה מתחבר כביכול לכוח הזה יותר ויותר ויותר וכל שאתה מתמסר לתהליך הזה הוא עוד יותר ועוד יותר משתלט עליך ועוזר לך בעצם לעבור איזשהו טיהור רוחני ולהתחבר ולהפוך להיות בודהה ממש כאן ועכשיו.




אתה כבר כעת בודהה


אתה לא צריך לחכות ולעבור איזשהו תרגול מדיטטיבי שיביא אותך לאמיתות של הבודהה אתה יכול להיות עכשיו הבודהה ולחיות את האמיתות שלו תוך כדי שאתה חי בעולם ועוזר לאחרים ללמוד על זה וגם אתה בעצם הופך להיות עוד גלגול שהיה לבודהה עוד מלפני זה אז עד להשלמת המטרה האמיתית שהיא נירוונה.


אתה ממשיך לעשות את זה ובסופו של דבר הנירוונה האמיתית היא כשכולם חווים את הנירוונה כשאנחנו מדברים על הבודהיזם הטיבטי, על הוואג'רייאנה שם אומרים לנו הבודהה בכלל לא קיים אין דבר כזה בודהה, זה באמת לא קרה אף פעם אתה מדמיין אותו אתה המצאת על עצמך את הבודהה הוא השלכה של העולם הפנימי שלך, זה מטורף לגלות את ההבדלים האלו בגישה ובפרשנות לכתבים המקוריים.



 "אם תפגוש את הבודהה הרוג אותו"

תחשבו על זה זה פשוט אותו טקסט עתיק ויצאו ממנו דברים שונים לגמרי. אין שום קשר כביכול בין שלושת הפרשנויות האלה ומה שמטורף באמת שנגארג'ונה אמר "אם תפגוש את הבודהה הרוג אותו" . בכל אחת מהפרשנות האלה יש איזשהו מרכיב וחלק מהאמת זאת אומרת יכול להיות שבאיזשהו אופן פרדוקסלי הבודהה באמת היה בן אדם שקיים שגם סיים את הגלגול שלו ואת הסבל שלו ובו זמנית הוא גם היה חלק מאיזשהו תדר וכוח מסוים שאפשר לקרוא לו בודהה.


אם אנחנו רוצים שזה יהיה תדר שרוצה להביא את הנירוונה לכל האישיויות בעולם ושברגע שמתחברים אליו זה גם עוזר לנו להתפתח רוחנית רק במישור קצת שונה ובו בזמן הכל זה בעצם השלכה של העולם הפנימי שלך שעוזרת לך לגלות מי אתה באמת מאחורי כל המסכות והדמויות שאתה משחק מאוד מעניין בבודהיזם הטיבטי לראשונה עולה הרעיון הזה של העולם בתור אוסף של מראות ושיקופים לעצמי הגבוה שלך למה יש הרבה מראות ושיקופים?



כי העצמי הגבוה הוא כל כך אינסופי וכל כך מגוון שכשהוא משליך את עצמו נוצר עולם שלם מלא בשוני ובהבדלים כביכול למרות שזה בפועל אותה אישות האחת, העצמי הגבוה הזה העצמי הגבוה מפצל את עצמו להמון סוגי עצמי שונים על מנת שבאופן הזה דרך זה שהוא רואה מחוץ עליו דברים הוא יצליח להבין מי ומה הוא באמת וזה עובד בסוג של באופן הזה ניקח איזה דוגמה למשל:


העיקרון הוא כזה כשאתה מסוגל לשים לב למשהו, לאיזושהי תכונה בין אדם אחר אתה גם מתחיל לשים לב מה התכונה שלך ביחס לתכונה שלו ובאובה זמן אתה גם מסוגל לזהות את התכונה שראית אצלו בעצמך וזה מעין איזשהו תהליך של למידה עצמית שמתרחש מתוך הניגודיות הזאת מתוך החוויה של אחרות, של דואליות זאת אומרת, יש לזה איזושהי משמעות זה לא סתם קורה בלי סיבה זה לא סתם סרט שקורה לך מול העיניים אלא זה משהו שבחרת לעבור כדי ללמוד על עצמך יותר לעומק למשל, אתה יכול לראות אדם שמתנהג פתאום באופן נורא גזעני באוטובוס לאדם אחר ואז אולי גם להרגיש שמשהו עשה זה לא בסדר מה שעוזר לך להבין שאתה לא כזה שאתה בעצם משהו אחר באופי שלך העצמי שלך הוא לא אוהב את הדברים האלה הוא לא אוהב לראות דברים כאלה ובנוסף לזה, אתה גם מגלה שכן לפעמים יש בך איזשהו צד גזעני כזה שזה קיים בך במובן הזה, מבחינת הוואג'ריאנה לפחות אתה יצרת לעצמך את האחר הזה על מנת ללמוד ממנו על עצמך.


כי אין לך שום דרך אחרת ללמוד על עצמך אם אתה רק דבר אחד לכן הם אומרים שאתה המצאת את הבודה אתה המצאת את הסיפור הזה של הבודה אתה כביכול מדפדף וקורא בו אתה ממציא אותו תוך כדי שאתה מדפדף וקורא בו ותוך כדי שאתה מדפדף וקורא אתה מתחיל לחשוב לעצמך אתה מתחיל להבין מי זה הבודה מה הוא עשה בכל מיני סיטואציות בחיים אתה מתחיל לחשוב אם אתה אוהב את זה או לא אוהב את זה אם אתה מתחבר לזה או לא מתחבר לזה אתה מתחיל לקרוא את מה שכתוב שם ולהמציא רעיונות חדשים מעבר שמרחבים את מה שקרה שם שמעמיקים את מה שקרה שם או שאתה מוסיף עוד שאלות שאולי לא קיבלו מענה שם זה כאילו מפתח אותך, זה מאתגר אותך מתוך האתגר הזה אתה צומח וגם אתה שם לב שיש דברים שהבודה עשה שאתה קולט שקיימים גם בך.





הייתה בתוכו למשל תכונה של חמלה, ואתה מגלה שגם בך יש את זה.


הייתה בתוכו למשל תכונה של חמלה ואתה מגלה שגם בך יש את זה ואתה מגלה גם את הכוח שלך שאתה יכול להחליט ולבחור עם הרצון החופשי שלך לבטא את זה יותר ויותר בחיים שלך זה גם רעיון שמאוד מושפע מההינדואיזם והתפיסה שלו שאתה כבר עכשיו טהור ומואר אתה רק צריך להצליח לראות את זה בעצמך.


רק שבמקום לקרוא לזה ברהמין הם קוראים לזה בודהה עכשיו בוא נדבר רגע על העצמי שמדברים עליו בוודג'ליאנה הם מציעים שם איזה סוג של אפשר להגיד אינטגרציה בין הפילוסופיה של הבודהיזם השמרני לגבי העצמי שזה בעצם שונייטה הריקות ולעומת הפרשנות של ההינדואיזם שיש איזשהו ברהמין יש איזשהו עצמי בסוף עם תכונות, עם מטרה, עם משמעות, עם אינטליגנציה שאפשר לגלות אותו ובאמת יש איזשהו פער כאן בין שני המושגים האלה הם לא בהכרח אותו המושג.


אז יכול להיות שהם מדברים על אותו הדבר ובטח בהקשר לסבל אנחנו לא יכולים לדעת כי באמת למושגים האלה יש משמעויות מאוד מאוד שונות אז בוא נדבר על זה רגע הם מציעים שם בוואג'ריאנה שיש עצמי גבוה אפשר לקרוא לו איזה שרוצים ברהמין או בודהה אבל מצד שני הוא באמת עשוי מכלום ריקות במרכאות אבל המשמעות שלהם לכלום היא קצת שונה מאשר מה שיש.


בבודהיזם השמרני כשאמרים ריקות זה פשוט האמת האמיתית שיש פשוט מאחורי כל עולם התופעות הזה איזה שהוא ריק מסוים שאין לו תכונות אין לו משמעות, אין לו כלום ואפשר פשוט להיחשף אליו במדיטציה מאוד עמוקה ומתוך ריכוז עמוק ומתמשך אז הם לא מתכוונים לזה הם מתכוונים לזה לזה שהוא לא באמת כלום חסר תכונות אלא שיש לו תכונות שאפשר באמת להגדיר ולהגיד אותם אבל אין לו שום דרך לאותו אלוהים, לאותו ברהמין להבין מה התכונות שלו אם הוא לא מייצר לעצמו איזשהו ניגוד לאותה התכונה זאת אומרת, אם הוא נמצא בכל מקום והוא רק טוב אז איך הוא יכול לדעת על עצמו שהוא טוב אם הוא לא חווה אף פעם משהו רק כניגוד לעצמו זה משהו שקצת קשה להבין.


אני יודע זה נורא מופשט אז בואו נעשה איזה ניסוי מחשבתי קטן אולי הוא יעזור לכם להבין למה אני מתכוון נגיד בכל החיים שלכם הייתם יכולים לשתות אך ורק מיץ תפוזים אין קולה, אין שוופס, אין פאנטה אין מים גם, אין כלום חוץ ממיץ תפוזים, רק מיץ תפוזים אתם שותים אך ורק את המרקם, הטעם ורואים את הצבע של המיץ הזה זה בעצם כל מה שאתם מכירים בעולם לא חוויתם שום דבר אחר עכשיו תחשבו רגע עם עצמכם האם במצב כזה הייתם יכולים לענות על השאלה מה הטעם של המיץ?


איך תוכלו למשל לקרוא למיץ הזה חמוץ? למשל אם מעולם לא טעמתם מעולם שום משקה מתוק אם אתם לא יודעים בכלל הקיום של טעם אחר אם אין שום קיום של טעם אחר אז אתם אפילו לא תשימו לב למושג הזה טעם או אתם תיקחו אותו כמובן מאליו אז שוב אתם לא יכולים לדעת שיש לזה טעם חמוץ אתם לא תגידו את המילה חמוץ ולא תשימו לב אליה עד שהבנתם שיש משקה שיכול להיות לו טעם יותר מתוק או יותר ניטרלי למשל ההגדרה של משהו במציאות נוצרת רק מתוך חוויה של ניגוד אל עצמה.


לכן אם יש רק חומר אחד כביכול חומר במרכאות אני משתמש בזה כי אין לי מילה יותר טובה לזה אפשר גם להגיד תודה אפשר גם להגיד אנרגיה אבל אם יש רק חומר אחד אנרגיה אחת אז הוא נותר חסר הגדרה ורק מתכונות כביכול כי אי אפשר באמת להגיד עליו דבר שהוא לא מצליח להגיד על עצמו, שום דבר, כי הוא כל מה שיש לו.


אז בבודהיזם הטיבטי אנחנו מקבלים איזה שהוא סוג של הסבר אפשרי לניגוד הזה בין בודהיזם להינדואיזם הם אומרים רגע יכול להיות שבאמת לא מדברים בדיוק על אותו הדבר אבל כל אחד מהם הוא, איזשהו צד באמת גם הבודהיזם קצת צודק עם הפרשנות שלו לריקות וגם ההינדואיזם קצת צודק עם הפרשנות שלו של אלוהות יש פה איזושהי סינתזה שהעצמי גם ריק, העצמי ריק למה?



העצמי ריק למה?


כי יש רק את עצמי אפשר לראות פה שוב את אותה המגמה של ליצור רעיונות חדשים שלא מבטלים ושוללים את הרעיונות שבאו לפניהם אלא רק מוסיפים להם עוד יותר עומק ומורכבות ואולי יוצרות ביניהם גם קשרים מסיימים שלא היו קודם לכן, ולכן החלה של פרדוקסליות כביכול של מחשבה של מה? אלו שני ניגודים ולא יכול להיות ששתיהן נכונות.


אז נכון שיש יותר יכולת להכיל פרדוקסליות אבל למרות ההסבר שנתתי כאן עד עכשיו הוא תופס רק חלק מהתמונה בפילוסופיה של הוואג'רנה בפועל יש בזרם הזה מעין דיבייט וחוסר הסכמה סביב המשמעות של המונח שוניאטה.


שוניאטה זה מונח שאנחנו מכירים עוד מהמהייאנה מושג שטבע נגארג'ונה והוא מתקשר למושג הריקות שאותו טבעה בודהה כביכול בפליקאנה ולמושג הזה שוניאטה מציעים שתי פרשנויות מרכזיות בוואג'ריאנה שהן כמובן שונות לחלוטין והן חוזרות בדיוק לאותה נקודה קריטית.


ריקות העצמי היא אותה הפרשנות הקלאסית של הבודהיזם השמרני לשוניאטה הטענה היא שאין שום עצמי עמוק יותר ושכל סוגי העצמי ושכל סוגי התופעות לא משנה מה הם הם חלק מריקות חסרת תכלית, חסרת תכונות, חסרת משמעות, חסרת אינטליגנציה שהיא המרכיב היסודי ביותר של המציאות זה פרשנות שאומרת שאם אנחנו נתרכז מספיק ונחקור את החוויה עצמה.





הפנומנולוגיה של החוויה הסובייקטיבית


הפנומנולוגיה של החוויה הסובייקטיבית שלנו או החוויה החושית שלנו והכי נתחבר אליה והכי נחקור את הממדים הכי עדינים שלה אנחנו נמצא שם ריקות ולכן בגלל שיש שם ריקות זה אומר שזו המציאות האולטימטיבית והחד משמעית.


זה קצת מזכיר גישה מדעית באיזשהו מובן, רק שבמקום לקחת מיקרוסקופ אתה משתמש בריכוז שלך ובתשומת הלב שלך ומנסה להתביית על המאפיינים הכי עדינים של החוויה שלך אז זה בדיוק אותו הדבר זה כמו שאם תיקח מיקרוסקופ ותעשה זום ענק על איזה חתיכת אדמה ואתה תסתכל דרך המיקרוסקופ עליה ואתה פשוט בסוף תראה ריק ענק פשוט גוש של כלום בתוך האדמה הזאת ואז אפשר להגיד טוב, אז הנה אתם רואים הכל עשוי מריק אז ריק זה פשוט האמת האולטימטיבית אין מה לעשות אין למציאות שום בסיס שאפשר להיאחז בו.


כמו שאתם רואים אם אנחנו מסתכלים לעומק הזה אין שם כלום ולכן צריך לאבד היאחזות בהכל גם בעצמי ובכל סוג של עצמי ולא משנה באיזה תכונות גם אם זה תכונות מדהימות וטובות שום דבר לא מעניין זה לימוד קלאסי של הבודהיזם השמרני אבל מצד שני יש פרשנות חדשה בתוך הוואג'ליאנה שמטילה ספק בפרשנות המקורית הזאת והיא אומרת, הפרשנות שלה היא שהריקות היא אך ורק באחר ריקות האחר במקום ריקות העצמי.


האחר הוא רק העצמי הוא אמיתי, כלומר מכירים בכך שבאמת החומר כביכול עוד פעם במירכאות החומר או האנרגיה או התודעה ממנה הכל עשוי הוא רק ממהות ומהגדרה מסוימת כי הוא יכול להיות כל דבר אין עליו מגבלות אבל זה לא אומר שאין עצמי וזהות לאותה הריקות.





"כדאי לאדם להיות כן עם עצמו."





בעצם כל העולם הנראה הוא השלכה של אותו ריק מקורי


הכוונה פה היא שבעצם כל העולם הנראה הוא השלכה של אותו ריק מקורי שאין עליו מגבלות ולכן הוא יכול להפוך לכל דבר אז הוא יוצר לעצמו כל מיני אחרים במירכאות כמובן שבפועל באמת הכל זהו אבל הוא יוצר לעצמו כביכול כל מיני אנשים ששונים ממנו דרך כל מיני גופים ויצורים אחרים ומערכות פלנטריות ואקולוגיות והכל והם עוזרים לו הכל בתהליך הזה של הלמידה שלו על עצמו ועל מישהו באמת כי יש לו בסופו של דבר זהות אמיתית ומטרה אבל ברגע שהוא נמצא במצב הזה של האחדות הוא לא מצליח להבין מה זהות שלו מה זה הדבר הזה שנקרא להיות ברהמין.


וזה לא סתם ריק שעושה דברים באקראי ללא אינטליגנציה או איזה עצמי חסר הגדרות שמחפש להבין שכאילו הוא הולך לאיבוד בתוך עצמו סתם בתור איזשהו משחק אלא יש כאן באמת איזשהו עצמי עצום, גדול, אינסופי שמחפש בסופו של דבר להבין מה הוא מי הוא, איך הוא קיים מה הוא עוד מסוגל לעשות שזה רעיון מאוד פסיכדלי.



הייתי אומר וזה לא נגמר כאן, הריקוד שמאחורי הקלעים היא איזושהי התעוררות ראשונית מהאשליות של החיים והבנה שכל דבר שחווים הוא לא האמת עצמה אבל אז הם טוענים שהמתרגלים עשויים ליפו לאיזושהי טעות מתקדמת של מתרגלים שמשקיעים המון זמן בזה והם מאוד רציניים הם עשויים לגלות את הריקוד הזה.


יש נטייה לחשוב שהם סיימו ולהשיג שפשוט אין איזה אמת גדולה יותר אלא פשוט מציאות של אשליות אינסופיות אבל מי שלא מוותר וממשיך לבדוק מעבר יכול לגלות שדווקא הריקות הזו היא בעצם הדרך של העצמי הגבוה לבטא את עצמו ולנסות להבין את מי ומהו העצמי הזה, הוא יוצר לעצמו ניגוד כדי שיוכל להבין בעצם במרכאות את העצמי הזה, ומנסה להבין מה הטעם שלו מה הוא? מי הוא?


תחשבו על זה אם יש רק דבר אחד שקיים בכל מקום איך הוא יכול לענות לעצמו על השאלה מי אני? או מה הטעם שלי? אני טוב? אני רע? אני חכם? אני טיפש? אי אפשר לענות על זה כשאתה כל מה שקיים אז מה נותר לאותו רע אחד לעשות לאותו מיץ תפוזים הוא יוצר לעצמו אובייקטים נוספים של טעמים כדי להבין מה הטעם שלו.



בסוף נבין שזהו שלב בתהליך הזה של ההתפתחות הרוחנית ונאפשר לעצמנו אפילו להעמיק אותו עוד יותר לתוך השנטונג שבו מגלים שבסוף הריקות הזאת שחשבנו שהיא כל כך חסרת משמעות וחסרת אינטליגנציה, לא לא לא יש שם עצמי יש שם זהות מסוימת יש לו תכונות מסוימות תכונות אבסולוטיות והתכונות הכי עמוקות שאפשר לגלות אבל צריך לעבור את השלב הזה צריך לעבור דרך הריקות דרך השלב הזה של הכל פשוט ריק והעצמי האגו שהמצאתי לעצמי בחיים האלה הוא מזויף ואז להמשיך ולגלות את העצמי שיש באמת מאחורי הקלעים שם מבחינתי רק עצם העובדה שהשנטונג לא מנסה לבטל את הרנקטונג אלא רק להוסיף עליו ולהעמיק אותו.





המגוון המאוד רחב של התרגולים הרוחניים בבודהיזם


אז עכשיו בואו נדבר על המגוון המאוד רחב של התרגולים הרוחניים בבודהיזם הטיבטי אז בא לי באמת לתת לכם טעימה ממה כל התרגולים האלה אז בואו נדבר על זה אז הסגנון הראשון של התרגולים זה תרגולי חשיבה או contemplation בהם מנסים פשוט לשבת ולהבין איזשהו עיקרון רוחני מאוד לעומק בשביל עצמנו דרך חשיבה והטלה ספק בעצמנו ובחיים שלנו בעצם יכול להיות שאנחנו גוללים אחורה בזיכרון שלנו וחושבים על כל מיני סיטואציות ואיך התנהגנו בהם ואיך היינו אולי יכולים להתנהג אחרת או שאולי פשוט מאגרים לגבי העתיד שלנו ואיך אולי אני ארצה להתנהל בחיים מתוך העיקרון הרוחני שעליו אנחנו עובדים עכשיו וזה בסופו של דבר המטרה של זה.


זה ליצור איזה מצב של כמו נפילת האסימון, תחושה שפתאום הבנתם משהו נורא נורא לעומק באיזה נקודת זמן מאוד ספציפית. יש תרגול מיוחד ומגניב שמאוד מיוחד שנקרא פוינטינג אאוט בתרגום כמובן ואלו בעצם סוג של תרגולי מדיטציה שמערבים דמיון בהם התלמיד נפגש עם המורה והמורה מנסה לתת איזשהו דימוי לאיזשהו מצב תודעה גבוה יותר אבל בשפה שהמתרגל מסוגל להבין ואז המתרגל בעצם משתמש בהנחיות האלה שהוא מקבל מהמורה שלו עם כל המטאפורות האלה ומנסה לדמיין שהוא כבר בתוך המצב תודעה הזה לפי ההנחיות של המורה בתקווה שמתוך הריכוז האינטנסיבי שבו הוא מדמיין את זה הוא יצליח באמת לחוות ולהיכנס לזה מתוך כוונה חזקה ואומץ להכיל את השוני הזה במצב תודעה.


תנסו לקחת את ההנחיה הזו אולי תקשיבו לה עוד פעם רגע ותזכרו אותה ואז תיקחו לעצמכם כמה דקות וממש תנסו להסתובב בחדר או איפה שאתם לא נמצאים ולדמיין שזו האמת שזו באמת האמת בלי התנגדויות וכל פעם שאתם שוכחים תנסו לחזור לזה עוד פעם במצב הזה מתחילים לדמיין איך בעצם תחושת העצמי מתרחבת במקום להיות רק כלואה במרכאות בתוך הראש תאפשרו לעצמכם להיות כל דבר שאתם רואים בעולם מבחוץ גם במרכאות דרך זה שאתם מתחילים לדמיין ולהזדהות עם הקונספט הזה שכל דבר שרואים הוא בתוך הראש שלכם ולא מחוץ לראש שלכם.


אז זה מעניין מאוד, שווה לנסות בזרם הזה התפתח גם תרגול של חלימה מודעת, קוראים לזה DREAM YOGA זה בעצם איזשהו ניסיון להיכנס למצבי תודעה עמוקים וגבוהים יותר דרך חלימת צלולה חלימת צלולה הכוונה לזה שאתה מתעורר בתוך זמן החלום לזה שאתה חולם עכשיו כנראה שלכולם זה קרה מתישהו בחיים אבל בתרגול הזה ממש מנסים להתמקצע בדבר הזה ולגרום לעצמך באופן מודע להחליט שהיום אתה בלילה מתעורר ובתוך המצב תודעה הזה שבו אתה הרבה פחות בהזדהות עם האגו והעצמי הרגיל שלך אתה מסוגל להצליח לנווט את עצמך יותר בקלות למצבי תודעה של התעוררות זאת אומרת כאן המטרה היא כבר לא כמו שלא יודע אנשים רגילים בחלומות צלולים כן אני עושה אני אדמיין מה שבא לי שיקרה לי בחלום וזה גם משהו שאפשר לעשות בחלומות אבל בדרים יוגה המטרה יותר רוחנית אנחנו רוצים להשתמש בה אפשר להגיד פתיחות התודעתית הזאת שיש במצבי תודעה האלה של החלום שאתה פתאום כל כך הרבה יותר בשליטה במה שאתה חווה.


כדי לנווט לתוך מצבי תודעה גבוהים יותר ולהתעוררות לעצמי הגבוה יותר הזרם הזה גם שאב הרבה מאוד מההינדואיזם לגבי כל מיני פרקטיקות. אחת מהן זה הקרמה מודרה שזה תרגולים שעושים בזמן מיניות עם עוד בן אדם ועובדים בעצם על האנרגיה המינית לפעמים זה כדי להמיר אותה לאיזושהי אנרגיה גבוהה יותר ועונג גדול יותר ואורגזמה שאפשר לחוות בכל הגוף במקום רק באבר מין.


זהו סוג של תרגולים, של עבודה רוחנית והיא המשקה אמריטה, בתרגום חופשי משקה האלים מדברים על זה שמי שהיה שותה אותו מהמתרגלים היה בעצם מצליח לחוות התעוררות במצבי תודעה מאוד גבוהים והוא היה במירכאות פוגש את האלים, פוגש את הברהמין ככל הנראה לפי האנשים שחוקרים את הדברים האלה אין עדויות ברורות למה זה היה, אבל משערים שככל הנראה זה היה עשוי מאיזה שהם פטריות שגדלו באזור הזה באותה תקופה או מצמח שמכיל חומר שנקרא DMT שני האלה זה חומרים פסיכדליים, DMT יכול להביא אותך למצבי תודעה שונים לחלוטין יש לזה אזכור גם בהינדואיזם לעבודה עם החומרים האלה.


מה עוד יש לנו כאן תרגול שליטה במערכות הגוף היו כל מיני תרגולים שונים שנקראו TUMO שהיו עוזרים למתרגל להגביר את חום הגוף שלו ולשלוט בטמפרטורה של הגוף ממש באופן מאוד אינטנסיבי הם היו יכולים להעלות את חום הגוף שלהם דרך איזו חוויה של אקסטזה פנימית והם היו לומדים לעבוד עם התכונה הזאת של להעלות את חום הגוף וזו הייתה ממש טכניקה.


זה היה עוזר להם גם לשרוד כי טיבט זה מקום שהיה בו קור מאוד קיצוני וזה הייתה חלק מהדרך של המתרגלים לשרוד בתנאי חיים שלהם. מעבר לזה הם גם היו חווים מזה אקסטזה מאוד גדולה זו הייתה גם חוויה רוחנית מבחינתם הם היו חווים תקשור, יש גם כל מיני עדויות שמספרים על היכולת שלהם לרחף ולקרוא מחשבות ולהיות בכמה מקומות בו זמנית ולוותר על השנה שלהם כל הדברים שלא תאמינו שהם אפשריים מתוך הפרדיגמה של המדע אבל זה מה שהם טוענים היו להם גם המון תרגולים אנרגטיים שלקוחים מעולמות אלה של יוגה שקשורים גם להינדואיזם בהם עובדים עם הנשימה עם בנדות עם קומבקות עם עצירות נשימה בנדות זה קיבוץ של שירים מסוימים שעוזרים להחזיק או להעלות את הקונדליני והם עובדים בהם עם כל מיני תרגילי דמיון.


המטרה שלהם זה לעורר את האנרגיה הזאת האנרגיה של הקונדליני שכביכול כלואה בצ'קרות התחתונות בגלל שמרכזי האנרגיה המרכזיים שלנו מלוכלכים וכל מיני דברים לא טהורים שלמדנו מהסביבה שלנו שלא מאפשרים לנו לחוות את העלייה הטבעית של האנרגיה הזאת כלפי מעלה, כלפי הצ'קרות העליונות והתנועה שלהם חזרה המטרה היא ליצור תנועה גלית שבה הקונדליני גם עולה למעלה וגם חוזר למטה וחזרה למעלה ובכך הבן אדם חווה את העצמי הגבוה שלו את העצמי האמיתי שלו והוא בחיבור אינטואיטיבי אליו כל הזמן כל עוד אתה לא בחיבור האינטואיטיבי הזה אז אתה חווה שם חסימות אנרגטיות ואתה מתרגל את השחרור של החסימות האלה כדי לחוות את החיבור האינטואיטיבי הזה לעצמי הגבוה תמיד מה עוד יש לנו כאן?



עוד תרגול מיוחד בוואג'ריאנה זה התרגול של הידם ידם זו מעין ישות מדומיינת שהמתרגל הרוחני מנסה שימו לב להחליף את הזהות הפרטית שלו איתה בהתחלה של התרגול יש איזה מעין טקס כזה והמורה הרוחני מבקש מהתלמיד יש איזשהו טקס שבו הוא מקבל את הישות יש כמה ישויות וכל ישות בעצם מציגה איזשהו עוצמה או חלק מהעצמי הגבוה ובטקס הזה של החניכה הוא מקבל באיזשהו אופן כביכול אקראי כביכול איזושהי ישות שאיתה הוא עומד לתרגל את התרגול הזה של החלפת הזהות.




ישות שמייצגת אהבה ויש ישות שמייצגת חמלה ואומץ, עושר, אמת


בהתחלה המורה מציג את האישות הזאת בתור הזהות האמיתית שלו הוא אומר לו שברגע שהוא יצליח להזדהות איתה לחלוטין אז הוא יחווה את השחרור הרוחני ויקיר את העצמי הגבוה שלו הישויות האלה.


יכולות להיות כל מיני סוגים של ערכים יש איזו ישות שמייצגת אהבה ויש אישות שמייצגת חמלה ואומץ, עושר, אמת וכו'. המתרגל מקבל איזשהו סט של מנטרות ייחודיות ותרגילי דמיון ייחודיים לאישיות הזו שאותה הוא מנסה לתרגל בריכוז מאוד מאוד גבוה במטרה להגיע למצב שבו הוא מצליח להבין לעומק איך האישיות הזו חושבת ופועלת מה שמפתח אצלו עם הזמן הזדהות והבנה איתה הוא ממש עובר את התהליך, זה כמו להיכנס לזוגיות אבל נורא נורא עמוקה כמו שאתה מבלה זמן עם בן אדם ולומד להכיר אותו ואת צורת חשיבה שלו ואת דפוסי ההתנהגות שלו.



אתה לאט לאט מבין אותו יותר ויותר אתה מבין את כל המכלול של מישהו. אתה לא רק רואה את ההתנהגויות החיצוניות שלו כמו עם רוב האנשים אלא אתה ממש לומד להכיר את מאחורי הקלעים שלו, את מה שעובר עליו מבפנים אתה מבין מה עיצב אותו ומה הפך אותו להיות מישהו כעת.


זה סוג של תהליך דומה לזה אז המתרגל ממשיך לעשות את זה לפעמים במשך שנים על גבי המון שעות ביום ממש זה דורש התנזרות במידה מסוימת מהחיים עד שההזדהות שלו עם האישות הזאת מגיעה למצב שהוא כבר לא כל כך מצליח להבדיל בין העצמי שהיה לו ובין האישות הזו, הוא כל כך למד להבין אותה ולהזדהות איתה שהוא כבר לא יודע מי הוא.


וזה בעצם המטרה של התרגול ליצור איזה משבר קיומי כזה שבו אתה כבר לא מבין מי אתה. אתה ליטרלי לומד לחשוב שאתה לא בן אנוש אתה לא היית מעולם יצור ביולוגי ותמיד היית איזה אל איזו אישות רוחנית ממש לא פיזית ברגע שאתה מזדהה עם זה מספיק לעומק אתה אשכרה מצליח להטיל ספק בזהויות האלה הביולוגיות.


בתור העצמי הגבוה היותר הזה שלך שהוא בכלל לא יצור ביולוגי אז זה הוא גורם ממש לערער על היסודות של הזהות שלנו ועם הזמן אתה ממש תהליכי החשיבה שלך כמתרגל ומתחילים להשתנות אתה כבר לא חושב את המחשבות הרגילות והאנושיות שהיו לך מתוך הפרספקטיבה שלך כבן אדם, כיצור ביולוגי אתה מתחיל באמת לשנות את כל נקודת המבט שלך על החיים אתה מתחיל לחשוב כמו שהיה חושב יצור רוחני שמסתובב בעולם או ישות אלוהית שמסתובבת בעולם אתה מאבד את נקודת מבט שהייתה לך.


הלמה זה בעצם המורה הרוחני שלו בתהליך כפי כל הפרטי לרוחניות והוא מתחיל לשאול אותו לגבי החשד הזה של רגע אני כאילו הרגשתי שאני עכשיו הישות האלוהית הזו וכביכול סיימתי את התהליך אבל אני כאילו מרגיש לא שלם עם זה אני מרגיש שהזהות האלוהית הזו היא גם פשוט אשליה אני פשוט מרגיש שהיא אמיתית עכשיו כי זה הזהות החדשה שלי ונורא הזדהיתי איתה אבל זה בדיוק כמו שהייתי קודם רק החלפתי את השיח זה מאוד מזכיר גם אם אנחנו חוזרים לבודהיזם השמרני את התובנה הזו שאין שום עצמי שהוא אמיתי גם עצמי אלוהי הוא לא העצמי האמיתי שלך.


אתה צריך ללמוד להתגבר גם עליו שימו לב לאינטגרציה המעניינת פה שיש עם התרגול הזה ואת זה שהתרגול הזה גם לוקח את זה שלב אחד מעבר תראו מה קורה אחר כך אחרי שהמתרגל הרוחני משתף את הלמה שלו והחשד שלו שהזהות החדשה שהוא פיתח לעצמו בסוף סוף אחרי שנים הוא הצליח לפתח אותה ולשכוח מהזהות הקודמת שלו מרגישה לו גם לא אמיתית.


אז הלמה מכוון אותו שיש לו עוד המון מה ללמוד ושהוא רחוק מלסיים את התהליך כי רואים בבירור שהוא עוד לא הבין שהאישיות הזו שהוא עכשיו אמור להזדהות איתה היא אמיתית באמת. הקטע המטורף זה שהלמה משקר לו במודע בשלב הזה המטרה האמיתית של הלמה בשלב הזה של התרגול היא לגרום למתרגל לסמוך אך ורק על החוויה והמחשבות שלו ככה שהוא לא יצטרך יותר אף אחד שיאשר לו את מה שהוא לומד על החיים והתודעה והזהות שלו.


אז בשלב המתקדם הזה של התרגול הלמה מציב בפני המתרגל את המבחן האחרון. הוא מוכן להתווכח אפילו עם הגורו שלך לרוב המתרגל בשלב הזה חווה איזה חוסר ביטחון ומרגיש שאולי עוד באמת לא סיים ושיש לו עוד דרך לעשות וחוזר לתרגל עוד קצת אבל בגלל שהחשד הזה פשוט נשאר שם אז בסופו של דבר רוב המתרגלים מצליחים לקלוט את המסר ומצליחים להבין שבעצם הם חייבים לסמוך אך ורק על עצמם ושהחשד הזה לא הולך להעלם.


האמת, גם אם אף אחד לא יסכים איתו אז המתרגל חייב להבין שהוא חייב ללכת עם האמת הפנימית הזאת שלו כי האמת היא בעצם שכל העולם הזה הוא השלכה של המציאות הפנימית שלו, ולכן רק מה שהוא חווה בחוויה הסובייקטיבית שלו, זהו האמת שלו ובסופו של דבר המתרגל אמור להגיע אל הלמה ולהתעמת איתו עם המון ביטחון והמון אומץ.


אני יודע את מה שאני יודע וזו האמת שלי ברגע שהלמה מרגיש שהתלמיד הגיע לחלוטין למסקנה הזו הוא יוצא מהדמות ומברך אותו בברכה, הוא אומר אלוהים, השטן והיקום כולו הם השלכה של המין שלך אתה המקור שלהם ואליך בסופו של דבר הכל ישוב אתה המקור.


ובכך הברכה הזו משחררת אותו לחלוטין. ואז התלמיד יכול להיחשב מואר באמת ההארה כאן היא הרבה יותר עמוקה מהתעוררות לריקות תשימו לב יש כאן מרכיב גדול של אומץ וחיבור לעצמך שלא רואים אותו ולא שומעים אותו בבודהיזם השמרני ולא גם במהאיינה.


כאן הדגש הוא על ההתעוררות הזו לעצמי שמוצאים רק בחוויה הסובייקטיבית שלנו והיכולת לסמוך על זה שהוא קיים בלי שום אישור מהסביבה זה מסר מאוד עוצמתי בהתחלה של התרגול אתה חושב שאתה לא מושלם, אבל שיש איזושהי אישיות מושלמת שברגע שתלמד להזדהות איתה אתה תהפוך למושלם.


אבל אז כשאתה מצליח לעשות את זה אתה בעצם מגלה שהאישיות הזו היא לא יותר מושלמת מאשר העצמי שהיה לך קודם לכן כי גם היא מלאה בספקות ושתיהן בעצם זה שתי זהויות מושלמות שבעצם אתה מפעיל. אז אפשר להגיד בעצם במילים אחרות שאלה שתי זהויות לא מושלמות שאותן תמיד הפעיל העצמי המושלם האמיתי שלך שנמצא מאחורי הקלעים.




בודהיזם טיבטי | מהו הבודהיזם הטיבטי | מכללת טאותרפיה



Comments


bottom of page