האם ההתמכרות היא בחירה: ד"ר מזרחי אברהם על ההבנה שאין בחירה בהתמכרות

התמכרות אינה בחירה, אלא תגובה לטראומות ילדות ולכאב עמוק. זוהי תפיסה מוטעית ומזיקה הרווחת בחברה ובמערכת המשפט, הרואה במכורים עבריינים הבוחרים במודע בהתנהגותם. אך למעשה, כל המטופלים שפגשתי ב-32 שנים האחרונות בקליניקה, הנשים עברו פגיעה מינית בילדותן, והגברים חוו טראומות שונות ומורכבות. ההתמכרות משמשת כאמצעי שלהם להקלת הכאב הנובע מפגיעות אלו.

האם ההתמכרות היא בחירה: ד"ר מזרחי אברהם על ההבנה שאין בחירה בהתמכרות

האם ההתמכרות היא בחירה: ד"ר מזרחי אברהם על ההבנה שאין בחירה בהתמכרות

תקציר המאמר:

כמכור נקי שהתנקה מסמים קשים בגיל 28 לאחר 12 שנות שימוש כבד בהרואין עבורי, עצם המונח "נורמלי" הוא בעייתי, אנשים בבלבלו בין נורמה סטטיסטית לבריאות אמיתית. דוגמה היא שאם כולם בארץ היו מתעללים בילדים שלהם, הדבר היה נחשב "נורמלי" אך בוודאי לא בריא. כך גם בחברה שלנו - התנהגויות, נורמות ומדיניות רבות מקובלות כנורמליות, אך רחוקות מלקדם רווחה הוליסטית.

יתרה מכך, לא ניתן להפריד בין הפיזיולוגיה, הנפש והסביבה החברתית-רגשית של האדם. כבר מרגע ההיריון, רגשות האם משפיעים על התפתחות העובר, וחוויות החיים ממשיכות לעצב את גופנו ונפשנו לאורך השנים. החברה המודרנית מייצרת לחצים שמגבירים דיכאון, חרדה ומחלות כרוניות - כך שהמחלה אינה אירוע חריג אלא תגובה צפויה לתרבות בלתי בריאה בבסיסה.

המפתח לשינוי אמיתי אינו בשינוי מהותנו, אלא בחיבור מחודש אל מי שאנו באמת ובהגשמת הפוטנציאל הטמון בנו. אובדן הקשר העצמי העמוק גורם לסבל נפשי, רוחני ופיזי. אך באמצעות עבודה פנימית וצמיחה אישית ניתן לחזור הביתה לעצמנו ולרפא את הפצעים. ככל שנקבל את כאבנו כך נוכל לפתח חמלה כלפי הזולת.

לבסוף, ההגדרה המקובלת של אלוהים כדמות תלת-ממדית, כול יכולה וכול יודעת מוקשית לרבים, בפרט לנוכח הרוע והסבל בעולם. אך ניתן לחוות את המימד הרוחני כאחדות קדושה על-פי 12 הצעדים, חיבור וקבלה הנשגבים מעבר למילים ולמחשבה. חוויה זו מבוססת על התנסות אישית יותר מאשר על אמונה או רעיון.

המסר המרכזי מדבריי הוא שהאדם הוא יצור מורכב הנטוע ברשת של השפעות ביולוגיות, נפשיות, חברתיות ורוחניות. ההבנה של התלות ההדדית בין תחומים אלו, וההכרה כיצד חוויות חיים - בפרט טראומות ילדות - מעצבות התנהגויות ותפקודים מאוחרים יותר, חיונית לקידום ריפוי אמיתי. הדרך אל החופש והשלמות עוברת דרך חזרה הביתה למי שאנחנו לפנים המקוריות שלנו, התמרת הכאב בחמלה והתחברות עמוקה יותר לעצמנו ולחיים.

סיכום מורחב: האם ההתמכרות היא בחירה: ד"ר מזרחי אברהם על ההבנה שאין בחירה בהתמכרות

התמכרות: היא תגובה לטראומה, לא בחירה

התמכרות אינה בחירה אישית, כפי שרבים נוטים לחשוב, אלא תגובה לטראומות ילדות ולכאב נפשי עמוק. זוהי תפיסה מוטעית ומזיקה הרווחת הן בחברה והן במערכת אכיפת החוק, הרואה במכורים עבריינים המחליטים ביודעין לנקוט בהתנהגות הרסנית. אך המציאות שונה בתכלית. בעבודתי עם אוכלוסיות מכורות מצאתי כי כל המטופלות עברו פגיעה מינית בילדותן, וכל הגברים סבלו מפגיעות קשות והזנחה. עבור אנשים אלו, ההתמכרות משמשת כמנגנון הישרדותי להשתקת הכאב הנובע מהטראומות המוקדמות. זו בעיית חיים שנוצרה עקב הטראומה ואיש אינו מתעורר בוקר אחד ומחליט לאמץ אורח חיים ממכר ולעבור את החוק. זהו תהליך הדרגתי של בריחה מסבל פנימי בלתי נסבל.

יתר על כן, מחקרים מדעיים מראים כי חוויות טראומטיות בילדות משנות את מבנה המוח ואת התפקוד של מעגלים עצביים מרכזיים, ובכך מגבירות את הסיכון להתמכרויות. המערכת האחראית על תגמול, הנאה ויצירת קשרים נפגעת, מה שמוביל לחיפוש כפייתי אחר הקלה חיצונית. כך שההתמכרות מושרשת עמוק בביולוגיה ובנפש, ואינה עניין של כוח רצון או מוסריות כפי שהסטיגמה גורסת.

המיתוס של הנורמליות

עצם המושג "נורמלי" טעון בבעייתיות, שכן הוא מערבב בין נורמה סטטיסטית לבין בריאות אמיתית. במובן הרפואי, הנורמה מתארת מצב טבעי ורצוי של הגוף והנפש. אך במובן החברתי, היא מתייחסת פשוט להתנהגויות נפוצות. כך גם בתרבות העכשווית, אורחות חיים מסוימים הפכו לשגרה מקובלת, גם אם הם רחוקים מלקדם איכות חיים מיטבית.

למעשה, אני סבור כי הציביליזציה המודרנית הקפיטליסטית מאיצה ודוחפת את בני האדם לחולי פיזי ונפשי. שימו לב לשיעורי החרדה, הדיכאון, ההשמנה והמחלות האוטואימוניות שנמצאים במגמת עלייה מטורפת ברחבי העולם. ילדים מפתחים תסמינים שבעבר נצפו רק במבוגרים. בארה"ב, 70% מהאוכלוסייה נוטלת תרופות באופן קבוע. המסקנה העגומה היא שתחלואה כרונית אינה יוצאת דופן אלא דפוס שכיח, המשקף את ההשפעה המזיקה של נורמות חברתיות עכשוויות על הרווחה האנושית. במילים אחרות, החולי אינו סטייה מהכלל אלא תוצאה הגיונית של  מציאות עקומה מיסודה.

האדם כיצור ביו-פסיכו-סוציאלי

ההפרדה המלאכותית בין הגוף, הנפש והסביבה מהווה מכשול בדרך להבנה אמיתית של מהות האדם. מדובר בישות אחת בלתי ניתנת לחלוקה, שבה מתקיימת השפעה הדדית מתמדת בין כל הרבדים. כבר מרגע ההיריון, מצבה הרגשי של האם משפיע על העובר המתפתח, כפי שהראו מחקרים רבים. לחצים שהיא חווה, בין אם נובעים מחוויות העבר, מקשיים זוגיים או ממצוקה כלכלית, משאירים חותם על מערכות הוויסות העצבי של התינוק.

וההשפעות הללו ממשיכות להתקיים לאורך שנות הילדות והבגרות, כחלק מהמארג הבלתי פוסק בין אדם לעולמו. מכאן שתנאי הקיום הפיזיים, הרגשיים והחברתיים מכתיבים במידה רבה הן את החוסן הנפשי והן את התפקוד הגופני. כשהסביבה מציבה אתגרים קיצוניים מדי, החריגה ממדדי בריאות הופכת צפויה. לכן השאלה אינה מדוע יש כה הרבה מצוקה, אלא איך בכלל אפשר לשגשג בהינתן התנאים הלא אופטימליים המאפיינים חברות תחרותיות, מנוכרות ודלות בקשרים משמעותיים.

להתחבר מחדש למהות

המסע לחופש נפשי על-פי שיטת 12 הצעדים אינו מחייב שינוי של מהותנו העמוקה, אלא חזרה הביתה אל העצמי האותנטי שאיבדנו בדרך. תהליכי הסוציאליזציה המערביים מרחיקים אותנו מהליבה הפנימית שלנו מהחיבור לנשמה, מנתקים אותנו מהאינטואיציות ומהצרכים הבסיסיים שלנו. אנו לומדים להתאים את עצמנו לציפיות חיצוניות לפרסונה שאימצנו כדי לשרוד, להדחיק את הכמיהות והכאבים שלא מקבלים לגיטימציה. אך האובדן הזה של הקשר למהות גובה מחיר כבד - הוא גורם לייסורים נפשיים ורוחניים, ולעתים גם להתפתחות של מחלות גוף.

הדרך היחידה לצמיחה ולשלמות עוברת דרך היכרות מחודשת עם מי שאנחנו מעבר למסכות החברתיות, ודרך מתן ביטוי לכל הגוונים הייחודיים שמרכיבים אותנו. מדובר במסע מאתגר של התבוננות פנימית, של חשיפת פצעי עבר והכלתם באהבה. אך הפרי שצומח מהעבודה הזו הוא תחושה עמוקה יותר של משמעות, חיוניות וחיבור אנושי. ככל שנוכל לקבל את עצמנו, על כל הקשיים והסתירות, כך תגדל יכולתנו להכיל את הזולת בחמלה ובהבנה.

ד"ר מזרחי אברהם עצמו עבר תהליך עמוק של התפתחות אישית, מאדם שלא ידע קרוא וכתוב עד גיל 32 לאדם שהוא עו"ס קליני ופסיכותרפיסט קליני, והוא רואה דוגמאות לשינוי בקרב תלמידיו בטאותרפיה ומטופליו. אנשים שנשאו מחלות משמעותיות הצליחו למצוא בסבל הזדמנות לצמיחה שהחזירה אותם למסלול מיטיב יותר. הקושי הפך למורה דרך שהוביל בחזרה הביתה, אל העצמי השלם.

מעבר לאל החיצוני אל דימוי האל שבקרבנו

השאלה על קיומו של אלוהים מחייבת הגדרה ברורה של המושג. עבור ד"ר מזרחי אברהם, שגדל בבית חילוני עם נגיעות למסורת ולחגים שהיו עבורו בכפייה, הרעיון של דמות אלוהית בעלת תכונות אנושיות שהיא גם, מענישה, ביקורתית, שופטת, נוקמת, וגם כל יכולה, כל יודעת וכל טובה וזה נראה אבסורדי ומלא קונפליקטים וייסורים. הסתירות הפנימיות בתפיסה הזו מתחדדות אל מול הרוע והסבל המשווע בעולם.

אך מעבר לאל המוגבל של הדתות, ניתן לדבר על חוויה רוחנית של אחדות, של התרוממות וטרנספורמציה שחורגת מהאינטלקט ומהאגו על-פי שיטת 12 הצעדים. זוהי תחושת קדושה רליגיוזית וחיבור שאינה דורשת אמונה עיוורת אלא מבוססת על התנסות סובייקטיבית דרך הכרה בכוח גדול ואחר כך בכוח עליון, עד להתעלות מעבר לעצמי הנפרד בצעד ה-11. אני איני מגדיר את עצמי כמאמין במובן המקובל, אך אני מכיר בקיומו של ממד על-חושי שמעורר בי יראת כבוד, השתאות ואסירות תודה. אני מודע לכך שהמילה "אלוהים" לעולם לא תצליח ללכוד את מלוא המשמעות והעומק של החוויה הרוחנית שלי.

לסיכום, המסר העיקרי העולה כאן הוא שהאנושות סובלת כיום מניכור מהותי, מבדידות, מנתק מהשורשים הפנימיים ומהקשר ההדדי עם הסביבה. המצוקות האישיות והחברתיות שמציפות את התודעה המודרנית אינן אלא תוצאה של ציוויליזציה של חברה שאיבדה את הדרך, של תרבות שפוגעת בחלקים החיים והאותנטיים בתוכנו. ההתמכרויות, החרדות והמחלות הכרוניות הן תסמינים של תודעה קולקטיבית מרוסקת ופצועה, שזועקת לשחרור מההרגלים ההרסניים שהשתלטו עליה.

הדרך קדימה מחייבת שינוי פרדיגמה, מעבר מהפרדה והאשמה לקבלה ואחדות. עלינו להפסיק להפריד בין גוף לנפש ולרוח, בין אדם לחברה, בין אני לאחר. עלינו להכיר בהשפעה המכרעת של חוויות החיים, בייחוד של טראומות מוקדמות, על תפיסת העולם וההתנהלות הבוגרת. ומעל לכל, עלינו לכבד את האש הפנימית בתוכנו ובזולת, את הכמיהה לצמיחה, לשייכות ולמשמעות. רק דרך הקשבה לקול הפצוע, רק באמצעות חמלה וקבלה, נוכל לרפא את השברים ולהתחבר מחדש אל השלם שמעבר.

האם ההתמכרות היא בחירה: ד"ר מזרחי אברהם על ההבנה שאין בחירה בהתמכרות

תובנות מרכזיות מתוך המאמר:

1. התמכרות אינה בחירה, אלא תגובה לטראומות ילדות ולכאב.

2. המושג "נורמלי" הוא מיתוס שמבלבל בין נורמה סטטיסטית לבריאות.

3. בני אדם הם יצורים ביו-פסיכו-סוציאליים ספיריטואליים שמושפעים מהסביבה הרגשית החברתית והרוחנית שלהם.

4. התרבות הנוכחית מקדמת מחלות פיזיות ונפשיות כתגובה נורמלית לסביבה לא בריאה.

5. המטרה אינה לשנות מי שאנחנו, אלא להפוך למי שאנחנו באמת.

6. התנתקות ממי שאנחנו גורמת לסבל נפשי, רוחני ולעתים גם פיזי.

7. המושג "אלוהים" יכול להתפרש כחוויה של קדושה ואחדות, ולא בהכרח כאמונה נוקשה.

8. טראומות ילדות משפיעות על התפתחות המוח ומגבירות את הסיכון להתמכרויות.

9. בריאות נפשית ופיזית היא ספקטרום, ולא ניתן להפריד בין "בריא" ל"לא בריא".

10. ריפוי אמיתי דורש התחברות מחודשת למי שאנחנו ולצרכים האנושיים שלנו.

 "ככל שנקבל את הפצעים שלנו, כך נוכל לרפא אותם ולהפוך לשלמים."

עצות מעשיות מהמאמר:

1. אל תשפטו אנשים המכורים לחומרים, כי ההתמכרות נובעת מטראומות ילדות ולא מבחירה.

2. היו מודעים לכך שהתרבות שלנו מקדמת התנהגויות והרגלים לא בריאים שנחשבים "נורמליים".

3. טפחו קשרים חברתיים ורגשיים בריאים, כי הם חיוניים לבריאות הנפשית והפיזית.

4. אל תנסו לשנות את עצמכם, אלא להתחבר למי שאתם באמת ולממש את הפוטנציאל שלכם.

5. אל תפחדו לחפש עזרה ותמיכה אם אתם סובלים מבעיות נפשיות או פיזיות.

6. זכרו שבריאות היא ספקטרום, ושכולנו מתמודדים עם אתגרים בדרכים שונות.

מנטרות לדיבור עצמי מתוך המאמר:

1. אני מקבל/ת את עצמי כמו שאני ומתחבר/ת למהות האמיתית שלי.

2. אני מטפח/ת קשרים בריאים ותומכים שמזינים את הנפש והגוף שלי.

3. אני מאמין/ה ביכולת שלי להחלים, לצמוח ולממש את הפוטנציאל שלי.

1. "הדרך אל עצמך עוברת דרך האומץ להיות פגיע ואותנטי."

2. "ככל שנקבל את הפצעים שלנו, כך נוכל לרפא אותם ולהפוך לשלמים."

3. "אין 'נורמלי' או 'לא נורמלי', יש רק אנושי וטבעי."

שאלות מעוררות מחשבה:

1. כיצד השפיעו החוויות והטראומות שחוויתם בילדות על ההתנהגויות וההרגלים שלכם כיום?

2. באילו דרכים אתם מרגישים שהתרבות והחברה הנוכחית מקדמת התנהגויות והרגלים לא בריאים?

3. כיצד אתם מגדירים בריאות נפשית ופיזית עבור עצמכם, ומה אתם עושים כדי לטפח אותן?

4. מהן כמה דרכים שבהן אתם יכולים להתחבר מחדש לעצמי האמיתי שלכם ולממש את הפוטנציאל הטמון בכם?

5. איך לדעתכם ניתן לקדם שינוי חברתי ותרבותי שיתמוך בבריאות הוליסטית ובצמיחה אישית אמיתית?

בחן את תודעתך:

1. מהן ההתמכרויות או ההרגלים הלא בריאים שאתם מזהים אצלכם כרגע, ומה מקור הכאב או הטראומה שהם מנסים להקל?

2. באילו דרכים אתם מרגישים מנוכרים או מנותקים מהעצמי האמיתי שלכם בחיי היום-יום?

3. כיצד תוכלו לתת לעצמכם יותר אהבה, קבלה וחמלה, במיוחד לחלקים הפצועים או הלא ממומשים בכם?

4. מהם הצעדים הקטנים שתוכלו לעשות השבוע כדי לחזק את הקשר שלכם עם עצמכם ועם הסובבים אתכם?

5. איך תוכלו להפוך את סביבתכם הביתית והחברתית לתומכת יותר בבריאות ובצמיחה האישית שלכם?