top of page

איך הפסיכיאטריה איבדה את דרכה | ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה

הפסיכיאטריה המודרנית עברה שינוי מהותי בגישתה לבריאות הנפש עם פרסום מהדורת ה-DSM-3 בשנת 1980. מהדורה זו אימצה מודל רפואי של מחלות מוחיות, תוך התעלמות מההקשר החברתי והסביבתי של המטופלים. גישה זו הובילה לשימוש נרחב בתרופות פסיכיאטריות, תוך הנחה שהן מתקנות חוסר איזון כימי במוח הגורם להפרעות נפשיות.


איך הפסיכיאטריה איבדה את דרכה | ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה

איך הפסיכיאטריה איבדה את דרכה | ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה
איך הפסיכיאטריה איבדה את דרכה | ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה

אולם, הנחה זו התבססה על השערות ולא על ממצאים מדעיים מוצקים. חברות התרופות תרמו להטיה זו על ידי הדגשת היתרונות של התרופות והמעטת הסיכונים הכרוכים בהן. כתוצאה מכך, האינטראקציה בין מטפלים למטופלים נפגעה, כאשר המטפלים התמקדו בעיקר במתן תרופות תוך התעלמות מהחוויות והחששות של המטופלים.


מחקרים מצביעים על כך שתרופות פסיכיאטריות עלולות להוביל לתוצאות שליליות בטווח הארוך, כגון החמרת המצב הנפשי והתפתחות תלות. עם זאת, תופעות אלו אינן זוכות לתשומת לב מספקת בשל חוסר איזון במאמצי המחקר, אשר מתמקדים בעיקר ביעילות לטווח הקצר של התרופות.


בנוסף, מתן תרופות פסיכיאטריות לילדים ומתבגרים מעורר דאגה מיוחדת, שכן הוא עלול להשפיע על התפתחותם ועל עיצוב זהותם. חשוב לזכור כי בריאות הנפש מושפעת ממגוון רחב של גורמים, ולא ניתן לצמצם אותה לחוסר איזון כימי במוח בלבד.


על מנת לקדם גישה מאוזנת ומבוססת ראיות לבריאות הנפש, יש לערער על הנחות היסוד של הפסיכיאטריה המודרנית ולבחון מחדש את הסיכונים והתועלות של תרופות פסיכיאטריות. יש לשים דגש על שיתוף פעולה בין מטפלים למטופלים, תוך התייחסות לצרכים הייחודיים של כל אדם ולהקשר החברתי-תרבותי שלו.


כמו כן, יש לקדם מחקר בלתי תלוי שיבחן לעומק את ההשפעות ארוכות הטווח של תרופות פסיכיאטריות, תוך התמקדות גם בסיכונים ובתופעות הלוואי. במקביל, יש לפתח ולהנגיש מגוון רחב של אפשרויות טיפול, כולל גישות לא תרופתיות כמו פסיכותרפיה, שינויי אורח חיים ותמיכה חברתית.


לבסוף, חשוב להעלות את המודעות הציבורית לסוגיות אלו ולעודד דיון פתוח ומושכל על בריאות הנפש. על ידי ערעור על הנחות היסוד של הפסיכיאטריה המודרנית ואימוץ גישה מקיפה ומותאמת אישית, נוכל לקדם את רווחתם הנפשית של פרטים וקהילות ולהבטיח כי כל אדם יקבל את הטיפול והתמיכה להם הוא זקוק.



הצורך בבחינה מחודשת של הגישה הפסיכיאטרית המודרנית


הפסיכיאטריה המודרנית עברה שינויים מרחיקי לכת בעשורים האחרונים, במיוחד מאז פרסום מהדורת ה-DSM-3 בשנת 1980. מהדורה זו סימנה מעבר לגישה רפואית המתמקדת במחלות מוחיות, תוך התעלמות מההקשר החברתי, הסביבתי והביוגרפי של המטופלים. למרות הכוונות הטובות, גישה זו הובילה להתמקדות יתר בטיפול תרופתי ולהזנחת היבטים חשובים אחרים של בריאות הנפש. כיום, לאור הראיות ההולכות ומצטברות, מתעורר הצורך לבחון מחדש את הנחות היסוד של הפסיכיאטריה המודרנית ולאמץ גישה מקיפה ומאוזנת יותר לטיפול בבריאות הנפש.


DSM-3 והמעבר לגישה רפואית מבוססת מחלות מוחיות


פרסום מהדורת ה-DSM-3 ב-1980 היווה נקודת מפנה בהיסטוריה של הפסיכיאטריה. בעוד שגרסאות קודמות של ה-DSM התייחסו להפרעות נפשיות כתגובות למצבי חיים ולחצים סביבתיים, ה-DSM-3 אימץ מודל רפואי המתמקד במחלות מוחיות. גישה זו הניחה כי הפרעות נפשיות נגרמות בעיקר על ידי חוסר איזון כימי במוח, ושתרופות פסיכיאטריות מסוגלות לתקן חוסר איזון זה. למרות שמודל זה התבסס על השערות ולא על ממצאים מדעיים מוצקים, הוא זכה לפופולריות רבה והפך לבסיס לאבחון ולטיפול פסיכיאטרי במהלך העשורים הבאים.


ההשפעה של חברות התרופות על הנרטיב הפסיכיאטרי


התפיסה של הפרעות נפשיות כמחלות מוחיות הנובעות מחוסר איזון כימי קיבלה חיזוק משמעותי מצד חברות התרופות. בעלות אינטרס כלכלי מובהק בקידום מכירות התרופות הפסיכיאטריות, חברות אלו השקיעו משאבים רבים בשיווק ובמחקרים שנועדו להדגיש את היתרונות של התרופות תוך הסתרת הסיכונים הכרוכים בהן. באמצעות מימון כנסים, השתלמויות ומחקרים ממוקדים, חברות התרופות הצליחו להשפיע על הנרטיב הפסיכיאטרי ולעצב את התפיסה הציבורית לגבי הפרעות נפשיות וטיפול בהן. כתוצאה מכך, השימוש בתרופות פסיכיאטריות גדל בצורה מרשימה, לעתים קרובות ללא הצדקה מספקת.


הפגיעה באינטראקציה בין מטפלים למטופלים


המעבר לגישה הרפואית והתמקדות בטיפול תרופתי הובילה לשינוי מהותי באינטראקציה בין מטפלים למטופלים. במקום להקשיב לחוויות ולחששות של המטופלים ולהתייחס אליהם כאל שותפים שווים בתהליך הטיפולי, רבים מהמטפלים החלו להתמקד בעיקר במתן אבחנות ובמרשמים לתרופות. תופעה זו יצרה פער ניכר בין הצרכים האמיתיים של המטופלים לבין הטיפול שהם קיבלו, ופגעה באיכות הקשר הטיפולי. במקרים רבים, מטופלים חשו שהם אינם נשמעים או מובנים, ושהמטפלים שלהם אינם מתעניינים בחייהם ובחוויותיהם מעבר לסימפטומים הנפשיים שלהם.


תוצאות שליליות בטווח הארוך של שימוש בתרופות פסיכיאטריות


למרות ההבטחות על יעילותן של תרופות פסיכיאטריות, מחקרים מצביעים על כך שבטווח הארוך, תרופות אלו עלולות להוביל לתוצאות שליליות. למשל, ישנן עדויות לכך ששימוש ממושך באנטידפרסנטים עלול להחמיר את הסימפטומים הדיכאוניים ולהעלות את הסיכון להתקפים חוזרים. באופן דומה, שימוש ממושך בתרופות אנטי פסיכוטיות עלול להוביל להחמרה של סימפטומים פסיכוטיים ולירידה בתפקוד הקוגניטיבי והחברתי. עם זאת, מחקרים אלו לא זוכים לתשומת הלב הראויה, בין השאר בשל חוסר איזון במאמצי המחקר, כאשר רוב המחקרים ממומנים על ידי חברות התרופות ומתמקדים בעיקר ביעילות לטווח הקצר.


הסיכונים הכרוכים במתן תרופות פסיכיאטריות לילדים ומתבגרים


אחד הנושאים המטרידים ביותר בפסיכיאטריה המודרנית הוא השימוש ההולך וגובר בתרופות פסיכיאטריות בקרב ילדים ומתבגרים. בשנים האחרונות חלה עלייה חדה במספר הילדים המאובחנים עם הפרעות כגון ADHD, דיכאון וחרדה, ורבים מהם מקבלים טיפול תרופתי. אולם, מתן תרופות אלו בגיל צעיר כל כך מעורר חששות כבדים, שכן המוח עדיין נמצא בתהליכי התפתחות משמעותיים. ישנן עדויות לכך שחשיפה מוקדמת לתרופות פסיכיאטריות עלולה להשפיע על התפתחות המוח, על עיצוב הזהות ועל התפקוד הרגשי והחברתי בטווח הארוך.


הצורך בגישה מקיפה ורב-ממדית לבריאות הנפש


על מנת להתמודד עם האתגרים והמגבלות של הפסיכיאטריה המודרנית, יש לאמץ גישה מקיפה ורב-ממדית לקידום בריאות הנפש. גישה כזו מכירה בכך שבריאות נפשית מושפעת ממגוון רחב של גורמים, הכוללים היבטים ביולוגיים, פסיכולוגיים, חברתיים ותרבותיים. במקום להתמקד אך ורק בסימפטומים ובטיפול תרופתי, יש לתת את הדעת גם להקשר הרחב יותר של חייו של האדם, לחוזקות ולמשאבים שלו, ולדרכים בהן ניתן לתמוך בו בתהליך ההחלמה. גישה זו מחייבת שילוב של מגוון שיטות טיפול, כולל פסיכותרפיה, שינויי אורח חיים, תמיכה חברתית ועוד, בהתאם לצרכים הייחודיים של כל אדם.


קידום מחקר בלתי תלוי והנגשת מידע מהימן


כדי לקדם את בריאות הנפש באופן אפקטיבי, יש צורך במחקר בלתי תלוי ונטול הטיות, שיבחן לעומק את ההשפעות של תרופות פסיכיאטריות ואת האפקטיביות של שיטות טיפול שונות. מחקרים אלו צריכים להתמקד לא רק ביעילות לטווח הקצר, אלא גם בהשלכות ארוכות הטווח על בריאותם ואיכות חייהם של המטופלים. כמו כן, יש חשיבות רבה להנגשת מידע מהימן ומאוזן לציבור הרחב, כדי שאנשים יוכלו לקבל החלטות מושכלות לגבי בריאותם הנפשית. מידע זה צריך לכלול נתונים על יתרונות וסיכונים של תרופות פסיכיאטריות, כמו גם מידע על חלופות טיפוליות אפקטיביות.


המודעות הציבורית ועידוד שיח פתוח על בריאות הנפש


בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית במודעות הציבורית לנושא בריאות הנפש, אך עדיין יש עוד דרך ארוכה לפנינו. על מנת לקדם שינוי אמיתי בגישה החברתית והמקצועית להפרעות נפשיות, יש לעודד שיח פתוח ומכיל על בריאות הנפש, תוך התמודדות עם סטיגמות ודעות קדומות. חשוב לתת במה למגוון קולות ופרספקטיבות, כולל של אנשים עם ניסיון חי עם מצוקה נפשית, ולהכיר בחוכמה ובתובנות שלהם. כמו כן, יש לקדם חינוך והסברה בנושא בריאות הנפש, החל מגיל צעיר, כדי להגביר את החוסן הנפשי ולתת כלים להתמודדות עם אתגרים רגשיים.


סיכום: לקראת עתיד של בריאות נפשית מיטבית


המעבר מגישה פסיכיאטרית ממוקדת סימפטומים וטיפול תרופתי לגישה מקיפה ורב-ממדית לבריאות הנפש הוא תהליך מורכב וארוך טווח, אך הוא הכרחי אם ברצוננו לקדם את רווחתם הנפשית של פרטים וקהילות. על ידי בחינה ביקורתית של הנחות היסוד של הפסיכיאטריה המודרנית, קידום מחקר בלתי תלוי, הנגשת מידע מהימן ועידוד שיח ציבורי פתוח, נוכל ליצור מערכת בריאות נפש שמעמידה במרכז את צרכיו וחוויותיו הייחודיות של כל אדם. זהו אתגר גדול, אך גם הזדמנות יוצאת דופן להשפיע על חייהם של מיליוני אנשים ולהבטיח שכל מי שמתמודד עם קשיים נפשיים יזכה לתמיכה, להבנה ולכבוד לו הוא ראוי.




תובנות מרכזיות ד"ר מזרחי אברהם:


1. הגישה הרפואית של הפסיכיאטריה לאחר DSM-3 התבססה על השערות ולא על עובדות מדעיות מוכחות.

2. התרופות הפסיכיאטריות אינן מתקנות חוסר איזון כימי במוח כפי שטוענת התעשייה.

3. חברות התרופות מנפחות את היתרונות של התרופות וממעיטות בסיכונים שלהן.

4. האינטראקציה בין מרשמים למטופלים נפגעה כתוצאה מהתפיסה המוגבלת של הפסיכיאטריה.

5. מרשמי תרופות פסיכיאטריות עלולים להוביל לתוצאות שליליות לטווח ארוך, אך תופעות אלו אינן נחקרות מספיק.

6. מחקרים מצביעים על כך ששיעורי ההחלמה גבוהים יותר בקרב אנשים שאינם נוטלים תרופות פסיכיאטריות לאורך זמן.

7. חוסר איזון במאמצי המחקר בין יעילות לסיכונים של תרופות פסיכיאטריות תורם לחוסר מודעות לנזקים פוטנציאליים.

8. מתן תרופות פסיכיאטריות לילדים ומתבגרים עלול לפגוע בהתפתחותם ובזהותם העצמית.

9. ה"נרטיב" של הפסיכיאטריה המודרנית משרת אינטרסים כלכליים ומקצועיים במקום את טובת המטופלים.

10. יש צורך בשינוי הנרטיב ובמתן מידע אמין יותר כדי לעזור לאנשים לקבל החלטות מושכלות לגבי בריאותם הנפשית.




"אנחנו מנהלים מלחמה בין התודעה לבין הטבע, בין הרצון לקביעות והעובדה של זרימה. עצמנו נגד עצמנו."



עצות מעשיות מכללת טאותרפיה:


1. היו מודעים לכך שהנחות היסוד של הפסיכיאטריה המודרנית אינן בהכרח מבוססות על עובדות מדעיות מוכחות.

2. בחנו בקפידה את היתרונות והסיכונים של נטילת תרופות פסיכיאטריות לפני קבלת ההחלטה.

3. אל תסמכו רק על המידע שמספקות חברות התרופות, חפשו מקורות מידע בלתי תלויים.

4. שתפו את הרופא שלכם בחששות ובתופעות הלוואי שאתם חווים, אל תהססו לדרוש הסברים מפורטים.

5. היו פתוחים לאפשרויות טיפול נוספות מלבד תרופות, כגון פסיכותרפיה או שינויים באורח החיים.

6. זכרו שבריאות הנפש שלכם היא בראש ובראשונה האחריות שלכם, קחו חלק פעיל בתהליך קבלת ההחלטות.



מנטרות לדיבור עצמי מכללת טאותרפיה:


1. במקום לומר "אני פגום/ה", אמרו: "אני בן אנוש ייחודי עם חוזקות וחולשות".

2. במקום לומר "התרופות הן הפתרון היחיד", אמרו: "יש דרכים רבות להשגת בריאות נפשית, ואני אמצא את הדרך הנכונה עבורי".

3. במקום לומר "אני לא מסוגל/ת להשתנות", אמרו: "יש לי את הכוח לצמוח ולהתפתח בקצב שלי".

4. במקום לומר "הרופאים יודעים הכל", אמרו: "אני מומחה/ית לגבי הגוף והנפש שלי, ואני שותף/ה שווה בקבלת החלטות הנוגעות לבריאותי".

5. במקום לומר "אני מוגדר/ת על ידי האבחנה שלי", אמרו: "אני יותר מסתם תווית, ויש לי את היכולת לעצב את חיי ואת עתידי".



שאלות מעוררות מחשבה:


1. כיצד השפיעה התפיסה הנוכחית של הפסיכיאטריה על האופן שבו אתם תופסים את בריאותכם הנפשית?

2. האם חוויתם תופעות לוואי או קשיים כתוצאה מנטילת תרופות פסיכיאטריות? כיצד התמודדתם עם זה?

3. מה לדעתכם יכולים להיות הצעדים הראשונים לקראת שינוי הגישה הפסיכיאטרית והתאמתה טוב יותר לצרכי המטופלים?

4. כיצד תוכלו לתרום להגברת המודעות לחשיבות בחינה ביקורתית של הנחות היסוד בפסיכיאטריה?

5. אילו שינויים הייתם רוצים לראות במערכת בריאות הנפש כדי לתמוך טוב יותר במטופלים ובמשפחותיהם?



בחן את תודעתך:


1. האם אתם מרגישים שיש לכם מספיק ידע על הסיכונים וההשפעות ארוכות הטווח של התרופות הפסיכיאטריות שאתם נוטלים? קחו את הזמן לחקור ולשאול שאלות את הרופא שלכם.

2. כיצד אתם יכולים לתרום לשיח על בריאות נפשית מעבר לגבולות הפסיכיאטריה המסורתית? שתפו את הידע והחוויות שלכם עם אחרים.

3. בפעם הבאה שתבקרו אצל רופא, נסו לגשת לשיחה כשותפים שווים. הביעו את החששות והרצונות שלכם, ודרשו הסברים מפורטים על אפשרויות הטיפול.

4. קחו את הזמן להקשיב לגוף ולנפש שלכם. שימו לב לתופעות לוואי או לשינויים במצב הרוח ובהתנהגות בעקבות נטילת תרופות, ושתפו את הרופא שלכם בכך.

5. חשבו על דרכים נוספות לתמוך בבריאות הנפשית שלכם מעבר לתרופות, כגון פסיכותרפיה, מדיטציה, תזונה בריאה ופעילות גופנית. שלבו אותן בשגרת היומיום שלכם.


איך הפסיכיאטריה איבדה את דרכה | ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה

Comments


bottom of page