top of page

פרויד, אבי הפסיכואנליזה, ראה את עצמו כארכיאולוג של הנפש האנושית | מכללת טאותרפיה

פרויד, אבי הפסיכואנליזה, ראה את עצמו כארכיאולוג של הנפש האנושית. הוא האמין כי רוב הנפש נמצאת בלא מודע וכי חלומות הם דרך המלך להבנתו. התיאוריה שלו גורסת כי בני אדם מונעים על ידי דחפים שהם שואפים לממש, אך עליהם לעשות זאת בדרכים מקובלות חברתית.


פרויד, אבי הפסיכואנליזה, ראה את עצמו כארכיאולוג של הנפש האנושית | מכללת טאותרפיה

פרויד, אבי הפסיכואנליזה, ראה את עצמו כארכיאולוג של הנפש האנושית | מכללת טאותרפיה
פרויד, אבי הפסיכואנליזה, ראה את עצמו כארכיאולוג של הנפש האנושית | מכללת טאותרפיה


הנפש, לפי פרויד, בנויה משלושה מבנים: הסתמי (איד), האני (אגו) והאני העליון (סופר-אגו). הסתמי פועל לפי עקרון העונג ודורש סיפוק מידי, האני פועל לפי עקרון המציאות ומתווך בין הסתמי לבין האני העליון, שהוא הצד המוסרי והמצפוני של האישיות.


התפתחות האישיות, על פי פרויד, עוברת שלבים שבכל אחד מהם האנרגיה המינית (ליבידו) מתמקדת באזור גוף שונה. בשלב האוראלי (0-1) היא ממוקדת בפה, בשלב האנאלי (1-3) בפי הטבעת, ובשלב הפאלי (3-6) באברי המין. בגיל 3-6 מתרחש גם תסביך אדיפוס, שבו הילד חווה משיכה מינית לא מודעת להורה מהמין השני ותחרות עם ההורה מאותו מין. הילד פותר את התסביך דרך הזדהות עם ההורה מאותו מין והפנמה של ערכיו.


בגילאי 6-12 מגיע שלב החביון שבו הדחפים המיניים מוקפאים זמנית ומתפתחים כישורים חברתיים ואינטלקטואליים. לבסוף, בשלב הגניטלי (12 ואילך), מתעוררים שוב הדחפים המיניים אך הפעם כחלק מהתפתחות בריאה לקראת אהבה בוגרת ופרודוקטיביות.


קיבעון או נסיגה לשלב מוקדם יותר בהתפתחות, כתוצאה מחוויות טראומטיות, יכולים להוביל לסימפטומים נוירוטיים בבגרות. לכן, הבנה של השפעתם של אירועים מוקדמים על ההתפתחות חשובה להבנה של האישיות הבוגרת.


טיפול פסיכואנליטי, לפי הגישה הפרוידיאנית, שואף להביא לידי מודעות חומרים לא מודעים מהילדות המוקדמת, לעבד אותם ולהפוך אותם לחלק אינטגרטיבי של האישיות. השיטות העיקריות לחשיפת התכנים הלא מודעים הן אסוציאציות חופשיות ופרשנות של חלומות.


המפגש הטיפולי עצמו מהווה זירה להתרחשותם של תהליכים כמו העברה, שבה המטופל חווה מחדש דפוסי יחסים מוקדמים דרך הקשר עם המטפל, והתנגדות, שהיא למעשה התנגדות לחשיפת התכנים הלא מודעים. באמצעות עיבוד ההעברה והתגברות על ההתנגדות ניתן להגיע להבנה ושינוי עמוקים של הנפש הלא מודעת.


המטרה הסופית של הטיפול הפסיכואנליטי, לפי התפיסה הפרוידיאנית, היא השגת אישיות בוגרת, בריאה נפשית, בעלת יכולת לאהוב ולעבוד, כלומר לנתב את האנרגיה הנפשית לערוצים יצירתיים וחברתיים. כל זאת תוך הכרה במציאות הפנימית והחיצונית כאחד והשגת איזון אופטימלי בין מרכיבי הנפש השונים: הסתמי, האני והאני העליון.



פרויד - אבי הפסיכואנליזה וארכיאולוג של הנפש


זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, היה הוגה דעות פורץ דרך שהשפיע רבות על התפיסה המודרנית של הנפש האנושית. הוא ראה את עצמו כמעין ארכיאולוג של הנפש, החופר בשכבות העמוקות של התודעה כדי לחשוף את המניעים הנסתרים להתנהגות האנושית. פרויד האמין כי רוב חיי הנפש מתרחשים למעשה מתחת לסף המודעות, באזור הלא-מודע של התודעה. לפי תפיסתו, הלא מודע הוא מרחב נפשי עשיר ודינמי, המכיל זיכרונות, משאלות, פחדים ודחפים שאנו מודחקים או מדחיקים מהמודעות שלנו. הגישה אל עולם פנימי זה, טען פרויד, היא דרך שער החלומות. חלומות, לדידו, הם "הדרך המלכותית אל הלא מודע", שכן הם מאפשרים לתכנים לא מודעים לצוף אל פני השטח במעין שפה סמלית הדורשת פענוח.


התיאוריה הפסיכואנליטית של הדחפים


בבסיס התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד עומדת ההנחה כי בני אדם הם יצורים המונעים בראש ובראשונה על ידי דחפים ויצרים. לפי פרויד, אנו נולדים עם אנרגיה מינית מולדת הקרויה 'ליבידו', אשר מחפשת פורקן ומימוש. עם זאת, מכיוון שאנו חיים בחברה, איננו יכולים פשוט לממש את הדחפים הללו בצורה גולמית וישירה. החברה דורשת מאיתנו לרסן, לתעל ולהפנות את האנרגיות הללו לכיוונים מקובלים ונורמטיביים יותר. כך, הדחפים הופכים למנוע הפנימי של ההתנהגות האנושית, אך הם עוברים עיבוד, הסוואה ועידון בדרכם אל הביטוי ההתנהגותי הגלוי. רעיון זה של פרויד היווה מהפכה של ממש בהבנת המוטיבציה האנושית והציב את הלא-מודע במרכז החקירה הפסיכולוגית.


שלושת מבני האישיות: איד, אגו וסופר-אגו


כדי להמשיג את הדינמיקה הנפשית, פרויד הציע מודל מבני של הנפש המורכב משלושה חלקים עיקריים: הסתמי (Id), האני (Ego) והאני העליון (Superego). הסתמי מייצג את המאגר הבסיסי של הדחפים והיצרים. זהו החלק הארכאי, הילדותי והתובעני של הנפש הפועל לפי "עקרון העונג" - כלומר, הוא שואף להשגת הנאה ולהימנעות מכאב או אי-נוחות, בצורה מידית וללא דיחוי. לעומתו, האני הוא החלק הרציונלי, השקול והמפוכח יותר של הנפש. תפקידו לתווך בין דרישות הסתמי לבין אילוצי המציאות החיצונית והפנימית. האני פועל לפי "עקרון המציאות", כלומר הוא מביא בחשבון את ההקשר, את השלכות המעשים ואת הצורך בדחיית סיפוקים לטובת מטרות ארוכות טווח. האני העליון, לבסוף, הוא המייצג הפנימי של הערכים, הנורמות והאיסורים החברתיים שהופנמו בעיקר מההורים. זהו מעין "מצפן מוסרי" הבוחן את התנהגות האדם ומעניק תגמול (בצורת רגשות גאווה וערך עצמי) או עונש (רגשות אשמה ובושה) בקנה אחד עם הסטנדרטים הללו. האישיות הבוגרת והבריאה, לשיטתו של פרויד, היא זו שבה שלושת המרכיבים הללו מקיימים יחסי גומלין תקינים ומאוזנים.


התפתחות הנפש דרך פריזמה פסיכו-מינית


אחד הרעיונות המהפכניים והשנויים ביותר במחלוקת של פרויד היה הרעיון שהתפתחות האישיות כרוכה בהתפתחות של הדחף המיני. לשיטתו, הליבידו עובר "מסע" במהלך הילדות, כשבכל שלב הוא ממוקד או מושקע באזור גוף אחר. בשנה הראשונה לחיים שוררת בכיפה החוויה האוראלית - הפה הוא אזור ההשקעה העיקרי, והעונג נובע מפעולות כמו מציצה ובליעה. בגיל שנה עד שלוש עוברים לשלב האנאלי, שבו השליטה על הסוגרים והתחושות הקשורות בהם עומדות במרכז העניין. בין הגילאים שלוש לשש מגיע השלב הפאלי, שבו אברי המין עצמם הופכים למוקד ההתעניינות וההנאה. כל שלב כזה מעמיד בפני הילד אתגרים התפתחותיים שעליו להתמודד איתם. לדוגמה, בשלב האנאלי צריך הילד ללמוד לקבל את הדרישות החברתיות לגבי ויסות הצרכים, מבלי לאבד את תחושת האוטונומיה והשליטה שלו. על פי פרויד, אופן ההתמודדות של הילד עם האתגרים הללו יקבע במידה רבה את מבנה אישיותו בהמשך החיים. קיבעון (פיקסציה) או נסיגה לשלב מוקדם יותר, עקב חוויות של תסכול יתר או פינוק יתר, עלולים להוביל להפרעות נפשיות או לתכונות אישיות לא רצויות בבגרות.


קונפליקט אדיפלי - צומת מרכזית בהתפתחות


נקודת מפתח קריטית בהתפתחות, לדעת פרויד, היא השלב הפאלי בין הגילאים שלוש לשש. בשלב זה חווה הילד לראשונה משיכה מינית (תחושות גניטליות מעורפלות) כלפי ההורה מהמין השני, ותחרות עם ההורה מאותו מין על אהבת ההורה הנחשק. במצב הטיפוסי שתיאר פרויד, הילד הזכר חווה תשוקה לא מודעת כלפי אימו ועוינות כלפי אביו הנתפס כמתחרה. מצב זה קרוי "תסביך אדיפוס", על שם גיבור המיתולוגיה היוונית אדיפוס, שהרג את אביו ונשא לאישה את אימו. הבת חווה תהליך מקביל, המכונה "תסביך אלקטרה", רק עם ההורים בתפקידים ההפוכים. הקונפליקט האדיפלי מעורר בילד חרדה עמוקה מפני נקמת ההורה היריב ואובדן אהבתו, בד בבד עם תחושת אשמה על התשוקות האסורות. הפתרון לקונפליקט, בהתפתחות תקינה, הוא הזדהות של הילד עם ההורה מאותו מין והפנמה של ערכיו ונורמותיו המוסריות והחברתיות. כך, הסופר-אגו מתחיל להתגבש, תוך שהוא מייצג את הדרישות ההוריות והחברתיות, ואילו האנרגיה המינית מנותבת לערוצים חברתיים מקובלים יותר.


שקט אחרי הסערה - גיל החביון


לאחר המהפכה הרגשית הסוערת של השלב האדיפלי, הנפש זקוקה למנוחה ולהתייצבות. פרויד טען שהתקופה הבאה, בערך מגיל שש עד גיל ההתבגרות, מתאפיינת בהקפאה יחסית של הדחפים המיניים. בשלב "החביון" הזה, הליבידו מנותק זמנית מהמטרות המיניות ומופנה לעיסוקים אינטלקטואליים וחברתיים. זהו זמן של התפתחות קוגניטיבית ורגשית יציבה יותר, שבו הילד יוצא מהספרה המשפחתית הצרה לטובת עולם רחב יותר של חברים, בית ספר ותחביבים. הידע, המיומנויות וכישורי האינטראקציה שנרכשים בשלב זה יהוו בסיס חשוב להתפתחות עתידית. עם זאת, נטייה מופרזת להישאר בשלב החביון, תוך הכחשת המיניות והדחקת הדחפים, עלולה להעיד על בעיות בהתפתחות.


עליית הנעורים - השלב הגניטלי


גיל ההתבגרות מביא עימו התפרצות מחודשת של הדחפים המיניים, שהפעם כבר אינם מנותקים ממטרתם. עם הבשלה מינית מלאה ומעבר להפריה, הליבידו מושקע מחדש באיברי המין ובתשוקה מינית בוגרת. זהו השלב הגניטלי. אתגר ההתבגרות, אם כן, הוא למצוא דרכים בוגרות ובריאות יותר לביטוי המיניות. בעוד שבשלבים הקודמים הייתה ההשקעה הליבידינלית מכוונת כלפי פנים, לעבר הגוף של האדם עצמו או לעבר דמויות הוריות, הרי שעתה נדרשת יכולת לכונן יחסים אינטימיים ארוכי טווח עם אובייקטים מחוץ למשפחה. יכולת כזו מצריכה מידה של בגרות רגשית, אמפתיה, הדדיות ואחריות, ובסופו של דבר - יכולת לאהוב. כך, על פי התפיסה הפרוידיאנית, מכוונת ההתפתחות התקינה לקראת מה שמכונה "אופי גניטלי" - דפוס אישיות אלטרואיסטית, יצרנית ויוצרת, המשכילה לתעל את האנרגיה הליבידינלית שלה לתוך ערוצים של אהבה ועבודה. רק באופן זה, לפי פרויד, יכול האדם להגיע למיצוי עצמי אמיתי.


הטיפול הפסיכואנליטי - מסע לעומק הנפש


ההנחה הבסיסית של פרויד היא שרבים מהקשיים והתסמינים הנפשיים של האדם נובעים מקונפליקטים ודחפים לא מודעים אשר הודחקו מהמודעות בשלבי חיים מוקדמים. המטרה של הטיפול הפסיכואנליטי היא, אם כן, להביא חומרים מודחקים אלו למודעות, כך שניתן יהיה לעבד אותם ולשלב אותם בתוך מבנה האישיות הבוגרת. פתרון קונפליקטים תוך-נפשיים אלה והשגת תובנה עצמית עמוקה יותר, כך קיווה פרויד, יובילו להקלה בסבל הנפשי ולשיפור כולל בתפקוד ובאיכות החיים. כדי לחשוף את התכנים הלא-מודעים, השתמש פרויד בעיקר בשתי טכניקות: אסוציאציות חופשיות ופרשנות חלומות. באסוציאציות חופשיות, המטופל מתבקש לומר בקול רם כל מה שעולה בדעתו, ללא צנזורה או עריכה. ההנחה היא שכאשר האדם מרפה מהבקרה המודעת על מחשבותיו, הוא מאפשר לתכנים לא-מודעים לצוף אל פני השטח. פרשנות החלומות עובדת באופן דומה: המטופל מספר את חלומותיו, ויחד עם המטפל הם עובדים על פענוח המשמעות הסמלית של אלמנטים שונים בחלום. לפי פרויד, החלום הוא הדרך העיקרית שבה הלא-מודע מתקשר עם המודע, דרך שפה של דימויים ורמזים סמליים.


תהליכים מרכזיים בתוך מערכת היחסים הטיפולית


פרויד הבחין בכך שהיחסים המתפתחים בין המטפל למטופל במסגרת הטיפול הם קריטיים להצלחתו. הוא ראה במערכת יחסים זו זירה שבה מתרחשים שני תהליכים חשובים במיוחד: ההעברה וההתנגדות. ההעברה (טרנספרנס) היא תופעה שבה המטופל מקרין על המטפל רגשות, עמדות ודפוסי יחסים שמקורם בדמויות משמעותיות מהעבר, בדרך כלל ההורים. כך למשל, המטופל עשוי להגיב למטפל כאילו היה הדמות ההורית המעוררת בו רגשות אמביוולנטיים של תלות וכעס. פרויד ראה בהעברה כלי חשוב בטיפול, מכיוון שהיא מאפשרת למטופל לחוות מחדש ולעבד יחסים בין-אישיים מוקדמים בתוך מערכת יחסים בטוחה ומכילה. ההתנגדות (רזיסטנס), לעומת זאת, היא הנטייה הלא-מודעת להתנגד לחשיפה ולעיבוד של תכנים מודחקים. ההתנגדות יכולה להתבטא בשתיקה, בשכחה, בהחמצת פגישות או בהתקפות כעס על המטפל. למרות הקושי שההתנגדות מציבה בפני הטיפול, פרויד ראה בה גם סימן חיובי המעיד על כך שהטיפול מתקדם לעבר תכנים "אמיתיים" שהמטופל חושש להתמודד איתם. באמצעות פרשנות והבהרה של דפוסי ההעברה וההתנגדות, ותוך ניצול ההזדמנות לעבד אותם בתוך מערכת יחסים תומכת, יכול המטופל, כך האמין פרויד, להבין טוב יותר את עצמו ולהשיג שינוי אמיתי.


לקראת בריאות נפשית - היעד הסופי


מטרת העל של הטיפול הפסיכואנליטי, על פי פרויד, היא להגיע למצב של איזון דינמי בין שלושת מבני האישיות - האיד, האגו והסופר-אגו. מצב כזה מאפשר הפנמה והטמעה אופטימליים של דרישות העולם הפנימי והחיצוני גם יחד, ומוביל בסופו של דבר לתפקוד בריא, גמיש ומספק. במישור התוך-אישי, האישיות הבוגרת והמשולבת היטב מסוגלת להכיר במציאות הפנימית הפסיכולוגית שלה, על הדחפים והצרכים שלה, מבלי להידרש להכחשה או הדחקה של חלקים ניכרים מהווייתה. במישור הבין-אישי, האדם הבריא יכול לאהוב ולהתקשר לאחרים באופן אותנטי ועמוק, תוך שהוא מצליח לראות אותם כפי שהם - ולא כהשלכות של דמויות פנימיות או דפוסי העבר. ואילו במישור החברתי-תרבותי, בריאותו הנפשית של האדם באה לידי ביטוי ביכולתו להשתלב בפעילות יצרנית ויצירתית, לתרום את חלקו לחברה ולמצוא משמעות ושביעות רצון בעשייה שלו. זהו האדם המימושי, המסוגל לתעל את אנרגיית הליבידו שלו לאפיקים חברתיים מועילים ומתגמלים, שאליו חתרה הפסיכואנליזה.


הפסיכואנליזה של פרויד מהווה נקודת מפנה מכרעת בהיסטוריה של חקר הנפש. גישתו החלוצית הציבה זרקור על מחוזות חשוכים ומסתוריים של התודעה האנושית, והעשירה את הבנתנו את כוחות העומק המעצבים את התנהגותנו וחווייתנו. מושגים כמו הלא-מודע, מנגנוני הגנה, הדחקה, דחפים, טראומה ופיתוח פסיכו-מיני - כולם נכנסו, בזכות פרויד, ללקסיקון התרבותי הרחב. אמנם חלקים מתורתו עוררו ועדיין מעוררים מחלוקות וביקורות, אך אין ספק כי המורשת הפרוידיאנית מהווה פריצת דרך שנותנת השראה לפסיכולוגים, מטפלים והוגים עד עצם היום הזה. הביקורת על פרויד הניעה מהלך התפתחותי פורה ביותר בפסיכולוגיה, ורבים מרעיונותיו עודם נחשבים לאבני יסוד בהבנת נפש האדם.



תובנות מרכזיות מתורתו של פרויד:


1. פרויד ראה את עצמו כארכיאולוג של הנפש האנושית.

2. לפי פרויד, רוב הנפש האנושית נמצאת בלא מודע.

3. חלומות הם דרך המלך אל הלא מודע.

4. פרויד טען שכולנו בעלי חיים עם דחפים ואנחנו שואפים לפעול על הדחפים הללו.

5. הנפש האנושית מורכבת משלושה מבנים: האיד, האגו והסופר-אגו.

6. בכל שלב בהתפתחות, האנרגיה המינית מרוכזת באזור אחר בגוף.

7. תסביך אדיפוס הוא שלב התפתחותי חשוב בגילאי 3-6.

8. הילד פותר את תסביך אדיפוס דרך הזדהות עם ההורה מאותו המין.

9. ההזדהות עם ההורה היא חלק חשוב בהתפתחות המוסרית של הילד.

10. אדם בוגר ובריא נפשית מסוגל לאהוב ולהיות פרודוקטיבי בחברה.


"צמיחה אישית מתחילה ברגע שאנו מוכנים להודות בפני עצמנו במה שמונע מאיתנו להתקדם."

עצות מעשיות מגישתו של פרויד:


1. נסו להבין את הלא מודע שלכם דרך ניתוח חלומות וזיכרונות מוקדמים.

2. שימו לב לדפוסים חוזרים בחייכם שיכולים לרמז על קיבעונות מהילדות.

3. היו מודעים למאבק המתמיד בין הדחפים לבין הדרישות החברתיות.

4. טפחו איזון בריא בין שלושת מבני האישיות - האיד, האגו והסופר-אגו.

5. זכרו שחוויות מוקדמות בילדות יכולות להשפיע רבות על אישיותכם כמבוגרים.

6. שאפו להיות אנשים בוגרים ובריאים נפשית שיודעים לאהוב ולתרום לחברה.



שאלות מעוררות מחשבה:


1. האם אי פעם חשבתם על הקשר בין חלומות, זיכרונות ילדות והאישיות שלכם כיום?

2. כיצד אתם חווים בתוככם את המאבק בין הדחפים לבין הדרישות החברתיות?

3. האם אתם מזהים דפוסים או קיבעונות מילדותכם המשפיעים על חייכם כמבוגרים?

4. מה אתם יכולים לעשות כדי לטפח איזון בריא יותר בין האיד, האגו והסופר אגו?

5. כיצד תוכלו ליישם את התובנות של פרויד כדי להבין טוב יותר את עצמכם ואת יחסיכם עם אחרים?



בחן את תודעתך:


1. התבוננו פנימה וזהו רגע אחד השבוע שבו הרגשתם קונפליקט בין דחף פנימי לבין ציפייה חיצונית. כיצד הגבתם? האם תגובתכם הייתה בריאה ומודעת?

2. נסו לזכור חלום אחד שחלמתם לאחרונה. רשמו אותו וחישבו - מה החלום הזה יכול לספר לכם על המצב הרגשי או הנפשי שלכם כעת? 

3. חישבו על הורה או דמות סמכותית משמעותית בילדותכם. באילו דרכים אתם דומים לדמות זו? באילו דרכים אתם שונים? מה המשמעות של הדמיון והשוני?

4. מהן האמונות או העמדות המוסריות העיקריות שלכם? האם אלו פנימיות שלכם או שהופנמו מהחברה או מההורים? כיצד הן משרתות אתכם?

5. תארו בכתב סיטואציה עתידית שבה אתם מגשימים את הפוטנציאל שלכם כאדם בוגר - אוהב, יצירתי ותורם לחברה. מה צריך לקרות כדי שתגיעו לשם?


פרויד, אבי הפסיכואנליזה, ראה את עצמו כארכיאולוג של הנפש האנושית | מכללת טאותרפיה


Comments


bottom of page