top of page

אין דרך לאהבה האהבה היא הדרך | מלאני קליין על אהבה מרפאת | ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה

אהבה היא הכוח המרפא העיקרי בטיפול הפסיכואנליטי הקלייניאני. הגישה הקלייניאנית רואה את ההתכחשות לאמת הנפשית כנובעת מאהבה לאובייקט ומהקושי להכיר בפגיעה בו. הפסיכואנליזה שואפת להחזיר לאדם את החלקים המוכחשים בנפשו ולחבר אותו מחדש לאמת הפנימית שלו. ההבנה האנליטית נתפסת כאקט של אהבה, המאפשר למטופל להתחבר לחלקים המודחקים והמנותקים בתוכו.


אין דרך לאהבה האהבה היא הדרך | מלאני קליין על אהבה מרפאת | ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה

אין דרך לאהבה האהבה היא הדרך | מלאני קליין על אהבה מרפאת | ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה
אין דרך לאהבה האהבה היא הדרך | מלאני קליין על אהבה מרפאת | ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה


הפירוש האנליטי בגישה הקלייניאנית פונה ישירות ללא מודע של המטופל ונוגע במה שמתרחש בזמן אמת בטרנספרנס. האנליטיקאי הקלייניאני נמנע מלהיענות באופן אוטומטי לדרישותיו המודעות של המטופל, כדי לאפשר עבודה משמעותית עם החומרים הלא מודעים. עמדתו של המטפל דורשת ממנו ויתור עצמי והתגברות על הנטיות הטבעיות לספק את צרכי המטופל באופן שטחי. הפירוש האנליטי האותנטי חושף את המטפל לתגובות קשות מצד המטופל, אך הדבקות בחתירה לאמת היא שמאפשרת למטפל להכיל זאת. מטרת התהליך הטיפולי היא לראות את המטופל בשלמותו, על כל חלקיו, גם אם הדבר מעורר כאב. האהבה בסיטואציה הטיפולית מסייעת למטופל להשתחרר ולהעז לחוות קשר עמוק יותר עם עצמו ועם הזולת.


הכאב הכרוך בהתחברות לאמת הנפשית נתפס כחיוני להתפתחות ולריפוי של האדם. המפגש של המטופל עם האמת על אודות הדחפים ההרסניים שלו, על אודות הקנאה, התחרות והאשמה שחש, הוא ההזדמנות שלו להשתחרר מהצורך להכחיש ולהדחיק את החלקים הקשים בנפשו. העמדה האנליטית מזמינה את המטופל להכיר בכך שחלקים אלו הם חלק בלתי נפרד ממנו ושהוא אחראי להם. תהליך זה מאפשר למטופל לפתח יחס אינטגרטיבי כלפי עצמו, המקבל את מורכבותו ואת הסתירות הפנימיות שלו. היכולת להכיל את הקונפליקטים הפנימיים ואת האמביוולנטיות כלפי העצמי והזולת, מאפשרת חיים שלמים ואותנטיים יותר, הן עבור המטופל והן עבור המטפל.


האתגר המרכזי של הטיפול הפסיכואנליטי, על פי גישתה של קליין, הוא לסייע למטופל לפתח את האומץ להיפגש עם האמת הנפשית הכואבת, מתוך הכרה בפוטנציאל הצמיחה האדיר הגלום בתהליך זה. המטפל הקלייניאני מוכן להתמודד בעצמו עם הכאב ועם הקושי הכרוכים בהתייצבות לצד אמת זו, מתוך אמונה עמוקה בכוחה המרפא. הנכונות של המטפל "להיות עם" המטופל דרך חוויות קשות ומורכבות ולא לברוח מהן, מהווה מופת לאהבה בשלה ועמוקה. אהבה זו מאפשרת למטופל לפתח בהדרגה את האמון שגם הוא יכול להכיל את הקשיים שבתוכו ולהכיר בהם, בלי לאבד את עצמו. כך הופך הקשר הטיפולי לחוויה מתקנת, המזמנת למטופל התנסות מחודשת באהבה שמסוגלת להכיל את השלם.


לסיכום, הגישה הקלייניאנית רואה את האהבה כמפתח להבנה ולצמיחה בתהליך הטיפולי. האהבה כאן איננה רק רגש חיובי של קבלה וחמלה, אלא היא בעיקרה נכונות להתבונן יחד עם האדם האהוב בפצעים ובצללים שבנפשו. האנליטיקאי הקלייניאני מתמסר לאהבה זו ומגלם אותה דרך העמדה הטיפולית שלו, המעודדת מפגש כן ואמיץ עם האמת הנפשית. תפקידו של המטפל הוא להוות מודל לאהבה שמכילה את השלם, על כל היבטיו, ובכך לאפשר למטופל להרחיב בהדרגה את היכולת לאהוב את עצמו ואת הזולת בצורה בוגרת ושלמה יותר. התהליך הטיפולי נתפס, אם כן, כהזדמנות יקרת ערך עבור שני השותפים בו להתפתח ולהעמיק את יכולתם לחוות אהבה וקשר משמעותיים. זוהי הזמנה אמיתית להעז ולחבק את מורכבות הקיום האנושי.



אהבה כמרפא בגישה הפסיכואנליטית הקלייניאנית


מהות האהבה המרפאת בטיפול הפסיכואנליטי


הגישה הפסיכואנליטית הקלייניאנית רואה באהבה את הכוח המרכזי בתהליך הטיפולי. אך מהי בעצם האהבה עליה מדברת גישה זו? בניגוד לתפיסה הרווחת, אהבה כאן איננה רק אוסף של רגשות חיוביים כמו חמלה, אמפתיה או קבלה. האהבה בהקשר הטיפולי היא בראש ובראשונה היכולת והנכונות להתבונן עם המטופל בחלקים הכואבים, המפחידים והמביכים בנפשו, מתוך אמונה בכוחו לצמוח ולהירפא. המרחב הטיפולי הופך למעין "כור היתוך" בו האהבה של המטפל מאפשרת למטופל לחשוף את האמת הנפשית שלו על כל מורכבותה - ובכך להתחבר מחדש לעצמו, לזולת ולחיים.


ההתכחשות לאמת הנפשית כהגנה מפני כאב


אחד הרעיונות המרכזיים בתיאוריה הקלייניאנית הוא שבני האדם נוטים להתכחש לאמת על אודות עולמם הנפשי כדי להימנע מכאב. הכאב הזה נובע במידה רבה מהמפגש עם הדחפים התוקפניים וההרסניים שלנו ומהחרדה לאבד את אהבת האובייקט. לעיתים קרובות, קל יותר להכחיש את קיומן של תחושות כמו קנאה, שנאה ואשמה או להשליך אותן על הזולת, מאשר להכיר בהן כחלק מאיתנו. אולם ההתכחשות לחלקים אלו בנפש גובה מחיר כבד - היא יוצרת נתק בתוך העצמי, פוגעת ביחסים עם הסביבה ומגבילה את יכולתנו לחיות חיים מלאים ואותנטיים יותר.


מטרת הפסיכואנליזה - חיבור מחדש לעצמי האמיתי


המטרה המרכזית של הטיפול הפסיכואנליטי, על פי גישתה של קליין, היא לסייע למטופל להתחבר מחדש לאמת הנפשית שלו, על כל היבטיה. באמצעות האנליזה של הטרנספרנס (היחסים המתפתחים בין המטפל למטופל), האנליטיקאי חושף בעדינות את ההתכחשויות, ההשלכות וההגנות בהן משתמש המטופל. בהדרגה, חלקי העצמי המנותקים מובאים למודעות, עיבוד ואינטגרציה. המסע הזה, על אף הכאב הכרוך בו, מאפשר למטופל לפתח מבט שלם ואמפתי יותר כלפי עצמו, להשלים עם המורכבות הפנימית שלו ולגלות מחדש את הספונטניות, היצירתיות והאותנטיות שאיבד בדרך.


ההבנה האנליטית כאקט של אהבה


הפסיכואנליזה הקלייניאנית מדגישה שהדרך בה מתרחשת ההתחברות מחדש לעצמי האמיתי היא דרך ההבנה וההכלה שמספק המטפל. הנכונות של האנליטיקאי "להיות עם" המטופל ברגעים הקשים והמבלבלים, היכולת שלו להאזין בקשב רב למילים ולרגשות, ואומץ הלב להצביע על האמת הפנימית גם כשהיא מעוררת התנגדות - כל אלו נתפסות כביטוי עמוק של אהבה טיפולית. למעשה, עצם המחויבות למשימה המורכבת הזו של ליווי אדם אל נבכי נפשו, תוך שיפוט עצמי מתמיד, מהווה מעשה יוצא דופן של נתינה, נדיבות ואנושיות.


אהבה שמעזה לגעת בחושך


ייחודה של האהבה הטיפולית בגישה הקלייניאנית טמון בכך שהיא מעיזה לגעת בצללים, בפצעים, בבושה ובחרדה של המטופל, בלי לברוח מהם. המטפל מתייצב לצד האמת הנפשית של המטופל גם כשהיא כואבת או מאיימת. הוא לא נסוג מהקשיים שהמטופל מציב בפניו, גם כשאלו כוללים כעס, ביקורת או ייאוש. בכך מספק המטפל למטופל חוויה מתקנת ומרגיעה - החוויה שאפשר להיות נראה ונאהב על אף הפגמים והסתירות שבנפש, שהאהבה האמיתית מסוגלת לשאת גם את הצדדים הקשים והחשוכים של האדם. דרך חוויה זו, לומד המטופל בהדרגה לאהוב ולקבל את עצמו ביתר שלמות. 


עמדתו של המטפל הקלייניאני


אל מול אתגר כה גדול, המטפל בגישה הקלייניאנית נדרש לפתח עמדה ייחודית של ענווה, אומץ והקרבה עצמית. מכיוון שהעבודה האנליטית דורשת מהמטפל להתמודד עם רגשות ודחפים קשים המושלכים עליו, הן מצד המטופל והן מתוכו שלו, הכרחי שיגלה יושרה, כנות ואי-שיפוטיות. המטפל נדרש גם לוותר על הפיתוי לספק פתרונות קלים או הסברים מרגיעים למטופל, ובמקום זאת לסמוך על הכוח המרפא של התהליך הטיפולי עצמו. במובן זה, אהבתו של המטפל מתבטאת בנכונות שלו "להיעלם" לטובת צמיחתו של המטופל, תוך הבנה עמוקה של מגבלות התפקיד הטיפולי.


המטופל כשותף פעיל בתהליך הטיפולי


חשוב להדגיש כי בגישה הקלייניאנית למטופל יש תפקיד מפתח בהצלחת התהליך הטיפולי. למרות הקושי, המטופל מוזמן להיות שותף אקטיבי במסע האמיץ להכרת נפשו. זאת בהנחה שלמטופל יש מוטיבציה פנימית עמוקה לדעת את האמת ולהבריא, גם אם לעיתים היא מוסתרת על ידי הגנות והתנגדויות. כשהמטופל מצליח להתגבר על החששות ולהיפתח לחקירה העצמית, בעזרת ההכלה והליווי של המטפל, נוצר שיתוף פעולה מופלא ועדין בו שני אנשים פועלים יחד כדי לחשוף, להבין ולרפא את הנפש האנושית.


הפירוש האנליטי ככלי עבודה מרכזי


הכלי המרכזי דרכו מתרחש התיקון הנפשי בטיפול הקלייניאני הוא הפירוש האנליטי. הפירוש נועד לגעת ישירות במהלכים הלא מודעים של המטופל דרך התבוננות בדפוסים המתגלים בטרנספרנס. בעזרת הפירוש, האנליטיקאי מזמין את המטופל להכיר בהשלכות, בהזדהויות ובקונפליקטים הפנימיים המתעוררים בזמן אמת מול דמותו. אופיו של הפירוש הקלייניאני הוא לעיתים קרובות עמוק, אינטנסיבי ומפתיע, מפני שהוא חותר לחשוף את השורשים הלא-מודעים של הסבל הנפשי. המטרה היא לאתגר את ההגנות והסימפטומים כדי לאפשר אינטגרציה של חלקי העצמי המפוצלים ומודחקים.


הימנעות מסיפוק צרכים ראשוניים במסווה של אהבה


למרות החשיבות העצומה שמייחסת הגישה הקלייניאנית לאהבה בטיפול, היא מזהירה מפני הבלבול בין סיפוק של צרכים ראשוניים כמו תמיכה, עידוד או הכלה פיזית לבין אהבה טיפולית אמיתית. האנליטיקאי אינו הופך לדמות הורית חלופית עבור המטופל ואינו מנסה למלא את החסכים מהעבר, משום שהדבר עלול ליצור תלות ולחבל בתהליך ההתבגרות הנפשית. במקום זאת, המטפל מציע למטופל קשר מיוחד במינו, המושתת על היכולת להתבונן ביחד, בכנות ובאומץ, במציאות הפנימית על מורכבותה.


הטיפול כמסע לקראת אהבה בוגרת


ניתן לסכם ולומר שהאהבה בגישה הפסיכואנליטית הקלייניאנית היא אהבה ייחודית מסוגה. היא אהבה שמטרתה להוביל את המטופל אל עבר יכולת גדולה יותר לאהוב את עצמו ואת הזולת. דרך ההתבוננות המשותפת במכלול הכוחות הפועלים בנפש, גם אם הם כוללים תכנים הרסניים וכואבים, המטופל רוכש בהדרגה יכולת להכיל את מורכבות הקיום ולחוש ביתר חופש וספונטניות. בסופו של התהליך הטיפולי, אם הוא מוצלח, המטופל מסוגל להתאבל על האובייקטים האבודים מהעבר, לוותר על אידיאלים ילדותיים ולפנות מקום לאהבה מציאותית ובוגרת יותר - כזו שמכירה במגבלות, בצרכים ובנפרדות של העצמי ושל הזולת. האהבה הטיפולית מהווה מעין "סימון דרך" או "תרגול" של אהבה אמיתית זו, המושתתת על קבלה עמוקה של המציאות האנושית על שלל גוניה.


אהבה כגישה לחיים


מעבר להקשר הטיפולי הספציפי, הגישה הפסיכואנליטית הקלייניאנית מציעה תפיסת עולם ייחודית על אודות מהות האהבה והיחסים הבין-אישיים. היא מלמדת אותנו שהאהבה האמיתית איננה מאשרת סימפטומים או בורחת ממורכבות, אלא מעודדת התמודדות אמיצה וכנה עם האתגרים הרגשיים שהחיים מזמנים. היא מראה לנו שכדי לאהוב באמת, עלינו להיות מוכנים להישיר מבט פנימה ולהכיר במגוון הדחפים והצרכים המניעים אותנו, גם אם הם מעוררים בנו בושה או אשמה. בעיקר, התיאוריה הקלייניאנית מלמדת אותנו שהכאב הוא חלק בלתי נפרד מהאהבה, וכי לעיתים דווקא הנכונות לחוות אותו יחד היא שמובילה לצמיחה ולקרבה. במובן זה, המשנה הטיפולית שלה מהווה גם מעין "פילוסופיית חיים", המזמינה אותנו להתיידד עם המורכבות ועם אי-הוודאות המאפיינות את הקיום האנושי, ולאמץ גישה של חמלה, סקרנות ואומץ אל מול האתגרים הניצבים בפנינו.


הגישה הפסיכואנליטית הקלייניאנית מעמידה במרכז את האהבה כמפתח לתהליך של צמיחה, התפתחות וריפוי נפשי. אולם האהבה אליה היא מכוונת איננה אהבה רומנטית או הורית, אלא אהבה מסוג אחר - אהבה המבוססת על היכולת להכיל את השלם, על נכונות להתבונן פנימה בלי לשפוט, ועל אומץ להישאר נוכח גם אל מול הכאב. בתוך המרחב הטיפולי, המטפל והמטופל יוצאים למסע אינטימי ומורכב בו הם חוקרים יחד את נבכי הנפש, במטרה להשיב לה את השלמות והאותנטיות שאבדו. דרך ההתבוננות המשותפת, ההקשבה, האמפתיה והפירושים הכנים, צומחת לאט לאט אהבה בוגרת ומיטיבה, המחברת את המטופל לעצמו ומאפשרת לו לחוות את העולם ואת יחסיו בצורה חופשית יותר.


אך מעבר להקשר הספציפי של חדר הטיפול, הגישה הקלייניאנית מזמינה את כולנו לאמץ עמדה של אהבה אל מול מורכבות החיים. היא מעודדת אותנו להעז ולהתבונן פנימה, להכיר בריבוי הקולות והצרכים בתוכנו, לקבל את העובדה שלעיתים אנו חווים תחושות סותרות כלפי עצמנו והזולת. היא מזכירה לנו שדווקא הכאבים והקונפליקטים הם הזדמנות יקרה מפז להבין טוב יותר את נפשנו, לצמוח, להשתנות ולפתח יחסים עמוקים ואמיתיים יותר. בעיקר, היא מחזקת בנו את האמונה שבכוחה של אהבה אמיתית לרפא, וכי בסופו של דבר, הכלי המרכזי לשינוי טמון בתוכנו פנימה.


בעולם המודרני, המוטרד והסוער, בו אנו מוצפים בגירויים ובציפיות, בדרישה למושלמות ובאשליות על אושר, הגישה הקלייניאנית מהווה מעין "נקודת אור". היא מזכירה לנו את מה שחשוב באמת, את מה שהופך אותנו לאנושיים - הקשר העמוק לעצמי ולזולת. היא מעודדת אותנו להאט, להקשיב פנימה, להכיל את הפגיעות שבנו במקום להדחיק אותה. היא מזמינה אותנו לפגוש את עצמנו ואת מי שסביבנו בגובה העיניים, ללא מסכות והגנות. זוהי אכן משימה מורכבת הדורשת כוחות נפש רבים, אך השכר שבצידה הוא החוויה העמוקה של להיות חי, אוהב ונאהב באמת. וזוהי, אולי, משאלת הלב הגדולה של כולנו.



תובנות מרכזיות ד"ר מזרחי אברהם:


1. האהבה היא הכוח המרפא העיקרי בטיפול הפסיכואנליטי הקלייניאני.

2. ההתכחשות לאמת הנפשית נובעת מאהבה לאובייקט ומהקושי להכיר בפגיעה בו.

3. הפסיכואנליזה חותרת להחזיר לאדם את החלקים המוכחשים שלו ולחבר אותו לאמת הנפשית.

4. ההבנה האנליטית היא אקט של אהבה המאפשר למטופל להתחבר לחלקים המוכחשים בנפשו.

5. הפירוש האנליטי פונה ללא מודע של המטופל ונוגע ישירות במה שמתרחש בטרנספרנס.

6. האנליטיקאי הקלייניאני נמנע מהיענות לדרישות המטופל כדי לאפשר עבודה עם הלא מודע.

7. עמדת המטפל הקלייניאני דורשת ויתור עצמי והתגברות על הנטיות הטבעיות להיענות למטופל.

8. המטפל חושף את עצמו לסכנה בפירוש האנליטי, אך הדבקות באמת מאפשרת לו להסתכן.

9. מטרת הפסיכואנליזה היא לראות את המטופל כפי שהוא, על אף הכאב הכרוך בכך.

10. האהבה בסיטואציה האנליטית משחררת את יכולתו של המטופל לאהוב ולהרגיש נאהב.



"פגישה בין שני אנשים כמוה כשני חומרים כימיים הבאים במגע זה עם זה; אם ישנה תגובה, שניהם עוברים תהליך של השתנות".


עצות מעשיות מכללת טאותרפיה:


1. התחברו לאמת הנפשית שלכם, גם אם היא כואבת, כדי לאפשר ריפוי ואהבה אמיתית.

2. אל תתכחשו לחלקים ההרסניים בתוככם מתוך אהבה. הכירו בהם כדי שתוכלו להשתחרר מהשפעתם.

3. אפשרו לעצמכם להיות מובנים לעומק, על מורכבותכם, כדי לחוות אהבה משחררת.

4. זכרו שהכאב הכרוך בהכרה באמת הוא חלק הכרחי מתהליך הצמיחה והריפוי שלכם.

5. היו מוכנים לוותר על הצורך להיות אהובים ומוערכים כדי להתחבר לאהבה אמיתית יותר.

6. סמכו על היכולת והרצון העמוק שלכם להבין ולהירפא, גם כשקשה.



מנטרות לדיבור עצמי:


1. במקום: "אני פגום/ת ולא ראוי/ה לאהבה" - "אני מקבל/ת את עצמי על כל חלקיי, הטובים והקשים, ובוחר/ת באהבה עצמית."

2. במקום: "אסור לי לטעות אחרת אהיה דחוי/ה" - "אני מרשה לעצמי להיות אנושי/ת ולטעות, וסומך/ת על אהבתם של הקרובים לי."

3. במקום: "אני חייב/ת להיות מושלמ/ת כדי להיות אהוב/ה" - "אני ראוי/ה לאהבה בדיוק כפי שאני, עם חוזקותיי וחולשותיי."

4. במקום: "אם אראה את הכאב שבי, אתמוטט" - "אני מוכנ/ה להכיר בכאב שבתוכי, מתוך אמונה שזה יחזק אותי ויקרב אותי לעצמי."

5. במקום: "אם לא יענו לצרכים שלי, זה אומר שאני לא אהוב/ה" - "אני יכול/ה לתת לעצמי את מה שאני צריכ/ה ולסמוך על אהבתי העצמית."



שאלות מעוררות מחשבה:


1. ממה נובע הקושי שלנו להכיר ברגשות ההרסניים שלנו כלפי אנשים אהובים וכיצד ניתן להתמודד עם קושי זה?

2. מהו המחיר של ההתכחשות לאמת הפנימית שלנו? כיצד ניתן למצוא את האומץ לחקור אותה?

3. איך נראת אהבה "בריאה" במערכות יחסים ואיך היא שונה מאהבה המבוססת על הכחשה והשלכה?

4. האם לדעתכם הגישה הקלייניאנית המתוארת רלוונטית לצורות טיפול נפשי נוספות? מדוע או מדוע לא?

5. כיצד ניתן ליישם את ההבנות מההרצאה לגבי הצורך והפחד להיפגש עם חלקי הנפש המוכחשים בחיי היומיום?



בחן את תודעתך


1. בכל יום השבוע, שימו לב למצבים בהם אתם "מתכחשים" לתחושה לא נעימה או מורכבת. עצרו, הכירו בה והרשו לעצמכם להרגיש אותה, ולו לזמן קצר.


2. כאשר מתעורר בכם רגש שלילי (כעס, עלבון, קנאה וכו'), שאלו את עצמכם אם הוא מכסה על פגיעות עמוקה יותר. התבוננו בה בחמלה.


3. באינטראקציה עם יקיר/ה, שימו לב אם יש בכם נטייה לייחס לו/ה מניעים שליליים במקום להכיר בקושי או בכאב שלכם.


4. ערכו רשימה של תכונות או התנהגויות שאתם שופטים בחומרה כלפי עצמכם או אחרים. הרהרו האם ייתכן שהן משקפות חלקים מוכחשים שלכם. 


5. תרגלו "להיות עם" רגשות וחוויות לא נעימים מבלי לנסות מיד "לתקן" אותם, מתוך אמון שעצם ההכרה בהם מרפאת.


אין דרך לאהבה האהבה היא הדרך | מלאני קליין על אהבה מרפאת | ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה

Comments


bottom of page