top of page

המפגש הטיפולי עם הטראומה מצריך לא רק עדות לכאב ולסבל, אלא גם נוכחות שמוכנה להיות שם בשביל המטופל | דונלד וינקוט

טראומה היא פצע נפשי עמוק שממשיך לזעוק ולהדהד בתוך עולמו הפנימי של הפרט, גם שנים רבות לאחר התרחשותו. היא מהווה אירוע מורכב החוזר על עצמו שוב ושוב, כשהפציעה הראשונית התרחשה מוקדם מדי, בפתאומיות ובעוצמה רבה מכדי שניתן היה לעכל אותה ולהכיל את משמעותה. כתוצאה מכך, הטראומה אינה נגישה למודעות ונותרת כזיכרון דיסוציאטיבי המנותק מרצף החיים.


המפגש הטיפולי עם הטראומה מצריך לא רק עדות לכאב ולסבל, אלא גם נוכחות שמוכנה להיות שם בשביל המטופל, להתחבר אליו ברמה נפשית עמוקה



המפגש הטיפולי עם הטראומה מצריך לא רק עדות לכאב ולסבל, אלא גם נוכחות שמוכנה להיות שם בשביל המטופל, להתחבר אליו ברמה נפשית עמוקה. המטפל נדרש להכיל את הפחד האיום מההתמוטטות ואת הצורך העז לגעת שוב בחוויה הבלתי נסבלת, כדי לאפשר למטופל לחוות אותה הפעם בתנאים בטוחים ומחזיקים.


האתגר הגדול הוא איך ליצור בחדר הטיפול מרחב שיאפשר למטופל לשוב ולפגוש את כאב הטראומה, מבלי להיות מוצף או מותקף על ידו. נדרשת הקשבה עדינה לקול הזועק מתוך הפצע, לצד יכולת לשאת את האימה והדיסוציאציה שהוא מעורר.


דרך סיפורי מקרה של אנשים שעברו התעללות מינית בילדות, אובדן טראומטי של אח, או חוויות מוקדמות של נטישה והזנחה, ממחיש המאמר את מורכבות המפגש הטיפולי עם העולם הטראומטי. הוא מדגיש כיצד תהליך השיקום כרוך בהתמודדות עם כוחות ההרס וההישרדות גם יחד, כשהמטופל פוגש מחדש את ההתמוטטות שחווה בעבר, אך הפעם בליווי של נוכחות טיפולית מכילה ומחויבת.


עם זאת, עבודה עם טראומה מעמתת גם את המטפל עם תהומות של סבל, אימה וחוסר אונים. היא עלולה להציף את עולמו הפנימי, להדביק אותו ברגשות הקשים ולערער את תחושת הביטחון שלו. על כן, נדרשת מודעות רבה לצד יכולת להכיל את העברות הנגדיות המורכבות המתעוררות, ולדאוג לשמור על עצמי יציב ונפרד.


לבסוף, המאמר מעלה שאלות מהותיות לגבי מטרות הטיפול בטראומה. האם השאיפה צריכה להיות תמיד אינטגרציה מלאה והשגת תוצאה "שלמה"? או שמא לעיתים הדיסוציאציה מהווה הגנה חיונית שיש לכבד? איך שומרים על תקווה ומשאבים רגשיים לאורך תהליך מפרך שכרוך בכאב רב?


ברור שאין תשובות פשוטות, אך המאמר מדגיש את חשיבות ההתחברות האנושית בין מטפל למטופל, כמרכיב מרפא חיוני בדרך להחלמה. הוא קורא למטפלים לגייס אומץ ומחויבות, לצד ידע וכלים טיפוליים, כדי להושיט יד למטופל ולהאמין ביכולת ההחלמה, גם נוכח מראות הזוועה של הטראומה וכוחות ההרס שהיא מעוררת. רק דרך נוכחות אמפתית ואותנטית, שמוכנה להכיר בסבל ובו בזמן לחפש את ניצוץ החיים, ניתן לסייע למטופל למצוא בתוכו את המשאבים לצמיחה ולריפוי.






טראומה - הפצע הזועק של הנפש


טראומה היא חוויה נפשית קיצונית ומציפה, שמותירה את חותמה על האדם לאורך שנים. זהו פצע רגשי עמוק, שנוצר כתוצאה מאירוע או סדרת אירועים קשים ובלתי נסבלים, שהתרחשו לרוב בגיל צעיר. הטראומה מהווה שבר בתחושת הביטחון הבסיסית ובאמון של הפרט בעצמו ובעולם. היא פוגעת ביכולת לעבד ולתת משמעות לחוויה, ולעיתים קרובות מובילה לתסמינים ולקשיים תפקודיים מתמשכים.


אחד המאפיינים המרכזיים של הטראומה הוא האופן שבו היא ממשיכה להדהד בתוך נפשו של הניצול, גם שנים רבות לאחר התרחשותה. זיכרונות הטראומה נותרים חיים, עוצמתיים ובלתי מעובדים, ומאיימים להציף את האדם שוב ושוב. לעיתים הם מופיעים כפלאשבקים חודרניים, כסיוטי לילה מבעיתים או כתגובות מוגזמות לגירויים שמזכירים את האירוע המקורי. במקרים אחרים, הטראומה מקודדת בגוף ובתחושות פיזיות, ומתבטאת דרך מגוון של סימפטומים גופניים ונפשיים.


על פי הפסיכואנליטיקאית והתיאורטיקנית קתי קארות׳, הטראומה היא תמיד ״הסיפור של פצע שזועק, שפונה אלינו בניסיון לספר לנו על מציאות או אמת שאינן נגישות בדרך אחרת״. כלומר, עצם הקושי של הנפש להכיל ולחוות את הטראומה בזמן אמת, הופך אותה למעין סוד כמוס, שמבקש ודורש להתגלות, להישמע ולהיחשף. הקול העצוב והמרגש שבוקע מן הפצע, הוא זה שמעיד על עומק הכאב, אך גם על הצורך הקריטי בהכרה ובעדות.


עולמם הרגשי המורכב של ניצולי טראומה


המפגש הטיפולי עם אנשים שחוו טראומה חושף עולם פנימי רווי סבל, אימה ובלבול. המטופלים נושאים בתוכם חוויות של אובדן, פגיעה, בגידה ונטישה, שערערו את היסודות עליהם בנו את עולמם. הם חשים תחושות עמוקות של בדידות, ריקנות וחוסר אונים, ומתקשים להאמין שמישהו יוכל אי פעם להבין באמת את כאבם. חלקים מנפשם נותרו ״קפואים״ ומנותקים, בעוד אחרים תוססים ברגשות אשמה, כעס וטינה.


לעיתים קרובות, המנגנון ההגנתי המרכזי של ניצולי טראומה הוא הדיסוציאציה - נתק בין חלקים שונים של החוויה, שמאפשר להרחיק מהמודעות את הזיכרונות הבלתי נסבלים. כך, אדם עשוי לתפקד ולהתנהל לכאורה כרגיל, בעוד בתוכו שוכנים אזורים מנותקים, מוכחשים או מודחקים של כאב נפשי עמוק. אולם, מנגנון זה גובה מחיר, ומוביל לחוסר אינטגרציה ותחושה של שיבור בתוך העצמי ובחווית החיים.


במקביל לנתק ולהימנעות, מתקיימת אצל ניצולי טראומה גם כמיהה עזה לחיבור מרפא, לאובייקט שיוכל להכיל את עומק הסבל ולתת לו מענה. באופן פרדוקסלי, הפחד והצורך לברוח מהכאב, מתערבבים עם הרצון להתמסר לו, להתקרב אל החלקים הפצועים והמפוררים בתוך העצמי. המאבק הזה בין ההימנעות למגע, מייצר דפוסים מורכבים של העברה והעברה נגדית בטיפול ומציב אתגרים ייחודיים למפגש הטיפולי.


הטיפול בטראומה - מסע אל האימה והחמלה


הטיפול באנשים עם טראומה מחייב שילוב של ידע מקצועי ואנושיות, של גמישות ועמידה איתנה למול סערות רגשיות. המטפל נדרש להיות נוכח ומחובר, להקשיב לסיפור הכאב מבלי לסגת או להירתע. עליו לספק מרחב בטוח ומכיל, שמאפשר למטופל לחקור את החוויות הקשות ביותר שלו, ובו בזמן לווסת ולאזן את מפלס החרדה והעוררות הגבוה.


דרך ההקשבה, ההכלה וההתמסרות לתהליך, מבקש המטפל ליצור עבור המטופל חוויה מתקנת של טראומת העבר. נוכחותו היציבה והאמפתית מהווה מעין ״סביבה מחזיקה״, בתוך הכאוס הפנימי והבלבול. היא מאפשרת למטופל לחוות את עצמו באופן אינטגרטיבי יותר, לאסוף את חלקי העצמי השבורים ולהפיח בהם חיים. בתוך המרחב הבטוח של הטיפול, המטופל יכול לזכור את מה ששכח, להתאבל על מה שאיבד, ולהניח את האשמה והכעס הכבדים שנשא לאורך השנים.


יחד עם זאת, המסע אל תוך נבכי הטראומה אינו פשוט, לא למטופל ולא למטפל. הוא חושף את שניהם למראות קשים, למציאות מכאיבה, להשלכות המסוכנות של העבר על ההווה. לעיתים המטפל עשוי לחוש אבוד, חסר אונים ומבולבל נוכח הסבל האנושי העמוק. הוא עלול להידבק ברגשות הקשים, לפתח תסמינים גופניים ונפשיים, ולחוות ספקות לגבי יכולתו לסייע. כדי להתמודד עם אתגרים אלה נדרשים גבולות ברורים, תמיכה והדרכה, ובעיקר מחויבות עמוקה למטופל ולתהליך הטיפולי.


השאיפה למציאת המשמעות והצמיחה


איך ממשיכים הלאה אחרי טראומה? כיצד ממירים את הכאב לכוח מניע ולתקווה? שאלות אלה עומדות בלב המסע הטיפולי, ואין להן תשובות קלות או מהירות. במובנים רבים, החלמה מטראומה היא תהליך שנמשך לכל החיים, ודורש עבודה מאומצת הן מצד המטופל והן מצד המטפל.


חלק חשוב בדרך להחלמה הוא מתן משמעות לחוויה הטראומטית, והשבתה להקשר הרחב יותר של חיי האדם וסיפורו. המטופל זקוק לסיוע ותמיכה כדי לארגן מחדש את הנרטיב האישי שלו, כך שהטראומה לא תוסיף להגדיר אותו או להכתיב את חייו. דרך שחזור האירועים, עיבוד הרגשות הכרוכים בהם והפקת לקחים קונסטרוקטיביים, הופכת הטראומה בהדרגה מגורם הרסני למקור של צמיחה, כוח וחוסן.


תהליך זה כרוך לעיתים קרובות במציאת משמעות חיובית, תכלית או ערך בתוך הסבל והכאב. זה יכול לבוא לידי ביטוי בנכונות לעזור לאחרים שעברו חוויות דומות, במחויבות לשינוי חברתי, או בהבנה עמוקה יותר של עצמו ושל העולם. לא מדובר בהכרח במסר של ״הכל קורה לטובה״, כי אם בגילוי היכולת האנושית להתעלות מעבר לנסיבות, ולהפוך אפילו את הפצעים הגדולים ביותר למנוע לשינוי.


מבט לעתיד


לסיכום, הטיפול בטראומה מהווה מסע מורכב ומאתגר, שדורש מהמטפל ומהמטופל כאחד להתמודד עם כוחות הרס וכאב עצומים. זהו מפגש עם השבריריות והפגיעות האנושית, עם הצללים האפלים ביותר בנפש - אך גם עם העוצמה והיופי שבתוכה. על אף הקושי הרב, הניסיון הקליני וההגות התיאורטית מלמדים כי ניתן להירפא מטראומה, ולהשיב לעצמי את השלמות והיכולת לחיות חיים מלאים ובעלי משמעות.


המפתח להחלמה טמון בראש ובראשונה ביחסים הטיפוליים - קשר אנושי עמוק המבוסס על אמון, אכפתיות וקבלה ללא תנאי. דרך הקשר הזה יכול המטופל לגלות מחדש את האמונה ביכולתו לקשר, לחוות בטחון והכלה, ולרכוש כלים להתמודדות עם הכאב. המסע דורש סבלנות, חמלה ואומץ, אך בסופו של דבר מציע הזדמנות אמיתית לצמיחה, התחדשות וגילוי משאבי החוסן הטמונים בכל אחד ואחת.


חשוב לזכור כי לצד הטיפול הפרטני, נודעת חשיבות רבה גם לסביבה החברתית והתרבותית הרחבה יותר. הכרה בטראומה, הסרת הסטיגמה, יצירת מרחבים בטוחים ומערכות תמיכה - כל אלה משחקים תפקיד מרכזי בהקלה על הסבל ובקידום ההחלמה. ככל שנשכיל להעמיק את ההבנה שלנו את השפעותיה המורכבות של הטראומה, לצד הטמעת המודעות לצורך בטיפול מותאם ומיטיב, כך נוכל לסייע לניצולים רבים יותר למצוא את דרכם חזרה אל עצמם ואל החיים.






תובנות מרכזיות:


1. הנפש קיימת רק בחיבור שהיא יוצרת עם נפש אחרת.

2. כדי להגיע אל הסוד הטראומטי, על המטפל להסכים להיות שם עם המטופל, בנוכחות ובהתחברות נפשית.

3. החייאת טראומה מציפה את הטיפול בהרס, במוות, בבלתי נסבל, ומחלחלת גם לנפשו של המטפל.

4. להיות מטפל טוב משמעותו לחוש את הסבל האמיתי של המטופל ולהאמין באפשרות לטיפול.

5. הטראומה היא סיפור של פצע שזועק ומנסה לספר על מציאות שאינה נגישה בדרך אחרת.

6. במקרים של טראומה נדרשת לא רק עדות (witness), אלא גם נוכחות (withness) של המטפל.

7. הדיסוציאציה היא לעתים חוכמת הישרדות של הנפש שצריך להקשיב לה, למרות המחיר.

8. פסיכותרפיה פסיכואנליטית מספקת יחסים חדשים ממשיים שיכולים לתקן חוויות טראומטיות מוקדמות.

9. הטראומה ממשיכה להתקיים כתחושות חוסר חיים, ריקנות וקריסה, גם שנים רבות אחרי התרחשותה.

10. המטפל צריך להיות מסוגל להתבונן בשברים של המטופל ולגלות שם ניצוץ קטן של חיים.



"המפגש האמיתי עם הטראומה מתחיל ברגע שמסירים את המסכות ומעזים להביט בפצעים בעיניים פקוחות."

עצות מעשיות:


1. אל תפחדו להיות נוכחים ומחוברים עם המטופל גם במקומות הקשים והכואבים ביותר.

2. האמינו בכוחו של הקשר הטיפולי לרפא פצעים נפשיים עמוקים.

3. הקשיבו לחוכמת ההישרדות של הנפש, גם אם היא כרוכה בדיסוציאציה ובמחיר רגשי כבד.

4. אל תסתפקו בעדות לסבלו של המטופל, אלא צרו נוכחות אמיתית ומלווה בתוך עולמו הפנימי.

5. זכרו שהטראומה ממשיכה להדהד בנפש גם שנים רבות אחרי שהתרחשה, ונדרשת עבודה טיפולית ממושכת כדי לפגוש אותה.

6. חפשו תמיד את ניצוץ החיים בתוך ההרס והחורבן שהותירה הטראומה, ואל תאבדו תקווה.





מנטרות לדיבור עצמי:


במקום: "אני לא אצליח להתמודד עם הכאב הזה" - תגידו: "יש בי את הכוח לעבור את המסע הזה, צעד אחר צעד."


במקום: "הפחד משתק אותי" - תגידו: "אני מכיר/ה בפחד, אך בוחר/ת להתקדם למרות הקושי."\

במקום: "העבר שלי הרס אותי" - תגידו: "העבר שלי עיצב אותי, אך ביכולתי ליצור עתיד חדש."


במקום: "אף אחד לא מבין אותי" - תגידו: "אני מחפש/ת את האנשים שיכולים להכיל אותי ולהיות לצידי."


במקום: "זה בלתי אפשרי" - תגידו: "זה אתגר משמעותי, אבל אני מוכן/ה להתמודד איתו."



שאלות מעוררות מחשבה:


1. כיצד אתם מבינים את המושג "התחברות נפשית" בין מטפל למטופל? מה המשמעות וההשלכות של חיבור כזה עבורכם?


2. איזה תפקיד יש לדיסוציאציה בהתמודדות עם טראומה? האם היא יכולה לשרת תפקיד חיובי, או שהמטרה תמיד צריכה להיות אינטגרציה מחדש?


3. מה דעתכם על המתח בין הידיעה הטכנית של המטפל לבין היכולת שלו להרגיש ולהכיל את הסבל האנושי של המטופל?


4. כיצד ניתן למצוא את האיזון בין הצורך להיות נוכח ומחובר למטופל, לבין הצורך לשמור על גבולות ועל עצמי נפרד כמטפל?


5. אילו משאבים אישיים או מקצועיים יכולים לתמוך במטפל בהתמודדות עם הקשיים והאתגרים הרגשיים שמזמן הטיפול בטראומה?


בחן את תודעתך:


1. באיזו דרך תוכלו לטפח את היכולת שלכם "להיות עם" המטופל, גם במצבים טראומתיים מורכבים ומאתגרים רגשית?


2. כיצד תוכלו לזהות רגעים של דיסוציאציה אצל המטופל או אצלכם, ולהגיב אליהם בצורה מיטיבה שמכבדת את חוכמת ההישרדות של הנפש?

 

3. מהי נקודת האיזון הנכונה עבורכם בין הצורך להגן על הנפש שלכם, לבין הצורך להיות פתוחים ונוכחים לחוויה של המטופל?


4. באילו דרכים תוכלו לשמר את התקווה ואת האמונה בתהליך הטיפולי, גם כשאתם פוגשים ייאוש, קושי וכאב?


5. כיצד השיעור הזה משפיע על התפיסה שלכם לגבי מהות התפקיד הטיפולי? אילו תובנות או שאלות חדשות הוא מעורר בכם?


המפגש הטיפולי עם הטראומה מצריך לא רק עדות לכאב ולסבל, אלא גם נוכחות שמוכנה להיות שם בשביל המטופל | דונלד וינקוט

Comments


bottom of page