top of page

זיגמונד פרויד | פרויד והיחס לטיפול בהתמכרויות | ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה

Updated: Jun 4

טאותרפיה - המכון הישראלי לטיפול בטראומה והתמכרויות


זיגמונד פרויד (Sigmund Freud, 1856–1939) היה נוירולוג אוסטרי ומייסד הפסיכואנליזה, גישה טיפולית וניתוחית המתמקדת בהבנת המניעים הפנימיים והלא מודעים של ההתנהגות האנושית. פרויד נחשב לאחד ההוגים המשפיעים ביותר במאה ה-20 ובתחום הפסיכולוגיה בפרט. הנה כמה פרטים מרכזיים על חייו ועבודתו:



זיגמונד פרויד | פרויד והיחס לטיפול בהתמכרויות | ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה

זיגמונד פרויד | פרויד והיחס לטיפול בהתמכרויות | ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה
זיגמונד פרויד | פרויד והיחס לטיפול בהתמכרויות | ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה


קורס 12 הצעדים במכללה המובילה בישראל

לימודי פסיכותרפיה הוליסטית ממוקדת טראומה והתמכרויות

מרכז יום לטיפול בטראומה והתמכרויות, חוסר תפקוד וחוסר איזון נפשי




רקע אישי על זיגמונד פרויד


זיגמונד פרויד, שנולד בשם זיגמונד שלמה פרויד, היה דמות מרכזית שהשפיעה על הפסיכולוגיה המודרנית. הנה פירוט נוסף על הרקע האישי שלו:


ילדות ונעורים


לידה ומשפחה:



  • פרויד נולד ב-6 במאי 1856 בעיר פרייבורג שבאוסטריה-הונגריה, כיום בצ'כיה. הוריו היו יעקב ואמליה פרויד. אביו היה סוחר צמר ואימו הייתה בתו הצעירה של סוחר פורה. פרויד היה הראשון מבין שמונה ילדים.

  • משפחה דתית: פרויד גדל במשפחה יהודית מסורתית. משפחתו עברה לעיר וינה כשהיה בן ארבע, ושם הוא גדל והתחנך.


השכלה וקריירה מוקדמת - השכלה:



  • פרויד למד בגימנסיה בווינה, שם היה תלמיד מצטיין. לאחר מכן התקבל לאוניברסיטת וינה, שם למד רפואה. במהלך לימודיו התעניין במיוחד בנוירולוגיה ובפיזיולוגיה.


  • עבודה מחקרית: לאחר שסיים את לימודיו, פרויד עבד במעבדה לפיזיולוגיה של ארנסט ברוקה בווינה, שם עסק במחקר על מערכת העצבים.



חיים אישיים ומשפחה


  • נישואים: בשנת 1886, פרויד נישא למרתה ברנייס, נכדתו של רב ידוע. הנישואים היו מוצלחים ונולדו להם שישה ילדים. בתם אנה פרויד הפכה לפסיכואנליטיקאית ידועה בעצמה ותרמה רבות לתחום הפסיכולוגיה של הילדים.


  • חיים פרטיים**: פרויד היה ידוע כאדם משפחתי ואוהב. הוא היה בקשר הדוק עם ילדיו והקדיש זמן רב לחינוך ולשיחה עמם. על אף שהיה רופא עסוק, הקפיד על חיי משפחה מאוזנים.


קריירה מקצועית


  • הקליניקה הפרטית: פרויד פתח קליניקה פרטית בווינה והתמקד בטיפול בבעיות נוירולוגיות. הוא החל להשתמש בהיפנוזה לטיפול בחולים, אך בהמשך פיתח את טכניקות הפסיכואנליזה שכוללות אנליזה של חלומות ואסוציאציה חופשית.


  • פרסום עבודותיו: במהלך השנים פרסם פרויד עבודות רבות שהפכו לבסיס הפסיכואנליזה. הספר הראשון שהפך אותו לידוע היה "פשר החלומות" (1900), שבו הציג את התאוריות שלו על תת-המודע ועל משמעות החלומות.


  • חיים בווינה והגירה לאנגליה


  • שנות ה-30: עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ובאוסטריה, מצבו של פרויד, כיהודי, הפך למסוכן. ב-1938, לאחר שהנאצים פלשו לאוסטריה, נאלץ פרויד לעזוב את וינה ולעבור לאנגליה.


  • שנותיו האחרונות: פרויד התיישב בלונדון, שם המשיך לעבוד עד למותו ב-23 בספטמבר 1939. הוא סבל מסרטן הפה, מחלה שליוותה אותו במשך שנים רבות.


מורשת אישית


  • הכבוד וההכרה: פרויד זכה להכרה ולכבוד רב במהלך חייו ולאחר מותו. הוא קיבל פרסים והוקרה על תרומתו לפסיכולוגיה ולמדע.


  • השפעה על התרבות: פרויד השפיע רבות על תחומי התרבות, הספרות והאמנות. תיאוריותיו הפכו לחלק בלתי נפרד מהדיון התרבותי והפילוסופי במאה ה-20.


זיגמונד פרויד היה לא רק מדען וחוקר, אלא גם אדם פרטי עם חיים עשירים ומשפחה אוהבת. תרומתו למדע הפסיכולוגיה והפסיכואנליזה ממשיכה להשפיע עד היום, והוא נחשב לדמות מפתח בהתפתחות החשיבה המודרנית על הנפש האנושית.





פרויד היה מייסד הפסיכואנליזה



  • תאוריית התת-מודע: אחת התרומות המרכזיות של פרויד היא הפיתוח של הרעיון כי חלק גדול מהתנהגות האדם מושפע מתהליכים תת-מודעים. הוא האמין שהרגשות, המחשבות והזיכרונות הלא מודעים משפיעים על ההתנהגות, ולעיתים יוצרים סימפטומים פסיכולוגיים.


  • מבנה הנפש: פרויד חילק את הנפש האנושית לשלושה חלקים מרכזיים: האיד (Id), האגו (Ego) והסופר-אגו (Superego). האיד מייצג את הדחפים הפרימיטיביים והאינסטינקטים, האגו מתווך בין הדחפים של האיד לבין המציאות, והסופר-אגו מייצג את הערכים והמוסר הפנימי.


  • טכניקות טיפוליות: פרויד פיתח טכניקות שונות לטיפול, כגון אנליזה של חלומות, היפנוזה, והאסוציאציה החופשית. הוא האמין כי הבנת התכנים התת-מודעים דרך חלומות ואסוציאציות חופשיות יכולה לעזור למטופל להבין את מקורות הבעיות הפסיכולוגיות שלו.




התאוריות המרכזיות - של פרויד


  • תאוריית ההתפתחות הפסיכוסקסואלית: פרויד טען שהילדים עוברים סדרה של שלבים פסיכוסקסואליים במהלך התפתחותם, כאשר בכל שלב מתמקדים בדחפים ובפנטזיות מיניות בחלקים שונים של הגוף. השלב הראשון הוא שלב האוראלי, לאחר מכן בא השלב האנאלי, הפאלי, שלב החביון ולבסוף השלב הגניטלי.


  • תסביך אדיפוס: פרויד הציג את הרעיון שתסביך אדיפוס הוא שלב התפתחותי שבו הילד חש תחרותיות וקנאה כלפי ההורה מאותו מין ורגשות אהבה כלפי ההורה מהמין השני.



השפעה וביקורת


  • השפעה: עבודתו של פרויד השפיעה רבות על תחומים רבים מעבר לפסיכולוגיה, כגון ספרות, אומנות, חינוך ותיאוריות חברתיות. הפסיכואנליזה הפכה לכלי מרכזי בטיפול פסיכולוגי.


  • ביקורת: פרויד נתקל בביקורת רבה במהלך חייו וגם לאחר מותו. מבקריו טענו כי התאוריות שלו אינן מבוססות על מחקר אמפירי מספיק וכי הן מסובכות מדי. יש גם ביקורת על הטכניקות הטיפוליות שלו ועל הנטייה לפרש כל דבר בהקשר מיני.



חיבוריו המרכזיים


  • ספריו: בין הספרים המרכזיים של פרויד ניתן למנות את "פשר החלומות" (1900), "שלוש מסות על התיאוריה של המיניות" (1905), "טוטם וטאבו" (1913) ו"האישיות והפסיכולוגיה של היומיום" (1901).





רקע כללי על פרויד והשימוש בקוקאין


זיגמונד פרויד והקוקאין הם נושא מעניין ומורכב, שכולל גם היבטים אישיים וגם היבטים מדעיים. הנה סקירה מקיפה:


רקע כללי על פרויד והשימוש בקוקאין


במהלך שנות ה-80 של המאה ה-19, פרויד התעניין בקוקאין ושילב את החומר בחייו האישיים והמקצועיים. הוא ראה בקוקאין חומר בעל פוטנציאל רפואי רב, ושימושו בו היה בתחילה מתוך כוונה מדעית ורפואית.


התעניינות ראשונית והתחלת השימוש


  • תחילת המחקר: בשנת 1884, בעודו רופא צעיר ומתחיל, פרויד נתקל במאמר על השימושים הרפואיים האפשריים של הקוקאין. המאמר עורר את סקרנותו והוא התחיל לחקור את הנושא לעומק.


  • השימוש האישי: פרויד התחיל להשתמש בקוקאין בעצמו. הוא דיווח על תחושות של עלייה במצב הרוח, אנרגיה מוגברת והקלה מכאבים, ותמך בשימוש בקוקאין כחומר מרפא לבעיות שונות, כולל דיכאון וכאבים כרוניים.


מחקר ופיתוח רפואי


  • מאמרים ופרסומים: פרויד פרסם מספר מאמרים שבהם שיבח את הקוקאין על תכונותיו המרפאות. אחד המאמרים הידועים שלו הוא "על הקוקאין" (Über Coca), שבו הוא הציע שימושים רפואיים שונים לחומר.


  • שימושים רפואיים: פרויד המליץ על הקוקאין כטיפול לבעיות רבות, כולל דיכאון, עייפות, גמילה מאופיום ועוד. הוא היה משוכנע שהקוקאין יכול להוות תחליף בטוח לחומרים ממכרים אחרים.



השפעות אישיות והשלכות


  • השפעות אישיות: פרויד השתמש בקוקאין באופן קבוע בשנות ה-80 של המאה ה-19. הוא חלק את הקוקאין עם חברים ובני משפחה, כולל ארוסתו מרתה ברנייס וחברו הקרוב ויליאם פליס.


  • השלכות שליליות: למרות התחלה מבטיחה, השימוש בקוקאין החל להראות תופעות לוואי שליליות. אחד מהמקרים הבולטים היה חברו קרל קולר, שאומנם השתמש בקוקאין להרדמה מקומית בעיניים, אך התפתחו אצלו תופעות לוואי קשות.




סיום הקשר עם הקוקאין


  • הכרה בנזק: בשנות ה-90 של המאה ה-19, פרויד החל להכיר בנזקים האפשריים של השימוש בקוקאין. הוא הפסיק את המחקר בנושא והפחית בשימוש האישי.


  • המעבר לתחומים אחרים: לאחר הכרה בנזקי הקוקאין, פרויד הפנה את מרצו לתחום הפסיכואנליזה ופיתח את התאוריות המשפיעות שלו על התת-מודע, החלומות והמבנה הנפשי.



השפעה על הקריירה המדעית


  • לימודים נוירולוגיים: למרות התקופה הקצרה שבה התעסק בקוקאין, המחקר שלו בתחום תרם להיכרות מעמיקה יותר עם הנוירולוגיה והפיזיולוגיה של המוח.


  • מוניטין מקצועי: תקופת ההתעסקות בקוקאין הוסיפה לפרויד מוניטין מדעי מסוים, אך גם הביאה עליו ביקורת. היו מדענים ורופאים שזכרו לו את השגיאות וההמלצות המוטעות בקשר לקוקאין.



מורשת והיבטים היסטוריים


  • תרומה למדע הרפואה: למרות הכשלים, המחקר של פרויד על הקוקאין הוביל לגילויים חשובים בתחום ההרדמה המקומית, במיוחד בתחום רפואת העיניים.


  • לקחים לעתיד: התקופה הזו בחייו של פרויד משמשת כלקח על החשיבות של מחקר מדעי מקיף וזהירות בהמלצות רפואיות.




זיגמונד פרויד ראה בקוקאין חומר עם פוטנציאל רפואי רב והשקיע זמן ומשאבים בחקר תכונותיו והשימושים האפשריים בו. אולם, ההכרה בנזקים וההשלכות השליליות של החומר הובילו אותו לנטוש את התחום ולעבור לפתח את התאוריות הפסיכואנליטיות שהפכו אותו לאחת הדמויות החשובות בהיסטוריה של הפסיכולוגיה.




"ההכרה הורגת את הפעולה. כדי לפעול יש צורך בעיניים מוסוות באשליה."




גישת פרויד להתמכרות


זיגמונד פרויד התייחס להתמכרות כחלק מהתיאוריה הרחבה שלו על הנפש האנושית והתנהגויותיה. הנה פירוט על גישתו להתמכרות:




ההתמקדות בתת-המודע


  • פרויד ראה בהתמכרות תוצאה של קונפליקטים פנימיים ותהליכים תת-מודעים. הוא האמין שהדחפים הבלתי מודעים, התשוקות והפחדים יכולים להוביל להתנהגויות הרסניות, כולל התמכרות.


מנגנוני הגנה


  • פרויד טען שהנפש האנושית משתמשת במנגנוני הגנה כדי להתמודד עם קונפליקטים פנימיים וחרדות. התמכרות, לדעתו, יכולה להיות סוג של מנגנון הגנה, שבו הפרט משתמש בחומרים ממכרים כדי להימנע מהתמודדות עם רגשות ותחושות בלתי נעימים.


סיפוק דחפים


  • בהתאם לתיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד, הוא האמין שהאיד, החלק הבלתי מודע של הנפש שמונע על ידי דחפים ראשוניים ותשוקות, משחק תפקיד מרכזי בהתמכרות. חומרים ממכרים יכולים לספק סיפוק מיידי לדחפים אלו, ובכך לחזק את ההתמכרות.



פיקסציה בשלב התפתחותי


  • פרויד טען שהילדות והשלבים הפסיכוסקסואליים המוקדמים הם חשובים להתפתחות הנפשית. הוא הציע שהפרעות בשלב התפתחותי מסוים עלולות להוביל לפיקסציה, כלומר, קיבעון בשלב מסוים, שיכול להתבטא בהתנהגויות כמו התמכרות.



דוגמאות קליניות


פרויד לא טיפל באופן נרחב במכורים לסמים, אך הוא עסק במקרים של נוירוזות והתנהגויות כפייתיות, שגם בהן ראה סימנים להתמכרות. הוא ניתח את ההתנהגויות הכפייתיות כחלק ממבנה הנפש והקונפליקטים הפנימיים של המטופלים.




התאוריה של הפיצול והזהות


  • פרויד האמין שיכולת השליטה של האגו על הדחפים והצרכים של האיד והסופר-אגו יכולה להיות מופחתת אצל אנשים מסוימים, מה שמוביל להתנהגויות כמו התמכרות. הקושי לשמור על איזון בין חלקי הנפש יכול להוביל לחיפוש אחר סיפוק מיידי דרך חומרים ממכרים.


טיפול פסיכואנליטי


  • גישתו הטיפולית של פרויד להתמכרות, כמו לכל הפרעה נפשית אחרת, הייתה באמצעות הפסיכואנליזה. הוא ניסה להבין את המקורות העמוקים של ההתנהגות דרך ניתוח חלומות, אסוציאציות חופשיות וחקירה של חוויות ילדות.



גישתו של פרויד להתמכרות הייתה חלק מהתיאוריה הכללית שלו על הנפש האנושית ותהליכי התת-מודע. הוא ראה בהתמכרות תוצאה של קונפליקטים פנימיים, דחפים בלתי מודעים ומנגנוני הגנה. הטיפול שהתאים, לדעתו, היה דרך הבנת המקורות העמוקים של ההתנהגות והקונפליקטים הנפשיים שמובילים להתמכרות.





היבטים מרכזיים בגישת הניאו-פרוידיאניים


הניאו-פרוידיאניים, כלומר, התיאורטיקנים והמטפלים שהושפעו מתורתו של זיגמונד פרויד אך פיתחו גישות משלהם, מציעים תפיסות מגוונות לגבי טיפול בהתמכרויות. הנה כמה מהגישות המרכזיות:




דגש על יחסי אובייקט


  • תאוריית יחסי אובייקט: התיאוריה של יחסי אובייקט, שהתפתחה על ידי תיאורטיקנים כמו מלאני קליין ודונלד ויניקוט, מדגישה את החשיבות של הקשרים המוקדמים בין הילד לבין הדמויות המשמעותיות בחייו. לפי גישה זו, התמכרות יכולה להיות תוצאה של יחסי אובייקט פגומים, כאשר הפרט מחפש תחליף לקשר האנושי באמצעות חומרים ממכרים.


  • טיפול: הטיפול מתמקד ביצירת קשר טיפולי בטוח ואמין שיכול להחליף את הקשרים הפגומים מהעבר ולסייע למטופל להתמודד עם רגשות של ריקנות ובדידות.


פסיכולוגיית האגו


  • חיזוק האגו: תיאורטיקנים כמו היינץ הרטמן ואנה פרויד שמו דגש על חיזוק האגו ויכולת ההתמודדות של הפרט עם המציאות. התמכרות נתפסת כחוסר יכולת של האגו להתמודד עם לחצים וחרדות.

  • טיפול: הטיפול מתמקד בחיזוק האגו, בפיתוח מנגנוני הגנה בריאים יותר ובשיפור יכולות ההתמודדות עם מצבי לחץ וחרדה.


פסיכולוגיית העצמי


  • תאוריית העצמי: קוהוט, שפיתח את פסיכולוגיית העצמי, טען שההתמכרות יכולה לנבוע מפגיעות בתחושת העצמי וביכולת לווסת את הערך העצמי. חומרים ממכרים יכולים לשמש כתחליף לנרקיסיזם הבריא שחסר למטופל.

  • טיפול: הטיפול מתמקד בחיזוק תחושת העצמי של המטופל, בהבנת הצרכים הנרקיסיסטיים הלא מסופקים ובבניית יחסים אמפתיים עם המטפל.


תאוריית התקשרות


  • התקשרות והתמכרות: תיאורטיקנים כמו ג'ון בולבי שהתמקדו בתאוריית ההתקשרות טוענים שהתמכרות יכולה להיות תוצאה של התקשרות לא בטוחה בילדות. חוסר ביטחון רגשי יכול להוביל לחיפוש אחר נחמה וביטחון בחומרים ממכרים.

  • טיפול: הטיפול מתמקד ביצירת התקשרות בטוחה עם המטפל, בעבודה על טראומות התקשרות ובפיתוח יכולות ליצירת קשרים בטוחים ובריאים.


דוגמאות נוספות


  • קארן הורני: הורני הדגישה את החשיבות של חוויות ילדות מוקדמות בעיצוב האישיות. היא ראתה בהתמכרות דרך להימלט מתחושות של חוסר ערך ופחדים פנימיים.

  • הארי סטאק סאליבן: סאליבן התמקד ביחסים בין-אישיים והשפעתם על הנפש. התמכרות יכולה להיתפס כתגובה לקשיים ביחסים בין-אישיים.



הניאו-פרוידיאניים רואים את הטיפול בהתמכרויות כמורכב ומרובד, עם דגש על הבנת הקשרים הבין-אישיים, חוויות ילדות מוקדמות, מנגנוני הגנה ותחושת העצמי של המטופל. הגישות הטיפוליות מתמקדות ביצירת קשר טיפולי בטוח, חיזוק האגו, עבודה על טראומות עבר ופיתוח יכולות התמודדות בריאות יותר.




המלצות טיפוליות בגישת הניאו-פרוידיאניים


הניאו-פרוידיאניים מציעים מספר המלצות טיפוליות לעבודה עם מטופלים הסובלים מהתמכרויות. ההמלצות מבוססות על התאוריות והגישות שפיתחו, ומתמקדות בהבנת הרקע הפסיכולוגי העמוק של ההתמכרות ובבניית תהליכי טיפול מותאמים אישית. הנה כמה מההמלצות המרכזיות:




1. הבנת הרקע הפסיכולוגי והבין-אישי


  • אנליזה של יחסי אובייקט: יש לבחון את ההיסטוריה של יחסי האובייקט של המטופל, במיוחד הקשרים המוקדמים עם דמויות משמעותיות כמו הורים ואחים. ההתמכרות עשויה להיות ניסיון לא מודע לחפות על חסכים רגשיים מקשרים אלה.


  • תיקון יחסי אובייקט: הטיפול צריך להתמקד בבניית קשר טיפולי בטוח ואמין שיכול להוות תיקון לקשרים הפגומים מהעבר.



2. חיזוק האגו ויכולות ההתמודדות


  • פיתוח מנגנוני הגנה בריאים: יש לעזור למטופל לפתח מנגנוני הגנה יותר מסתגלים ובריאים מאשר התמכרות. זה כולל עבודה על חיזוק האגו ושיפור יכולות ההתמודדות עם מצבי לחץ וחרדה.


  • טכניקות התמודדות: הטיפול יכול לכלול טכניקות שונות להורדת חרדה ולניהול מצבי לחץ, כגון דמיון מודרך, מיינדפולנס וטכניקות הרפיה.



3. טיפול בטראומות והתקשרויות לא בטוחות


  • עיבוד טראומות עבר: יש לעבוד על עיבוד חוויות טראומטיות מהעבר שיכולות להיות קשורות להתמכרות. זה כולל חוויות של הזנחה, התעללות או פרידות טראומטיות.


  • התקשרות בטוחה: יש לעזור למטופל לפתח יכולות ליצירת התקשרויות בטוחות ובריאות. הקשר עם המטפל יכול לשמש מודל להתקשרות כזו.



4. חיזוק תחושת העצמי


  • תמיכה נרקיסיסטית: יש לעבוד על חיזוק תחושת העצמי של המטופל, ולהבין את הצרכים הנרקיסיסטיים הלא מסופקים שיכולים להוביל להתמכרות. זה כולל מתן תמיכה אמפתית ואישור לערך העצמי של המטופל.


  • בניית זהות: יש לעזור למטופל לפתח זהות אישית חזקה ובריאה, כולל הגדרת ערכים, מטרות ומשמעות בחיים.



5. עבודה מערכתית ובין-אישית


  • תמיכה משפחתית: הטיפול יכול לכלול עבודה עם המשפחה של המטופל כדי לשפר את התמיכה הבין-אישית ולהבין את הדינמיקות המשפחתיות שמשפיעות על ההתמכרות.


  • טיפול קבוצתי: טיפול קבוצתי יכול להיות מועיל למטופלים להתמודדות עם התמכרות, על ידי יצירת סביבה תומכת שבה הם יכולים לחלוק את חוויותיהם ולקבל תמיכה מחברים לקבוצה.



6. גישה אינטגרטיבית


שילוב גישות: הטיפול יכול לשלב גישות שונות לפי הצרכים של המטופל. זה כולל פסיכואנליזה קלאסית, פסיכותרפיה התנהגותית-קוגניטיבית, וטכניקות מודרניות כמו מיינדפולנס ו-DBT (טיפול דיאלקטי-התנהגותי).



הניאו-פרוידיאניים מציעים גישה טיפולית רב-ממדית להתמכרות, שמתמקדת בהבנת הרקע הפסיכולוגי העמוק של ההתמכרות, חיזוק האגו, עיבוד טראומות, שיפור יחסי אובייקט ובניית תחושת עצמי בריאה. המטרה היא לעזור למטופל לפתח יכולות התמודדות בריאות יותר ולשפר את איכות חייו.





המלצות אפשריות של פרויד למטפלים בהתמכרויות


זיגמונד פרויד עצמו לא כתב באופן נרחב וממוקד על התמכרויות כמו שידוע לנו כיום, אך עקרונותיו והתיאוריות הכלליות שלו יכולים לספק לנו תובנות לגבי גישתו האפשרית להתמכרויות. פרויד התייחס לנושאים כמו דחפים, מנגנוני הגנה ותת-מודע, אשר ניתן ליישם על התמכרויות. הנה כמה מההמלצות האפשריות של פרויד למטפלים בהתמכרויות, מבוססות על עבודתו הכללית:




1. הבנת הדחפים התת-מודעים


  • חקירת תת-המודע: המטפל צריך לעזור למטופל להבין את הדחפים והקונפליקטים הלא מודעים שמניעים את ההתמכרות. זה יכול לכלול חקירה של פנטזיות, חלומות ואסוציאציות חופשיות.


  • גילוי מקורות הדחף: יש לבחון את המקורות המוקדמים של הדחפים, כמו חוויות ילדות, טראומות מוקדמות ויחסי אובייקט ראשוניים.


2. זיהוי מנגנוני ההגנה


  • זיהוי מנגנוני הגנה: על המטפל לזהות ולנתח את מנגנוני ההגנה שהמטופל משתמש בהם כדי להתמודד עם חרדות וקונפליקטים פנימיים. התמכרות יכולה להיתפס כמנגנון הגנה מפני רגשות בלתי נסבלים


  • פיתוח מנגנונים מסתגלים: המטפל צריך לעזור למטופל לפתח מנגנוני הגנה בריאים ומסתגלים יותר.


3. עבודה על קונפליקטים פנימיים


  • הבנת הקונפליקטים: המטפל צריך לעזור למטופל לזהות ולהבין את הקונפליקטים הפנימיים המניעים את ההתמכרות. זה יכול לכלול קונפליקטים בין האיד, האגו והסופר-אגו.


  • פתרון קונפליקטים: יש לעבוד על פתרון הקונפליקטים הללו דרך טיפול דינמי ואנליטי, שיאפשר למטופל להגיע לתובנות חדשות ולשנות את דפוסי החשיבה וההתנהגות שלו.



4. פיתוח תובנות


  • עבודה על תובנות: המטפל צריך לעזור למטופל לפתח תובנות עמוקות לגבי המקורות והגורמים להתמכרות שלו. זה כולל הבנה של איך ההתמכרות קשורה לחוויות העבר ולתהליכים התת-מודעים.


  • שיתוף תובנות: המטופל צריך לשתף את התובנות שלו בטיפול ולהתחיל לראות את הקשרים בין עברו לבין התנהגותו הנוכחית.



5. שימוש בטכניקות פסיכואנליטיות


  • אנליזה של חלומות: חלומות יכולים לשקף את התת-מודע ולספק רמזים לגבי הקונפליקטים הפנימיים שגורמים להתמכרות. המטפל יכול להשתמש באנליזה של חלומות כדי לחשוף תכנים תת-מודעים.

  1. אסוציאציות חופשיות: טכניקה זו מאפשרת למטופל לבטא מחשבות ורגשות באופן חופשי, בלי צנזורה. זה יכול לעזור לחשוף את המקורות התת-מודעים של ההתמכרות.


6. בניית קשר טיפולי בטוח


קשר טיפולי: על המטפל ליצור קשר טיפולי בטוח ואמין עם המטופל. זה חשוב במיוחד בטיפול בהתמכרויות, שבו המטופל עשוי לחוות רגשות של בושה ואשמה.

תמיכה רגשית: יש לספק תמיכה רגשית ולבנות אמון בין המטפל למטופל. הקשר הטיפולי יכול לשמש מודל ליחסים בריאים ולסייע בתהליך השיקום.



המלצותיו של פרויד למטפלים בהתמכרויות, אם היו כאלה, היו מבוססות על העקרונות והתיאוריות הפסיכואנליטיות שלו. המטפל צריך להבין את הדחפים והקונפליקטים התת-מודעים, לזהות את מנגנוני ההגנה ולהעביר את המטופל תהליך של פיתוח תובנות ופתרון קונפליקטים פנימיים. בנוסף, השימוש בטכניקות פסיכואנליטיות כמו אנליזה של חלומות ואסוציאציות חופשיות ובניית קשר טיפולי בטוח ואמין הם מרכיבים חשובים בטיפול.



זיגמונד פרויד | פרויד והיחס לטיפול בהתמכרויות | ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה

Comentários


bottom of page