top of page

פרויד - הפיצול בין דחפי החיים לדחפי המוות | מאת ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה

במאמר זה נדון רעיון מרכזי בתורתו של פרויד - הפיצול בין דחפי החיים לדחפי המוות. דחפי החיים, הידועים גם כ"ארוס", מייצגים את הכוחות המקדמים את החיים, הצמיחה והאהבה. לעומתם, דחפי המוות, או "תנטוס", מבטאים את הנטייה לחזור למצב של חוסר מתח, שקט והרס. פרויד טוען כי שני הדחפים הללו נמצאים בקונפליקט מתמיד בנפש האדם ומהווים את הבסיס לפתולוגיות נפשיות שונות.



פרויד - הפיצול בין דחפי החיים לדחפי המוות | מאת ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה

פרויד - הפיצול בין דחפי החיים לדחפי המוות | מאת ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה
פרויד - הפיצול בין דחפי החיים לדחפי המוות | מאת ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה

אחת הנקודות המרכזיות שעולות בשיעור היא שהאנרגיה הליבידינלית, שהיא הכוח המניע את הדחפים, יכולה להיות מופנית הן לדחפי החיים והן לדחפי המוות. כלומר, האנרגיה המינית אינה מוגבלת רק לדחפים החיוביים, אלא יכולה לשמש גם את הדחפים ההרסניים. דוגמה לכך היא הסדיזם, שבו האנרגיה הליבידינלית מופנית להרס ופגיעה באובייקט.


עוד נקודה חשובה שמועלית היא שדחף המוות, שלרוב נדחק ומודחק מהמודעות, יכול לבוא לידי ביטוי דרך הסדיזם כלפי אובייקטים חיצוניים. כלומר, במקום שהאדם יפנה את הדחפים ההרסניים כלפי עצמו, הוא מסיט אותם החוצה ופוגע באחרים. זוהי דרך לא מודעת להתמודד עם דחף המוות הפנימי.


המאמר מדגיש את חשיבות ההשקעה של האנרגיה הליבידינלית באובייקטים חיצוניים ליצירת קשר בין-אישי בריא. כדי שהתינוק יוכל להתקשר לאובייקט (כמו אמו), עליו להפנות את האנרגיה שלו החוצה ולהשקיע בקשר, תוך ויתור על חלק מההשקעה הנרקיסיסטית בעצמו. כשל בתהליך זה עלול להוביל להפרעות ביחסי אובייקט ולקשיים ביצירת קשרים בריאים.


לאורך המאמר עולה השאלה האם כל הדחפים הם בעצם ליבידינליים, כפי שטען יונג, או שיש הפרדה ברורה בין דחפי החיים לדחפי המוות, כפי שגרס פרויד. פרויד דוחה את הגישה המוניסטית של יונג וממשיך להחזיק בעמדה הדואליסטית שמניחה את קיומם של שני סוגי דחפים מנוגדים. עם זאת, הוא מודה שהפסיכואנליזה טרם הצליחה להוכיח את קיומם של דחפי המוות בצורה מוחלטת דרך העבודה הקלינית.


לסיכום, המאמר מעלה תובנות מעמיקות לגבי המורכבות של הנפש האנושית ומערכת הדחפים שמניעה אותה. ההבנה שגם באהבה טמונה אמביוולנטיות והרסנות פוטנציאלית מאפשרת מבט מפוכח יותר על יחסים בין-אישיים ועל הדינמיקה הפנימית של האדם. השיעור מזמין את המאזינים לחקור את המתחים הללו בתוך עצמם, תוך גילוי מודעות וחמלה כלפי הצדדים האפלים של הנפש. בה בעת, הוא מדגיש את החשיבות של השקעה רגשית בזולת ויצירת מרחב משותף בריא, על אף האתגרים וההפרעות שעלולים להופיע במהלך ההתפתחות.



פיצול בין דחפי החיים למוות בתורת פרויד



מבוא: דואליות הדחפים כבסיס לתיאוריה הפסיכואנליטית


תורתו של פרויד על הנפש האנושית מבוססת על רעיון מרכזי של דואליות בין שני סוגי דחפים מנוגדים - דחפי החיים ודחפי המוות. דחפי החיים, המכונים גם "ארוס", מייצגים את כוחות החיים, האהבה, הצמיחה והיצירה. הם מניעים את האדם לבנות קשרים, ליצור ולהתפתח. לעומתם, דחפי המוות, הידועים גם כ"תנטוס", מבטאים את השאיפה לחזור למצב של חוסר מתח, שקט, אינרטיות והרס. הם מושכים את האדם לכיוון של התפרקות, התמוססות והכחדה. פרויד ראה את שני הדחפים הללו כמצויים במאבק מתמיד בתוך הנפש, כאשר האיזון או החוסר איזון ביניהם מעצבים את האישיות ואת הפתולוגיות הנפשיות השונות.


האנרגיה הליבידינלית כמניעה את שני סוגי הדחפים


נקודה מפתח בהבנת התיאוריה של פרויד היא שהאנרגיה הליבידינלית, שהיא הכוח המניע את הדחפים, אינה מוגבלת רק לדחף החיים. בעוד שבאופן אינטואיטיבי נוטים לקשר את הליבידו עם כוחות החיים, האהבה והמיניות, פרויד טוען כי האנרגיה הזו יכולה להיות מופנית גם לכיוון ההרסני של דחף המוות. כלומר, הליבידו איננו רק הביטוי של ארוס, אלא הוא מהווה מאגר אנרגטי שממנו יונקים שני הדחפים המנוגדים. דוגמה מובהקת לכך היא הסדיזם, שבו האדם מפנה את האנרגיה המינית שלו להרס ופגיעה באובייקט. כך, מה שנתפס כביטוי של אהבה ותשוקה, מכיל בתוכו גם את הפוטנציאל ההרסני של דחף המוות.


דחף המוות והופעתו דרך הסדיזם כלפי אובייקטים חיצוניים


אחד האספקטים המורכבים בדחף המוות הוא שהוא לרוב אינו מופיע במודע באופן ישיר, אלא מוצא את דרכו החוצה בצורה עקיפה. פרויד מתאר כיצד דחף המוות, שמטרתו במקור היא להרוס את העצמי, עובר הסטה ומופנה החוצה אל עבר אובייקטים חיצוניים. זהו מנגנון הגנה לא מודע שנועד למנוע מהאדם לחוות באופן ישיר את הכוחות ההרסניים בתוכו. כך, הסדיזם מהווה ביטוי של דחף המוות שהוסט מהאובייקט הפנימי, העצמי, אל האובייקט החיצוני. דרך פגיעה ושליטה באחר, האדם מתמודד בלא מודע עם המאבק הפנימי שלו מול דחף המוות. אולם, הסטה זו של הדחף ההרסני לעולם החיצון לא באמת פותרת את הקונפליקט הפנימי, אלא רק מעבירה אותו למישור אחר.


חשיבות ההשקעה הליבידינלית באובייקט ליצירת קשר


פרויד מדגיש את התפקיד המכריע של השקעת האנרגיה הליבידינלית באובייקטים חיצוניים עבור ההתפתחות התקינה והיכולת ליצור קשרים בין-אישיים בריאים. הוא מתאר כיצד בתחילת החיים, הליבידו של התינוק מופנה כלפי העצמי, במצב שנקרא "נרקיסיזם ראשוני". בשלב זה, התינוק עדיין לא מבחין בין העצמי לאובייקטים החיצוניים ואינו מסוגל להשקיע אנרגיה מחוץ לעצמו. עם ההתפתחות, התינוק לומד להפנות בהדרגה את האנרגיה הליבידינלית שלו אל אובייקטים משמעותיים בסביבתו, ובראשם אמו. דרך השקעה זו באובייקט, נוצר קשר אמיתי והתינוק לומד להתייחס לאחר כנפרד מהעצמי. אולם, תנאי הכרחי למהלך זה הוא שהתינוק יהיה מוכן לוותר על חלק מההשקעה הנרקיסיסטית בעצמו לטובת האובייקט. כשל בתהליך זה, כתוצאה מחסכים או טראומות מוקדמות, עלול להוביל לקשיים ביצירת יחסי אובייקט בריאים ולהפרעות שונות בהמשך החיים.


הוויכוח בין פרויד ליונג לגבי מהות הדחפים


לאורך השיעור עולה המחלוקת בין פרויד ליונג סביב השאלה האם כל הדחפים מבוססים על אותו כוח ליבידינלי, או שיש הבחנה מהותית בין שני סוגי הדחפים. יונג, בגישתו המוניסטית, טען כי הליבידו הוא האנרגיה הבסיסית שמניעה את כלל הדחפים והתהליכים הנפשיים. לעומתו, פרויד דבק בעמדה הדואליסטית וראה חשיבות בהפרדה בין ארוס לבין תנטוס. מבחינתו, קיבוץ כל הדחפים תחת קטגוריה אחת מטשטש את ההבדלים המשמעותיים ביניהם ואת המתח הדיאלקטי שמניע את הנפש. פרויד מכיר בכך שהאנרגיה הליבידינלית מזינה את שני סוגי הדחפים, אך סבור שהפיצול המהותי ביניהם הוא שמאפשר להבין לעומק את המורכבות של האישיות האנושית. עם זאת, הוא מודה בכנות שהפסיכואנליזה טרם הצליחה להביא הוכחות מוחלטות לקיומו של דחף המוות דרך העבודה הקלינית, והסוגיה נותרה בגדר השערה תיאורטית.


אמביוולנטיות האהבה וההרס הטמון בה


אחת התובנות החשובות שעולות מהשיעור היא שגם ברגש האהבה קיימת מידה של אמביוולנטיות והרסנות. פרויד מראה כיצד אהבת האובייקט מכילה בתוכה תמיד גם את הצד ההפוך - את השנאה, הקנאה והרצון לפגוע. הוא מתאר זאת כשני צדדים של אותו מטבע, כאשר האהבה וההרס שזורים זה בזה באופן בלתי נפרד. בראייה זו, האהבה אינה רק כוח חיובי ובונה, אלא היא נושאת בחובה גם פוטנציאל לחורבן. דוגמה לכך ניתן לראות בשלבים המוקדמים של ההתפתחות, כפי שמתארת קליין, כאשר אהבת התינוק לאובייקט (השד) עדיין אינה מובחנת מהתוקפנות ומהחמדנות לסלק ולהשמיד אותו. בשלב מתקדם יותר, האהבה מתבססת על היכולת להשלים עם האמביוולנטיות ולחוש אשמה ואחריות כלפי האובייקט. הבנה זו של הקשר ההדוק בין אהבה והרס מאפשרת להתבונן ביחסים האנושיים בצורה מפוכחת ומורכבת יותר.


לחקור את המתח בין החיים והמוות בתוך עצמנו


השיעור מזמין את המאזינים לבחון את המאבק בין דחפי החיים לדחפי המוות בתוך נפשם שלהם. פרויד מעודד את האדם להיות מודע לכוחות המנוגדים הללו שפועלים בו, ולזהות את האופן שבו הם מתבטאים בחייו. למשל, לשים לב למקומות שבהם הוא נוטה יותר לאהוב ולתת, ולעומתם, למצבים שבהם צפות בו תחושות של הרס, שנאה ורצון לפרק. המטרה אינה בהכרח להכריע בין הדחפים או למגר לחלוטין את דחף המוות, אלא להגיע להבנה ולקבלה של המורכבות הנפשית שהם יוצרים. דרך מודעות עצמית וחמלה כלפי הצדדים האפלים של הנפש, האדם יכול ללמוד לנהל בצורה בריאה יותר את הקונפליקטים הפנימיים, מבלי להדחיק או להיבהל מהם. עם זאת, פרויד מכיר בכך שישנן מצבים פתולוגיים בהם איזון העדין בין הדחפים מופר, ואז נדרשת עבודה טיפולית עמוקה כדי לסייע לאדם להתמודד עם ההשלכות ההרסניות של דחף המוות.


טיפוח הנתינה לזולת חרף אתגרי ההתפתחות


לצד ההתבוננות פנימה, השיעור מדגיש את חשיבותה של ההשקעה הרגשית והאנרגטית באחר כתנאי לקיום של יחסים בריאים ומשמעותיים. ההכרה בעובדה שכולנו מתמודדים במהלך חיינו עם קשיים וחסכים שונים בהתפתחות שלנו, מאפשרת לגלות חמלה וסובלנות כלפי האתגרים שצצים במערכות היחסים. הדרך להתגבר על המכשולים הללו ולצמוח אינה דרך הימנעות מקשר או השקעה בעצמי בלבד, אלא דווקא דרך האומץ לתת ולהשקיע באובייקט, חרף הפחדים מפגיעה או נטישה. ככל שהאדם מצליח לוותר על חלק מההשקעה העצמית הנרקיסיסטית ולהפנות אותה לעבר הזולת, כך גדלה יכולתו ליצור מרחב אינטימי משותף שבו התשוקות, הפנטזיות והחרדות של שני הצדדים יכולות למצוא ביטוי ומענה. תהליך זה דורש עבודה מתמדת והתמודדות עם קונפליקטים פנימיים וחיצוניים, אך הוא מהווה את הבסיס לאהבה בוגרת וליחסים מספקים ומעמיקים לאורך החיים.


סיכום: הבנת נפש האדם כמפתח לצמיחה אישית ובין-אישית


תורת הדחפים של פרויד חושפת בפנינו את המורכבות העצומה של הנפש האנושית ואת המתחים המתמידים שמפעילים אותה. המסע להבנת הכוחות הסותרים שפועלים בתוכנו הוא תהליך מתמשך של גילוי עצמי, שדורש אומץ ויושרה. ההבנה שגם באהבה הכי עמוקה טמונים זרעים של הרס, ושהדחף לחיים לעולם אינו משוחרר לחלוטין מצלו של המוות



תובנות מרכזיות מתוך המאמר:



1. קיים פיצול בין דחפי החיים לדחפי המוות, המסביר את הפתולוגיה הנפשית.

2. האנרגיה הליבידינלית מניעה הן את דחפי החיים והן את דחפי המוות.

3. דחף המוות יכול לבוא לידי ביטוי דרך הסדיזם, הרצון להרוס את האובייקט.

4. אהבה יכולה להכיל גם את המאגרים הליבידינליים וליצור סאדיזם ורצון לפרק.

5. כדי ליצור קשר, יש להשקיע אנרגיה ליבידינלית באובייקט ולוותר על האנרגיה בעצמי.

6. דחף המוות נהדף מהאני ומופיע רק באובייקט בצורת סדיזם.

7. הליבידו הנרקיסיסטי הוא המאגר הראשוני של האנרגיה הליבידינלית בתינוק.

8. הפסיכואנליזה עד כה הצליחה להוכיח את קיומם של דחפים ליבידינליים בלבד.

9. הסדיזם שנדחק מהאני מראה את הדרך למרכיבים הליבידינליים של הדחף המיני.

10. המזוכיזם הראשוני הוא הפנייה לאחור של הסדיזם, המופנית נגד האני עצמו.



"ההבנה שכולנו מכילים בתוכנו את שני הקצוות - אהבה ושנאה, חיים ומוות - מאפשרת לנו חמלה רבה יותר כלפי עצמנו וזולתנו."


עצות מעשיות מהמאמר:


1. הכירו בדואליות שבין דחפי החיים לדחפי המוות בתוככם.

2. אפשרו לאנרגיה הליבידינלית שלכם להיות מושקעת באובייקטים חיצוניים ולא רק בעצמכם.

3. היו מודעים לכך שאהבה יכולה להכיל גם רגשות הרסניים כמו סדיזם ורצון לפרק.

4. זכרו שכדי ליצור קשר אמיתי, עליכם להשקיע אנרגיה ליבידינלית באחר ולוותר על חלק ממנה בעצמכם.

5. קבלו את העובדה שדחפים ליבידינליים הם אלו שהוכחו עד כה בפסיכואנליזה, אך ייתכן שקיימים גם דחפים אחרים.

6. הבינו שהמזוכיזם שלכם יכול להיות למעשה הסדיזם שהופנה כלפי פנים, נגד האני.



שאלות מעוררות מחשבה עבורכם:



1. כיצד אתם חווים בתוככם את המתח בין דחפי החיים לדחפי המוות? האם אתם מזהים זאת בהתנהגות או בתחושות שלכם?


2. האם ניתן לדעתכם להפוך את האנרגיה של דחף המוות והסדיזם למשהו חיובי ויצירתי? אם כן, כיצד?


3. מה המשמעות של השקעת אנרגיה ליבידינלית באובייקט עבורכם? האם חוויתם זאת בקשרים האישיים שלכם?


4. כיצד ניתן ליצור מרחב נפשי בריא ומיטיב עם האובייקטים בחיינו (בני זוג, ילדים, חברים וכו'), גם אם חווינו קשיים והפרעות בהתפתחות שלנו?


5. האם אתם מסכימים עם גישתו הדואליסטית של פרויד או שאתם נוטים יותר לגישה המוניסטית של יונג? מדוע?



בחן את עצמך:


1. האם שמתם לב לנטייה שלכם להשקיע אנרגיה ליבידינלית בעיקר בעצמכם או דווקא באובייקטים חיצוניים? מה זה אומר עליכם?


2. בפעם הבאה שתחוו תחושות של שנאה או רצון להרוס, נסו לעצור לרגע ולהבין מאיפה הן מגיעות. האם הן קשורות לדחף מוות לא מודע?


3. כאשר אתם יוצרים קשר קרוב עם מישהו, נסו להיות מודעים לאמביוולנטיות שעשויה להתעורר - תחושות של אהבה לצד שנאה. זכרו שזה טבעי ואנושי.


4. אימצו יחס סקרני וחומל כלפי הצדדים האפלים יותר בנפש שלכם. נסו להכיל אותם במודעות במקום להדחיק או להיבהל מהם.


5. תרגלו השקעה רגשית בזולת, תוך ויתור על חלק מההשקעה העצמית. שימו לב איך זה משפיע על הקשר ועל התחושה הפנימית שלכם.


פרויד - הפיצול בין דחפי החיים לדחפי המוות | מאת ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה


34 views0 comments

Comentarios


bottom of page