top of page

האם תרופות נוגדות דיכאון יוצרות יותר מחלות נפש ממה שהן מרפאות | ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה

מאז שנות ה-80, חל מפנה בגישה לבריאות הנפש והטיפול בה, כאשר חברות התרופות והממסד הפסיכיאטרי החלו לקדם נרטיב של "איזון כימי במוח". נרטיב זה הציג בעיות נפשיות כמחלות ביולוגיות הדורשות טיפול תרופתי, על אף חוסר ראיות מדעיות מספקות. שינוי זה נבע ממספר גורמים, ביניהם האינטרסים המסחריים של חברות התרופות, הרצון של הפסיכיאטריה לבסס את מעמדה כמקצוע רפואי, והאמונה הרווחת בכוחן של תרופות לפתור בעיות.


האם תרופות נוגדות דיכאון יוצרות יותר מחלות נפש ממה שהן מרפאות | ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה

האם תרופות נוגדות דיכאון יוצרות יותר מחלות נפש ממה שהן מרפאות | ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה
האם תרופות נוגדות דיכאון יוצרות יותר מחלות נפש ממה שהן מרפאות | ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה

אולם, מתן תרופות פסיכיאטריות, במיוחד לטווח ארוך ולילדים, עלול להוביל להשלכות שליליות משמעותיות. מחקרים מראים כי תרופות אלה עלולות להשפיע לרעה על התפתחות המוח ועל תפקודים קוגניטיביים וחברתיים בטווח הארוך, וכן לגרום לתופעות לוואי ולהתמכרות. בנוסף, הנטייה להתמקד בפתרון תרופתי מתעלמת מהשפעת הסביבה והנסיבות החברתיות על בריאות הנפש של הפרט.


בעבר, גישות כמו "טיפול מוסרי" התמקדו ביצירת סביבה תומכת ומרגיעה עבור אנשים עם קשיים נפשיים, תוך הכרה בחשיבות הקשר האנושי והמעורבות בפעילויות בעלות משמעות. אולם, גישות אלה הוזנחו לטובת הגישה התרופתית הדומיננטית. כיום, יש צורך בדיון מעמיק יותר על מקומן של תרופות פסיכיאטריות בחברה, תוך התחשבות בתועלת ובסיכונים הכרוכים בהן לטווח הארוך.


חשוב גם להכיר בכוחו של אפקט הפלסבו ובהשפעתו על יעילות הטיפול, ולשקול דרכים לשלב טיפולים מסורתיים וחלופיים עם הגישה התרופתית. בנוסף, יש לתת עדיפות לגישות מניעתיות והוליסטיות לבריאות הנפש, הכוללות קידום אורח חיים בריא, יצירת סביבה תומכת ויחסים בינאישיים משמעותיים.


הציבור הרחב צריך להיות מודע יותר לסוגיות אלה ולהשתתף בדיון על העתיד של בריאות הנפש והטיפול בה. על מקבלי ההחלטות ואנשי המקצוע לאמץ גישה מאוזנת ומבוססת ראיות, השמה דגש על טובת המטופל ועל שיקולים ארוכי טווח. יחד, ניתן לפתח מערכת בריאות נפש הומניסטית ויעילה יותר, המכבדת את המורכבות של הניסיון האנושי ומעניקה לאנשים את התמיכה לה הם זקוקים כדי לשגשג.




מפנה בגישה לבריאות הנפש: מ"איזון כימי" לטיפול הוליסטי


בעשורים האחרונים, חל שינוי משמעותי בדרך בה אנו תופסים ומטפלים בבעיות נפשיות. החל משנות ה-80, חברות התרופות והממסד הפסיכיאטרי החלו לקדם את הרעיון של "איזון כימי במוח" כהסבר העיקרי למצוקה נפשית. על פי נרטיב זה, בעיות כמו דיכאון, חרדה והפרעות נפשיות אחרות נובעות בעיקר מחוסר איזון של מוליכים עצביים במוח, ולכן ניתן וצריך לטפל בהן באמצעות תרופות פסיכיאטריות שנועדו לתקן את האיזון הכימי. גישה זו התפשטה בציבור הרחב והפכה לדרך המקובלת להתייחס לקשיים נפשיים.


ההשפעה של אינטרסים כלכליים ומקצועיים


המעבר לתפיסה הביולוגית של בריאות הנפש נבע ממספר גורמים. ראשית, לחברות התרופות היה אינטרס כלכלי מובהק בקידום השימוש בתרופות פסיכיאטריות. הגדרת מצוקה נפשית כ"הפרעה ביולוגית" אפשרה לחברות לפתח תרופות חדשות ולהרחיב את השוק שלהן משמעותית. שנית, הממסד הפסיכיאטרי ביקש לבסס את מעמדו כמקצוע רפואי לגיטימי, ואימוץ המודל הרפואי-ביולוגי סייע בכך. במקום להיתפס כ"שיחות טיפוליות", הפסיכיאטריה יכלה כעת להציג את עצמה כמדע מבוסס עובדות העוסק ב"מחלות מוח".


ההבטחה והכשל של הגישה התרופתית


הרעיון שבעיות נפשיות ניתנות לטיפול באמצעות תרופות שנועדו לווסת את רמות הנוירוטרנסמיטרים במוח נשמע מבטיח. אולם, למרות ההשקעה האדירה במחקר ופיתוח של תרופות פסיכיאטריות, התוצאות אינן חד משמעיות. מחקרים מראים כי ההשפעה של תרופות פסיכיאטריות לטווח הארוך מוגבלת, וכי הן עלולות לגרום לתופעות לוואי משמעותיות. למעשה, מחקרים מסוימים מצביעים על כך שבטווח הארוך, אנשים שנוטלים תרופות פסיכיאטריות לעיתים מראים תוצאות גרועות יותר מאלו שאינם נוטלים אותן.


השלכות המתן של תרופות פסיכיאטריות לילדים ומתבגרים


אחד ההיבטים המדאיגים ביותר של המגמה להסתמך על טיפול תרופתי הוא השימוש ההולך וגובר בתרופות פסיכיאטריות בקרב ילדים ובני נוער. בין 1980 ל-2010, חלה עלייה דרמטית בשיעור הילדים והמתבגרים המקבלים אבחנה פסיכיאטרית ומטופלים בתרופות. למעשה, במקרים רבים, תרופות פסיכיאטריות נרשמות כיום כטיפול קו ראשון עבור ילדים המתמודדים עם קשיים התנהגותיים ורגשיים, בהיעדר ראיות מספקות ליעילותן ולבטיחותן. קיים חשש כי התערבות תרופתית בתקופה קריטית להתפתחות המוח עלולה להוביל להשלכות שליליות ארוכות טווח.


החשיבות של הקשר בין הפרט לסביבתו


הגישה התרופתית ממוקדת במוח האינדיבידואלי ולעיתים קרובות מתעלמת מהסביבה והנסיבות שבתוכן האדם חי. עם זאת, מחקרים בתחומי הפסיכולוגיה והסוציולוגיה מדגישים את ההשפעה המכרעת של גורמים סביבתיים וחברתיים על בריאותנו הנפשית. למשפחה, לחברים, לקהילה ולתנאי החיים הכלליים יש השפעה עמוקה על רווחתנו הרגשית. כאשר אנו מתמקדים רק ב"תיקון" הכימיה המוחית, אנו עלולים להחמיץ את ההזדמנות לחולל שינויים משמעותיים בחייהם של אנשים הסובלים ממצוקה נפשית דרך התערבויות פסיכו-סוציאליות.


הכוח המרפא של יחסים ומשמעות - שיטת 12 הצעדים


לפני עלייתה של הגישה התרופתית, שיטות טיפול כמו ה"טיפול המוסרי" התמקדו ביצירת סביבה תומכת ומעצימה עבור אנשים המתמודדים עם מצוקה נפשית. עקרונות היסוד של גישות אלו כללו יחסים של אמון והדדיות בין המטפלים למטופלים, מתן הזדמנויות למעורבות בפעילויות בעלות משמעות, וטיפוח תחושת שייכות קהילתית לדוגמה בשיטת 12 הצעדים. למרות שגישות אלו נחשבו פחות "מדעיות" בהשוואה לפרדיגמה התרופתית, יש להן פוטנציאל אדיר לסייע לאנשים לחוות החלמה אמיתית והתפתחות אישית.


לקראת פרדיגמה חדשה בבריאות הנפש


כדי להתקדם לעבר מערכת בריאות נפש יעילה והומניסטית יותר, עלינו לאמץ פרספקטיבה רחבה ומאוזנת יותר. במקום להסתמך כמעט רק על תרופות, עלינו לשלב התערבויות פסיכולוגיות וסוציאליות שמטרתן לטפח חוסן נפשי, העצמה אישית, חיבור לאחרים ותחושת משמעות ומטרה בחיים. זה יכול לכלול שיטות כמו פסיכותרפיה, תמיכה קהילתית, 12 הצעדים, שילוב חברתי ופרקטיקות כמו מיינדפולנס ורפלקציה. חשוב גם להתמקד במניעה וקידום הבריאות, על ידי עידוד אורח חיים בריא, בניית מערכות יחסים תומכות ויצירת סביבות מחזקות.


לקחים לעתיד


המסע להבנה מעמיקה ומפוכחת יותר של בריאות הנפש הוא מאתגר, אך גם מלא הזדמנויות. כחברה, אנחנו צריכים להטיל ספק בהנחות שהתקבלו כמובנות מאליהן על אודות מהותן של הפרעות נפשיות וכיצד הטוב ביותר לגשת אליהן. בעוד שלתרופות פסיכיאטריות יש מקום בארסנל הטיפולי לעת חירום, חשוב שנראה בהן רק כלי זמני ואחד מיני רבים. על מנת להפחית את הסבל האנושי ואת הנטל החברתי הכרוך במצוקה נפשית, עלינו לאמץ גישה מקיפה ורב-ממדית המתייחסת למכלול הגורמים המשפיעים על בריאותנו הנפשית.


בשורה התחתונה, עלינו לזכור כי כל יחיד הוא שילוב ייחודי של ביולוגיה, פסיכולוגיה ונסיבות חברתיות, ולכן גם הטיפול שאדם מקבל צריך להיות מותאם אישית לצרכיו ולמטרותיו. על ידי שילוב התובנות של המדע המודרני עם החוכמה של גישות מסורתיות יותר, נוכל לפתח מערכת בריאות נפש המאפשרת לאנשים לחוות מרפא אמיתי, להגשים את הפוטנציאל שלהם ולשגשג.



תובנות מרכזיות ד"ר מזרחי אברהם:


1. השיווק של חברות התרופות מנצל את האמונה החברתית בכוחן המרפא של תרופות.

2. מתן תרופות פסיכיאטריות לילדים עלול לפגוע בהתפתחות המוחית והקוגניטיבית שלהם לטווח הארוך.

3. הנרטיב של "איזון כימי במוח" שימש להצדקת הטיפול התרופתי, למרות חוסר הוכחות מדעיות מספקות.

4. הסביבה בה אנו חיים משפיעה על בריאותנו הנפשית לא פחות מאשר המצב הפנימי שלנו.

5. ישנן דרכים חלופיות לטיפול בבעיות נפשיות, כגון טיפול מוסרי, שנשכחו לאורך השנים.

6. תרופות פסיכיאטריות עלולות לגרום לתופעות לוואי משמעותיות ולהתמכרות בטווח הארוך.

7. יש צורך בדיון חברתי מעמיק יותר על מקומן של התרופות הפסיכיאטריות בחברה שלנו.

8. אפקט הפלסבו הוא גורם חשוב בהשפעת הטיפול, אך לעתים קרובות מתעלמים ממנו.

9. מחקרים מראים כי התוצאות לטווח הארוך עבור אנשים המטופלים בתרופות פסיכיאטריות לעתים קרובות גרועות יותר.

10. עלינו לשקול גישות הוליסטיות יותר לבריאות הנפש, הכוללות דיאטה, פעילות גופנית ויחסים חברתיים.




"אל תתנו לחיים למתוח אתכם מטה עם הדרמות שלהם. השתמשו בחיים כדי לגדול בשלווה פנימית"



עצות מעשיות מללת טאותרפיה:


1. שקלו היטב את הסיכונים והתועלות לפני נטילת תרופות פסיכיאטריות, במיוחד לטווח הארוך.

2. חפשו דרכים לטפח סביבה תומכת ומזינה עבור עצמכם ויקיריכם.

3. אל תתביישו לבקש עזרה ולהצטרף ללימודי 12 הצעדים כאשר אתם מתמודדים עם קשיים רגשיים או נפשיים.

4. זכרו שתרופות אינן תמיד הפתרון היחיד או המיטבי - שקלו גם גישות טיפוליות אחרות.

5. היו מודעים לאפקט הפלסבו והשפעתו האפשרית על החוויה הטיפולית שלכם.

6. טפחו אורח חיים בריא הכולל תזונה מאוזנת, פעילות גופנית ויחסים חברתיים משמעותיים.



מנטרות לדיבור עצמי:


1. במקום להגיד "אני פגום/ת", נאמר: "אני בן אנוש ייחודי עם חוזקות וחולשות".

2. במקום "אף אחד לא מבין אותי", נאמר: "אני ראוי/ה לאהבה ותמיכה, ואמצא אנשים שיקבלו אותי".

3. במקום "אני לא מסוגל/ת להשתנות", נאמר: "יש לי את הכוח לצמוח ולהתפתח בקצב שלי".

4. במקום "החיים קשים מדי", נאמר: "אני חזק/ה מספיק כדי להתמודד עם האתגרים שבדרכי".

5. במקום "אני חסר/ת ערך", נאמר: "יש לי ערך פנימי שאינו תלוי בהישגים או בדעות של אחרים".




שאלות מעוררות מחשבה עבור המאזינים מתוך השיעור:


1. כיצד השפיע השיווק של חברות התרופות על התפיסות החברתיות שלנו לגבי בריאות הנפש וטיפולים תרופתיים?

2. מה יכולות להיות ההשלכות ארוכות הטווח של מתן תרופות פסיכיאטריות לילדים על התפתחותם ועל החברה כולה?

3. האם אתם מרגישים שיש מספיק מודעות ודיון ציבורי על הסיכונים והתועלות של טיפולים תרופתיים לבריאות הנפש?

4. מה אתם חושבים על האפשרות לשלב טיפולים מסורתיים או חלופיים יחד עם (או במקום) הגישה התרופתית הנפוצה כיום?

5. אילו שינויים הייתם רוצים לראות במערכת הבריאות או בחברה כדי לקדם גישה יותר הוליסטית וממוקדת-מטופל לבריאות הנפש?



בחן את תודעתך:


1. האם אי פעם הרגשתם לחץ חברתי או אישי ליטול תרופות פסיכיאטריות? כיצד הגבתם לכך ומה הייתה התוצאה?

2. באילו דרכים אתם יכולים לטפח סביבה תומכת ומזינה יותר עבור עצמכם ויקיריכם בכל הנוגע לבריאות הנפש?

3. האם תוכלו לחשוב על דרך אחת שבה תוכלו להעלות מודעות בסביבתכם לגבי הצורך בגישה מאוזנת ומושכלת יותר כלפי טיפול תרופתי?

4. מהי פעולה אחת קטנה שתוכלו לעשות השבוע כדי לתמוך בבריאות הנפשית שלכם באופן טבעי (כגון תרגול מיינדפולנס, שיחה עם חבר, או פעילות גופנית)?

5. כיצד תוכלו להיות יותר אמפתיים ולא שיפוטיים כלפי אנשים המתמודדים עם בעיות נפשיות, בין אם הם בוחרים להשתמש בתרופות ובין אם לא?


האם תרופות נוגדות דיכאון יוצרות יותר מחלות נפש ממה שהן מרפאות | ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה

コメント


bottom of page