חיפוש
  • Dr Avraham Mizrahi

12 צעדים | הדרך לשלווה קבלה צמיחה ושינוי

עודכן ב: 25 אוג 2018

#שניםעשרצעדים #צעדיםלשינוי #קורס12צעדים #שיטת12הצעדים #שניםעשרצעדיםלשינוי #דרמזרחיאברהם #טאותרפיה #טיפולבהתמכרויות #לימודיהתמכרויות


מאת : ד"ר מזרחי אברהם



קורס פסיכותרפיה ממוקדת התמכרויות

קורס 12 הצעדים

קורס מאמנים להחלמה מהתמכרויות

הנחיית קבוצות בשיטת טאותרפיה

יוגה והחלמה מהתמכרויות


ד”ר מזרחי אברהם Phd, עו”ס ופסיכותרפיסט קליני, מייסד ומנהל אקדמי של מכללת טאותרפיה – אקדמיה ממוקדת בהתמכרויות.

בתאריך ה-2/9/1992 התוודעתי אל קבוצת תמיכה של מכורים אנונימים, זה היה לאחר שימוש ארוך בסמים קשים, התנסות בחיי הרחוב, פשע, סמים מכל הסוגים, סבלתי מהזנחה ואובדן דרך, הייתי חסר כל, בלי עתיד ובלי תקווה. המפגש האישי שלי עם תכנית 12 הצעדים יצר בום גדול, מעין התעוררות רוחנית חזקה, היו בה תובנות מופלאות, ידעתי מהיום הראשון שכל מה שאעשה בחיים יהיה קשור בחוויה המופלאה הזו. אותה התעוררות רוחנית דחפה אותי במשך 18 חודשים הבאים לחפש מקום עבודה שיעסיק אותי בתור מדריך. ואכן התקבלתי להוסטל של רש”א (רשות לשיקום האסיר).  עסקתי בהדרכה במשך שלוש שנים, שלוש שנים בהם הייתי אהוב על הצוות, על מנהלת ההוסטל דאז, ועל ידי העובדים הסוציאליים במקום. יצאתי לקורס מדריכים שם פגשתי אדם מיוחד בשם דר’ יאיר כספי שניהל את ההכשרה ואת עידית כסלו הרכזת של קורס ההדרכה שנמשכה שנתיים.

לקראת סיום הלימודים הגשתי עבודה שעסקה ב-12 הצעדים פרויד ואריקסון, ניתוח משווה, יאיר קרא לי לחדרו ואמר לי שאני חייב לצאת ללימודים. צחקתי נורא…לא ידעתי עברית, אנגלית מתמטיקה, אך יאיר התעקש שאנסה ללכת לעשות פסיכומטרי. השאר היסטוריה, לאחר שני מבחנים התקבלתי לאוניברסיטה העברית, שם למדתי תואר ראשון ושני ולימודי פסיכותרפיה בשירותי ייעוץ לסטודנט. אז לא הבנתי מה המשמעות להיות מכור נקי וגם איש מקצוע, עובד סוציאלי מן המניין. הייתי נאיבי, חשבתי שאיך שאסיים את לימודי התואר יעמדו בתור להעסיק אותי. המציאות תפחה על פניי במהירות רבה. ממקום שהייתי מדריך מבוקש, אהוב, מיוחד בעיני הממסד הפכתי לאישיות לא רצויה במערכת הרווחה. באותה תקופה הזעם על ליפתא, האיגוד הירושלמי, ושלם, היה זעם עצום. לא הבנתי איך דוחים אותי ולא מקבלים אותי לעבודה. הזעם והכעס הגדולים ביותר הופנו כלפי רש”א שבתור מדריך הייתי רצוי אך בתור עובד סוציאלי לא.

דר’ יאיר כספי שהדריך בזמנו את הצוות של ההוסטל של האגודה למניעת אלכוהול המליץ עליי ושם עבדתי כשנה וחצי עד לסגירתו של ההוסטל. בהוסטל זכיתי לאהבה עצומה מהמטופלים שראו בי כמישהו משלהם שהיה שם ונמצא בעמדת מפתח טיפולית מקצועית. הדבר גרם לחיכוכים, לקנאה להשלכות, הן מצד הצוות המקצועי והן מצד המדריכים. להיות עובד סוציאלי שהוא מכור יכול להיחשב כיתרון אך גם כמושא לא רק להערצה, אלא גם לשנאה ולכעס. המדריכים שהיו מכורים נקיים לא קיבלו את היותי גם מכור וגם איש מקצוע, ואנשי המקצוע לא קיבלו את היותי גם עו”ס וגם מכור נקי.

החוויה הזו ליוותה אותי בכל מקום, אני חשתי חצוי “בין שני עולמות”, מצד אחד אהבתי את המקצוע שלי, מצד שני אני מחובר בהווייתי ל-12 הצעדים, לקבוצת התמיכה שלי, למי שאני על כל הגוונים והצבעים שיש בי. חווית הדחייה הייתה עוצמתית, אני הרגשתי שייך לשני המקומות הרגשיים המנטאליים והרוחניים, אך הסביבה כנראה חיפשה אותי במימד אחד, או שאני מכור נקי (24 שנים כיום) או שאני עובד סוציאלי.

לאחר מכן הקמתי מרכז גמילה שהיה פעיל שש שנים, הקמתו הייתה מתוך חוסר אונים ולאחר ששנה שאני שולח קורות חיים והמערכת על היבטיה וגווניה כלל לא מזמינה אותי לראיון עבודה.  לאחר תקופה זו הקהילה הטיפולית של “זוהרים” שהייתה על סף סגירה ופשיטת רגל, הייתה נואשות זקוקה לעובדים, הגעתי וקיבלו אותי למרות מחאות נמרצות של המפקחות של משרד הרווחה לא להעסיק אותי (חומר שהוקלט ואשר שמעתי אותו).

במשך שלוש שנים בזוהרים החוויות שחוויתי חזרו רק בעוצמה גבוהה יותר, סוג הפיצול, ההשלכות, ההעברות בקהילה היו מסיביות יותר. ההזדהות ההשלכתית אותו מנגנון הגנה קלייניאני מפורסם היה הכלי עבור הטופלים ליצור כאוס, תוהו ובוהו בצוות. אני הייתי קרוע בין שני העולמות של המדריכים והעובדים הסוציאליים. כל ישיבת צוות, כל התבטאות שלי הוגדרה או כתמיכה או כבגידה בצד זה או אחר .

המכורים הנקיים המדריכים במקום היו בוגרים יותר מאנשי הצוות העובדים הסוציאליים, למרות שכעסו עליי מידי פעם, הם תמיד כיבדו וניסו להבין. מצד שני העובדים הסוציאליים מידרו אותי, ניתקו אותי משיחות חולין, משיחות המסדרון והרגשתי תמיד שמחכים שאלך כדי שהם יוכלו להמשיך ולזרום.

המטופלים מעולם לא ראו אותי רק כעו”ס, הם ראו בי משהו אחר, תחושת הגאווה שלהם בי ליוותה אותי במשך השנים בקהילה, תמיד הם העירו אבל אברם הוא מכור נקי, מה שהיה משתמע מזה ש”גם אני יכול להיות”, גם אני אולי יום אחד אעמוד במצב כזה. תחושת הנחיתות לא פעם הוחלפה בגאווה עצומה , דבר ששימח אותי ונתן משמעות אחרת להיותי עובד סוציאלי.

שנדור פרנצי הציע  לפרויד במהלך הטיפול  לערוך “אנליזה הדדית”. פרויד סירב, זעם וסילק את פרנצי. ביל ווילסון ודר’ בוב מייסדי אלכוהוליסטים אנונימיים גילו אתשיטת 12 הצעדים על-ידי מפגש בו ביל אומר לבוב בפגישה הראשונה “אני לא פה עבורך, אני כאן עבור עצמי, לשתף אותך במצוקה שלי”. דרך ההזדהות הם פיתחו את תהליך ההחלמה של גישת 12 הצעדים, שיטה שמאוד מתחברת למשאלה של פרנצי לקשר שהוא אינטרסובייקטיבי, שבו חוויית הקשר, תהליך העזרה ההדדית הוא במרכז, ולא יחסי סמכות נוקשים שבו ישנו מטפל מטופל. באופן טבעי נמשכתי לטכניקה ייחודית שמשלבת גישות פסיכואנליטיות ו-12 צעדים גם יחד.

תמיד עלתה בי התמיהה, איך אפשר לחבר את העולם “הנורמטיבי”, אל התפיסות הרוחניות שעולות בתוך גישת 12 הצעדים. היקום זימן לי בשנת 2006 להחליף פרופ’ נתי רונאל ולעבוד לצד בני יעקב ברשות למלחמה בסמים בהכשרות של 12 הצעדים ששילבו גם אנשי מקצוע וגם מדריכים.

דווקא בהכשרות תחת הכיפה של 12 הצעדים יצאו צדדים מופלאים אצל המשתתפים, המדריכים הרגישו שווים, שישנה הכרה בידע שלהם אודות 12 הצעדים, שישנה הערכה מצד אנשי המקצוע, מצד שני אנשי המקצוע שישבו הבינו מה העוצמה, מה העומק של גישת 12 הצעדים, על הרבדים הטיפוליים השונים, הם יכלו לחבר פתאום את פרויד, וויניקוט, מלאני קליין, קוהוט, לתוך ההתנסות הרב מימדית שישנה בגישת הצעדים.

החוויות האינטימיות המיוחדות שהתפתחו הובילו אותי לפתח את טאותרפיה-אקדמיה ממוקדת התמכרויות שמשלבת פסיכואנליזה בודהיזם, ו-12 הצעדים

גישה אינטגרטיבית זו ללימודי פסיכותרפיה במסלול תלת-שנתי, אקדמיה שמחצית מהלומדים בה הם מכורים נקיים, מדריכים, אנשי 12 הצעדים, ומחציתם הם עובדים סוציאליים, קרימינולוגיים, אנשי חינוך ועוד אשר עוברים חוויה ומסע אישי ייחודי שמתרחש לראשונה בעולם (מחזור רביעי).

אפשר לומר שהמשאלה שלי לאיחוד הניגודים שבתוכי, לאיחוד העולמות, שחלק מתהליך האינדיבידואציה במובן היונגיאני ולא במובנים של מרגרט מהלר, שבו מתרחשת האינטגרציה הפנימית שבו כל הארכיטיפים השונים עוברים איחוי ואיחוד, שבו עולם הניגודים הופך ממצב של או שאני מכור נקי, או שאני עובד סוציאלי ומטפל, שאני גם וגם, גם מכור נקי ואני גם איש מקצוע, התהליך הוא מופלא כי כל עולמות הידע נגישים עבורי כיום.

כיום הקמתי יחד עם מספר שותפים את PTA שזוהי קבוצת תמיכה לפסיכותרפיסטים אנונימיים, שדווקא בקבוצת התמיכה שלנו שמבוססת על 12 הצעדים, וקיבלה אישור מהאגודה העולמית של “אלכוהוליסטים אנונימיים” לפעול ולהשתמש בשיטה עבור מטפלים שמוכנים להגדיר את עצמם כ”מרפאים פצועים”. קרל יונג בשנת 1913 בפגישתו האחרונה עם הפסיכיאטרית סבינה שפירליין, אומר ומדגיש שרק “מרפא  פצוע” יכול לעזור למישהו אחר לרפא את עצמו.

דווקא היום כאשר אני במסע הזה ואנו בתחילת הדרך של ה-PTA חש אני שלם שהגעתי הביתה במובנים רבים, שאני לא צריך להתנצל בקבוצת התמיכה שאני איש מקצוע, או שאני לא צריך להסתיר את ההתמכרות שלי בעבר ואת חיי הקודמים.

עדיין אני מגיע ואגיע תמיד לקבוצת התמיכה של מכורים אנונימיים, לעולם לא אשכח את החסד, האהבה, התמיכה, העזרה, ההכוונה שקיבלתי, ולעד אהיה אסיר תודה לחברותא ולחונך שלי שליווה ומלווה אותי.

אני מקווה שסיפור אישי זה יעזור ויתרום מעט לאנשי מקצוע או למכורים באשר הם, למכורים אומר שמעולם לא הסתרתי את היותי “מכור נקי”, אני מרגיש כמסר של התכנית, תמיד הייתי גאה להיות חלק מהמסע הזה, תמיד אמרתי שהיום הנקי הוא התעודה, התואר, המאסטר, הדוקטורט של החיים. התעודות חשובות רק עבור ההיבטים החברתיים וההכרה המקצועית. לאנשי המקצוע באשר הם רציתי לומר, שהיום לאחר השנים הרבות, שהשימוש באלכוהול ובסמים כבר לא נחלתם של ה”נדכאים, חסרי הבית והעלובים” , כיום יותר ויותר המכורים הם  שבאים מ”בתים טובים”, להתמכרות אין הבדל של גיל, צבע, מעמד, היותך עשיר או עני, היותך הומוסקסואל או סטרייט, ההתמכרות פוגעת בכל המעמדות.

במכון לטאותרפיה בתל-אביב אנו מקבלים מטופלים מכל המעמדות, אבל בניגוד למערכות אחרות, אצלנו כל אנשי הטיפול במכון מצהירים על עצמם כ”מרפאים פצועים” שעובדים דרך הפצע האישי שלהם, דרך הניסיון שלהם ושל חבריהם למסע.



44 צפיות