מאת : ד"ר מזרחי אברהם
מחלת ההתמכרות היא קודם כל מחלה של ״האגו״:
(ביל ווילסון מייסד תכנית 12 הצעדים)
קריסת האגו
ישנן דרכים רבות להגיע להחלמה, צעדים רבים עלינו לעבור על מנת לעשות שינוי או להגיע להתעוררות רוחנית. מה שקרה לי הוא מה שוויליאם ג'יימס מכנה "קריסת האגו", לאחר התמכרות של 16 שנים להרואין נשברתי, סיפורי אלימות קשים הובילו לפסיכוזה שפרקה לי את הצורה, תחושת אובדן, התפרקות של העצמי, הייתי ממוטט, שעות וימים שוכב באותה תנוחה, חשבתי שאני משתגע, נאבקתי על שפיותי. איבדתי את האחיזה במי שהייתי עד לאותו רגע, הקרקע מתחת לרגלי נשמטה.
אלו היו שבועיים קשים מנשוא, סבל תהומי, הייתי בדיכאון תהומי, אבוד בחלל, מרוב תסכול פגעתי בעצמי, חתכתי את עצמי, רק נס מנע ממני להתאבד באותם רגעים.
ואז קרה הנס, הגעתי למכורים אנונימיים והרגשתי שהגעתי לחוף מבטחים, יש עוד אנשים שמרגישים כמוני, הם היו במצב שלי והחיים שלהם השתקמו, התמלאתי תקווה,
לימים שלמדתי למודי פסיכולוגיה נדהמתי לראות שביל ווילסון מייסד תכנית הצעדים נגע בנקודה השורשית אותה חוויתי על בשרי, חוויה האומרת ש"ללא תבוסה מלאה של האגו", לא ניתן לעלות על דרך חדשה,
ללא משבר אנושי קשה השינוי (קונברסיה) יהיה קשה עד בלתי אפשרי, זה הצעד הראשון בתכנית הצעדים, קריסת האגו, "הודינו שאנו חסרי אונים מול התמכרותנו, ושחיינו הפכו בלתי ניתנים לניהול"
לדעת שאתה לא יודע
סוקרטס אמר "יודע אני שאין אני יודע, אך יש אנשים שאף דבר זה אינו ידוע להם" בשביל לקבל חדש צריך להשליך את הישן, והדבר הישן בנפש האדם זה האגו שלו, המבין והיודע הכל גם כשהוא לא יודע.
מייסדי תכנית הצעדים כתבו את התכנית מתוך הכרה שחייבים לזרוק את הישן, חייבים לרסק את האגו, בשפה המקצועית זה נקרא "דקונסטרוקציה של האגו", בנייתו מחדש על ידי הכרה שהישן חסר תקנה.
הדרך להכניס "רעיון חדש" לראש האטום שלנו הוא רק על ידי הודאה מוחלטת בתבוסה. המכור חייב להגיע להכרה שהוא נכשל, שהוא איבד שליטה והפך לייצור חסר כח בחירה, ולראיה, אין לו יכולת להשתמש ולשלוט בדבר אליו הוא מכור, יהיה זה סמים, אלכוהול, הימורים, מין, אוכל או כל דבר אחר שנעשה בו שימוש לרעה.
מכורים הם אנשים המונעים על ידי גאווה המונעת אותם מלעמוד על המגבלות שלהם. לכן צריך לעזור להם, לגלות סדק בחומות שהאגו שלהם בנה, דרכו יוכל לחדור אור ההיגיון. וזו מטרת הצעדים, כל אחד ואחד מהם, לסייע למכור להגיע לענווה גדולה יותר, כי בלא מידה של ענווה, אף מכור לא יוכל להיגאל מהתמכרותו, המכור חייב להגיע לידיעה שהוא לא באמת יודע..
12 הצעדים דורשים מהמכור ללכת בניגוד לרצון העצמי שלו, כל צעד מנפץ את האגו מכיוון אחר, כשהצעד החמישי הדורש מהמכור להודות בפני אחרים ולעמוד בפועל על טעויותיו הוא הקשה ביותר, אך נחוץ הוא מאד לשמור על הניקיון.
האגו וההכחשה
מחלת ההתמכרות מתוארת כמחלה כרונית שאינה ניתנת לריפוי, כי אם לעצירה זמנית בלבד. המחלה נוכחת ברקע גם כשהוא אינו משתמש בפועל בחומר פסיכו-אקטיבי כלשהו. מערכת ההכחשה בראשות האגו מסרבת להכיר באמת המרה שהוא מכור, שהוא אדם שאיבד את יכולת הבחירה ביחס לדבר שאליו הוא מכור.
לכן חברי הקבוצות השונות של נרקומנים או אלכוהוליסטים או מהמרים אנונימיים וכל שאר קבוצות הצעדים לא מציגים עצמם כ״מכורים לשעבר״, אלא כ״מכורים נקיים״, או ״מכורים מחלימים״, כאלו הנמצאים בתהליך החלמה שלא יסתיים לעולם, ביודעם, כי אין מזור מלא למחלה הקטלנית הזאת המורכבת ביסודה מהכחשה של המכור ביחס להתמכרותו.
זה אחד הסימפטומים הקשים של מחלת ההתמכרות, המכור נמצא בהכחשה מתמדת ביחס להתמכרות שלו. וההכחשה כל כך חזקה, שגם אחרי שהוא מודה בה, הוא מתאמץ לחזור ולהכחיש אותה. בשביל להתמודד עם זה מכורים נקיים שעושים דרך ומעמיקים בתוכנית לא מרשים לעצמם לשגות בדמיונות שהם בעלי יכולת להשתמש בצורה מבוקרת, הם יודעים ששימוש חד פעמי יעלה את הכמיהה שוב למלוא עוצמתה. לכן שימוש אינו אפשרי.
המבנה העצמי הכולא
כאמור, אחד הדברים שצריך מכור לאפשר לעצמו זה לצאת מההגדרות הישנות שיש לו על עצמו, לרסק את האגו, להשתחרר מהאני המוכר והידוע על מנת להתחבר לאני האמתי, מוותרים על ה"אני" הנמוך על מנת לקבל אני גבוה יותר.
אני זוכר את עצמי בתחילת הדרך, כאשר עדיין לא הייתי מודע לשפת התכנית או לרעיונות שלה, טוען ומספר הייתי עד כמה אני כלוא במאסר עולם בבית סוהר של האגו שלי, אסיר של המחשבות והתשוקות שלי, פועל מתוך דחפים ורצונות ללא יכולת בלימה.
מהזמן שהתעוררתי, מהרגע בו עברתי התעוררות רוחנית, הבנתי שהייתי כל ימיי במאסר, כשהסוהר הראשי הוא האגו המנופח שלי, זה גרם לי ועדיין גורם לי רצון ללמוד, ללמוד את עצמי, מהו האגו שלי, איך הוא מניע אותי במחשבה דיבור ומעשה, זה מה שהניע אותי ועדיין לחפש תשובות לשאלות מורכבות ולשאול: מהו ה"אני" ?, "מהו האגו "?, "מהו העצמי ?, "מי שם בפנים"?
שאלות אלו הובילו אותי לכל המקורות, חיפשתי בבודהיזם, בגישות הפסיכואנליטיות וכמובן בתכנית הצעדים. גיליתי גישות שונות עם דגשים שונים, אבל כל הנחלים הולכים אל הים, כולם מסכימים שבשביל לקבל סחורה נפשית בריאה, חייבים לוותר על הישן, חייבים להשאיר ראש פתוח, כמו שאכן מלמדת התכנית, כנות פתיחות ונכונות, שאלו הן שלושת אבני היסוד של תכנית הצעדים כפי שיתבאר.