עבודה סוציאלית – לא מה שחשבת

התקשרו

להכוונה טלפונית

או תפנו באנונימיות

במשך שנים רבות , משנת 1992 חלמתי על דבר אחד ויחיד להיות עובד סוציאלי.

החלום שלי הוזן על-ידי הסביבה בה הייתי אז, ממקום של פשע סמים ואלכוהול, מצאתי יום אחד את החלום שלי בטיפול בהתמכרויות ובמכורים. למרות שלא ידעתי איך לעשות זאת יצאתי לדרך בשנת 1995, בלי בגרות, בלי לדעת חשבון ואנגלית, בלי לדעת איך כותבים שתי שורות ברצף, יצאתי אל מדבר הפחדים האישיים שלי, אל יציאת מצרים הפרטית שלי, הבנתי שאת עצמות יוסף אשא גם אני במסע האישי אל ישראל , הבנתי שהיציאה שלי מעבדות לחירות כרוכה בהגשמה עצמית וצמיחה.

סנדרה.jpg

קבע עוד היום

פגישת אבחון וייעוץ

csaba-balazs-603564-unsplash.jpg

בשנת 1992 בספטמבר פגשתי את ה”דרך”, דרך מופלאה עם חוכמה ורגישות מופלאים, אנשים שאת יציאת המצריים שלהם עשו באהבה ובנתינה. פגשתי מורי דרך נפלאים שנתנו לי עצות חכמות, ואז הכרתי גם אישה , עובדת סוציאלית, עבדתי אז בהדרכה ברשות לשיקום האסיר, כמדריך, למדתי בזמנו בקורס מדריכי גמילה והכל היה נראה אז תמים, טהור, נקי, האהבה הייתה נוכחת כל הזמן .אני זוכר שדר’ יאיר כספי לאחר זמן מה בלימודי ההדרכה אמר לי , אבי למה שלא תלמד עבודה סוציאלית … אני חשבתי אז שהוא השתגע , נפל על כל הראש.

אבל הימים חלפו , השעות עברו, ומשהו מיאיר נדבק בי, באשתי דאז, והחלום הפך למציאות, חשבתי שאני צולח את האוקיינוס, בים סוער, עם אינספור קשיים, לאחר שש שנים הייתי עם התואר , שש שנים של עבודת פרך, של קורסים בפסיכומטרי, פעמיים, וארבע שנות לימוד באוניברסיטה העברית. לא הייתה אשת מקצוע אחת שלא החמיאה לי בשנים הללו, כולן חשבו שאני מיוחד, שאני נס מהלך, וואוו מהפשע , מהרחובות , עם הפרעת קשב וריכוז קשה לסיים בהצטיינות ממש נס… אבל, האבל היה קשה מאוד מכיוון שכל מי שהכרתי הפנה לי עורף, בסך הכל רציתי עבודה בתחום, פניתי למעסיקה הקודמת , מנהלת ההוסטל גב’ דבורה לוז, אך היא בבוז ובבושת פנים שלחה אותי לחפש במקומות אחרים, חיפשתי באיגוד הירושלמי, אמרו לי פעם אחר פעם שהם מצטערים אבל הם בחרו מישהו אחר, שלחתי קורות חיים לכל מקום אפשרי, אבל, נכון הבנתם נכון לא היה מענה.

מסע מול מערכת ועובדות סוציאליות

 

כאן החל מסע אישי של התמודדות עם כעס אמיתי על מערכת אטומה של עובדות סוציאליות, עובדות סוציאליות שהיו מוכנות לקבל אותי ואת חבריי רק בתור מטופלים, משהו בנו איים עליהן , משהו בנו לא עבר את המסך שלהן , זו הייתה ממש בגידה אימהית , מכיוון שכל התפיסה של מכורים את העוס”יות הייתה של אמא טהטורה, של אישה שמקריבה את חייה למען הזולת, של עו”סיות אשר מוכנות לרוץ ולהתאבד כדי להציל את מטופליהן.

האכזבה הייתה עצומה לאט לאט הבנתי שאני מתמודד עם כוחות אפלים , עם תחושת איום , שאותן נשים בעיקר אך גם גברים, מאויימים מאוד , עדיין חושבים במונחים של הוא”עבריין”, הוא לעולם יהיה כך, בחדרי חדרים נשמעו הקולות הללו.

הנה ממקום של נתינה , עזרה, אהבה ללא תנאי, ראיית הזולת, העצמה בעבודה סוציאלית, כל כך הרבה שמעתי את המונח הזה באוניברסיטה העברית ששם סיימתי תואר שני ולמדתי פסיכותרפיה דינמית, השקעתי את כל כולי באמירות נבובות מאנשים שלא באמת היו מחוברים לעצמם , לדחפים שלהם , לנטיות האמיתיות שלהם, שלעיתים גם אם תהרוג את בנה עבור הקיום שלה, וגם עוס”ית תהרוג את המטופל שלה לשמור על התפקיד של או הדימוי העצמי שלה.

היום כאשר אני מנהל את בית הספר לפסיכותרפיה שייסדתי , אני שואל את עצמי האם אני מעצים את תלמידיי??? כל יום זו המטרה שיש לנגד עיניי האם אני עושה להם את מה שעשו לי, ובוודאי ששנאתי את העוול הזה , הכאב היה בלתי נסבל , לא להיות מקובל כי אתה עבריין , אני מבין, לא להיות מקובל כי אתה נרקומן אני מבין , אבל לא להיות מקובל לאחר מסע שבו עמדת בכל התנאים המקובלים, לאחר ששנים קיבלו אותי בתור מדריך והיללו אותי, אז למה לא בתור עו”ס ?.. מדוע לא?

עבודה סוציאלית היא לא מה שחשבתם, נכון מאוד, היום אני בא ממקום של אהבה , אני מביא אהבה, יוצר תנאים לאהבה, מחפש את הדרך להעניק לאנשים ל”יחפנים” כמוני את ההזדמנות לצמוח בשדה שיש בו מקום לכולם, גם לעובדים ועובדות סוציאליות שמעוניינים ללמוד אחרת, להיות אוטנטים, להיות יצרתיים, ולא לחיות בתחושת פחד, ניכור, איום על מה שיש להם , לצאת מהעמדות הפרנואידיות, וגם לקחת את הסיכון שיבוא מישהו מוכשר ממך וייקח את מקומך.

אני מקווה שיהיה לי תלמיד, שיהיו לי תלמידים שיקחו את מקומי, שיצמחו ויהיו מוכשרים ויחודיים, כבר היום הכשרות בתחום 12 הצעדים עושים תלמידים מיוחדים שלמדו בטאותרפיה ואני גאה בהם.

 

אין כאן כתב אישום או עשיית הכללה חלילה, אני אוהב אנשים באשר הם, מאמין שיש דברים במערכת שדורשים מהפיכה של ממש , מהפיכה אמתית , שעו”סים ידברו על שינוי הם יראו במטופלים שלהם כשווים , לא כ”סיסמה” נבובה אלא ידיעה אמיתית שמחר הם יהיו בכיסא שאתם יושבים עליו ואתם תתמסרו לטיפול אצלם.

אני זכיתי להכיר המון עובדים סוציאליים מיוחדים שכן עשו את השינוי, יש לי מטופלים מכל הקשת הטיפולית שבאים לטיפול והדרכה, אני מאמין שהמערכת וראשיה חייבים ליצור שינוי ולהכניס לאקדמיה אנשים שלא עומדים בתקנים ובסטנדרטים כדי שהשינוי המיוחל יגיע.

 

 

עד אז אנו בטאותרפיה שבה לומדים גם עובדים סוציאליים וגם מכורים נקיים יוצרים בסיס לקשר חדש, לחיבור אמיתי ממקום שיוויוני , לחיבור שיש בו הרבה יותר ממשפטים יפים או אידאולוגיות נבובות שקרסו תחת המעטה הקפיטליסטי.