top of page

גמילה מאבחונים פסיכיאטרים | ד"ר מזרחי אברהם על שחרור מאבחנות פסיכיאטריות בראייה בודהיסטית

Updated: Apr 29

הסבל האנושי הוא נושא מרכזי בהרצאה זו, המבוססת על תובנות מהפילוסופיה הבודהיסטית. המרצה מדגיש כי הסבל הוא חלק בלתי נפרד מהקיום, בין אם יש לנו אבחנות פסיכיאטריות או לא. הוא מבקר את הגישה המערבית הרווחת, הרואה בסבל מחלה שיש לרפא באמצעות כדורים ואבחנות. לטענתו, גישה זו יוצרת נפרדות מלאכותית בין ה"חולה" ל"בריא", ומתעלמת מהאחריות המשותפת של כולנו לסבל בעולם.


גמילה מאבחונים פסיכיאטרים | ד"ר מזרחי אברהם | שחרור מאבחנות פסיכיאטריות בראייה בודהיסטית

גמילה מאבחונים פסיכיאטרים | ד"ר מזרחי אברהם על שחרור מאבחנות פסיכיאטריות בראייה בודהיסטית
גמילה מאבחונים פסיכיאטרים | ד"ר מזרחי אברהם על שחרור מאבחנות פסיכיאטריות בראייה בודהיסטית

תקציר ההרצאה על: גמילה מאבחונים פסיכיאטרים | מאת ד"ר מזרחי אברהם על שחרור מאבחנות פסיכיאטריות בראייה בודהיסטית


הסבל האנושי הוא נושא מרכזי בהרצאה זו, המבוססת על תובנות מהפילוסופיה הבודהיסטית. המרצה מדגיש כי הסבל הוא חלק בלתי נפרד מהקיום, בין אם יש לנו אבחנות פסיכיאטריות או לא. הוא מבקר את הגישה המערבית הרווחת, הרואה בסבל מחלה שיש לרפא באמצעות כדורים ואבחנות. לטענתו, גישה זו יוצרת נפרדות מלאכותית בין ה"חולה" ל"בריא", ומתעלמת מהאחריות המשותפת של כולנו לסבל בעולם.


המרצה מתאר את התעשייה הפסיכיאטרית כ"פשע נגד האנושות", הבנויה על הנחות שגויות לגבי טבע האדם. הוא מבקר את השימוש הנרחב בתרופות פסיכיאטריות, במיוחד בקרב ילדים, ואת חוסר היכולת של פסיכיאטרים לבצע אבחון מדויק בזמן קצר. הוא גם מתאר את הפוסט-טראומה הנפשית שחווים מטופלים כתוצאה מאשפוזים וטיפולים פסיכיאטריים, שלעתים קרובות רק מחמירים את מצבם.


לעומת זאת, הגישה הבודהיסטית רואה בסבל חלק טבעי מהמציאות, שיש לו סיבה ותכלית. המפתח הוא להתבונן פנימה ולחקור את טבע הסבל, מבלי לברוח ממנו או להילחם בו. המרצה מדגיש כי כל התופעות בעולם, כולל בני האדם, הן "ריקות" מקיום עצמאי ונפרד. כולנו קשורים זה בזה ברשת מורכבת של יחסי גומלין והשפעות הדדיות. לכן, כשאנו מאבחנים מישהו כ"חולה", אנו מנציחים אשליה של נפרדות ומתכחשים לאחריות שלנו כלפיו.


המסר המרכזי של המרצה הוא שהדרך לשחרור מהסבל עוברת דרך הכרה בטבע ההדדי והמשתנה של המציאות. במקום לברוח מהכאב או לדכא אותו, עלינו להתיידד אתו ולחפש את המשמעות העמוקה יותר שהוא טומן בחובו. המרצה מתאר את תהליך הריפוי כמסע ארוך ומאתגר, הדורש אומץ, פתיחות ונכונות להתמודד עם הפחדים העמוקים ביותר שלנו. אך בסופו של דבר, זהו מסע משחרר ומעצים, המוביל לחמלה עמוקה יותר כלפי עצמנו וזולתנו.


לבסוף, המרצה קורא למאזינים לאמץ גישה של "אחדות בסבל". במקום לראות את עצמנו כנפרדים ועדיפים על פני הסובלים סביבנו, עלינו להכיר בכך שכולנו שותפים לחוויה האנושית הבסיסית של כאב וחוסר ודאות. ככל שנוכל להזדהות עם הסבל של הזולת ולפעול מתוך חמלה, כך נוכל לרפא את הפצעים העמוקים ביותר של נפשנו ושל החברה כולה. זוהי משימה קשה, אך גם הזדמנות יוצאת דופן לצמיחה, להתפתחות ולשינוי אמיתי בחיינו ובעולם.




סיכום מורחב : כל אבחנה בעולמנו מקורה בבורות


גמילה מאבחונים פסיכיאטרים | ד"ר מזרחי אברהם על שחרור מאבחנות פסיכיאטריות בראייה בודהיסטית


סבל אנושי כחלק בלתי נפרד מהקיום


הסבל האנושי הוא נושא מרכזי בהרצאה זו, המבוססת על תובנות מהפילוסופיה הבודהיסטית. המרצה מדגיש כי הסבל הוא חלק בלתי נפרד מהקיום, בין אם יש לנו אבחנות פסיכיאטריות או לא. זוהי אמת בסיסית, שאינה תלויה בנסיבות חיינו הספציפיות. בין אם אנו עשירים או עניים, בריאים או חולים, מצליחים או נכשלים - כולנו חווים סבל במידה זו או אחרת. הניסיון להימנע מכאב או להדחיק אותו הוא לא רק חסר תועלת, אלא אף עלול להחמיר את המצב. המרצה מציע גישה שונה: להכיר בסבל כחלק טבעי ובלתי נמנע מהמציאות האנושית, מבלי לשפוט אותו או להילחם בו. רק דרך קבלה עמוקה של הסבל נוכל למצוא דרכים יעילות יותר להתמודד אתו ואולי אף להשתחרר ממנו בסופו של דבר.


ביקורת על הגישה המערבית לסבל ולבריאות הנפש


המרצה מבקר בחריפות את הגישה המערבית הרווחת, הרואה בסבל מחלה שיש לרפא באמצעות כדורים ואבחנות. לטענתו, גישה זו מבוססת על הנחות שגויות לגבי טבע האדם והמציאות. היא יוצרת הפרדה מלאכותית בין "החולים" ל"בריאים", ומציבה את הפסיכיאטרים והמטפלים בעמדת כוח וסמכות מדומה. בפועל, איש אינו יכול לקבוע בוודאות מה מקור הסבל של אדם אחר או כיצד "לתקן" אותו. כל ניסיון לעשות זאת נובע מתוך אי-הבנה עמוקה של המורכבות האנושית ומהרצון שלנו להימנע מלהתמודד עם הסבל שלנו עצמנו. המרצה טוען כי הפתרון האמיתי לסבל אינו טמון בדיכוי הסימפטומים או בשינוי כפוי של המציאות החיצונית, אלא בטרנספורמציה פנימית ובקבלה של החיים כפי שהם.


פשעי התעשייה הפסיכיאטרית נגד האנושות


המרצה מתאר את התעשייה הפסיכיאטרית כ"פשע נגד האנושות", הפועלת מתוך אינטרסים כלכליים ופוליטיים ובעלי המניות ולא מתוך דאגה אמיתית לרווחת המטופלים. הוא מצביע על העלייה המדאיגה בשימוש בתרופות פסיכיאטריות, במיוחד בקרב ילדים ובני נוער, למרות חוסר הוודאות לגבי בטיחותן ויעילותן לטווח הארוך. המרצה גם מבקר את הפרקטיקה הנפוצה של אבחנות מהירות וקצרות, שאינן מותירות מקום להבנה עמוקה של עולמו הפנימי של המטופל. לדבריו, פסיכיאטרים רבים משמשים כ"סוחרי סמים חוקיים", הכופים על מטופליהם טיפולים תרופתיים מתוך עמדת כוח וללא בדיקה מספקת של ההשלכות האפשריות. התוצאה היא לעתים קרובות הרעה במצבם של המטופלים ופגיעה קשה באיכות חייהם.


הפוסט-טראומה הנפשית של מטופלים פסיכיאטריים


אחת הנקודות המטרידות ביותר שמעלה המרצה נוגעת לפוסט-טראומה הנפשית שחווים רבים מהמטופלים במערכת הפסיכיאטרית. מעבר לסבל הראשוני שהביא אותם לטיפול, הם נאלצים להתמודד גם עם הטראומה הנוספת של האשפוז, הטיפולים הכפויים, הסטיגמה החברתית וחוסר האונים מול הסמכות הרפואית. המרצה מתאר כיצד אבחנות פסיכיאטריות הופכות לתווית מכלה, שמגדירה את הזהות של המטופלים ומונעת מהם לראות את עצמם כבני אדם שלמים ובעלי פוטנציאל. גם כאשר הם משתחררים מהמערכת הפסיכיאטרית, רבים מהם נותרים עם צלקות נפשיות עמוקות ותחושת ניכור וחוסר אמון כלפי העולם. המרצה קורא לשינוי מהותי ביחס החברה כלפי מטופלים פסיכיאטריים, ולהכרה בסבלם הייחודי כ"פצועי נפש" הראויים לחמלה ולתמיכה.


המבט הבודהיסטי על סבל ומשמעות


הפילוסופיה הבודהיסטית, כפי שמוצגת בהרצאה, מציעה פרספקטיבה שונה בתכלית על טבע הסבל האנושי. בניגוד לתפיסה המערבית הרווחת, הבודהיזם אינו רואה בסבל אויב שיש להילחם בו או להשמיד, אלא מורה דרך רוחני המצביע על אמיתות עמוקות יותר. על פי גישה זו, הסבל נובע בראש ובראשונה מהאשליה שלנו בדבר קיומו של "עצמי" נפרד ובלתי משתנה. כל עוד אנו אחוזים בתפיסה המוטעית הזו, אנו נידונים לחוות תסכול, פחד וכאב שוב ושוב. עם זאת, כאשר אנו מתחילים להבין את הטבע ההדדי והדינמי של המציאות, אנו יכולים לפתח יחס חדש לחלוטין כלפי הסבל שלנו. במקום לברוח ממנו או להיאבק בו, אנו לומדים להכיל אותו ברגישות ובקבלה, מתוך הכרה בתובנות הקיומיות שהוא מזמן לנו. אם האדם אינו נפרד אז גם אין לו אבחנה נפרדת אלא היא בקונטקסט מסוים. ללא הפסיכיאטר לא היה האבחון מתקיים, כל מה שהאדם מדווח זה על סימפטומים, התנהגותיים מחשבתיים ורגשיים. עד היום לא הייתה בדיקה אחת כימית או ביולוגית שהוכיחה את האבחנות הפסיכיאטריות. הבודהיזם רואה בהתנהגות מחשבה ורגש את מקור הסבל האוניברסלי ואת הבורות של האדם. המשימה של האדם להגיע להבנה מעמיקה ביחס לטבע ההשלכות והעיוורון ומשם לשחרור מהסבל.


הדרך להשתחררות מהסבל דרך התבוננות פנימית


לב ליבו של המסר הבודהיסטי טמון בהזמנה להתבוננות פנימית מעמיקה ובלתי מתפשרת. המרצה מדגיש שוב ושוב את החשיבות של היכרות אינטימית עם נפשנו, על כל צדדיה האפלים והמוארים. רק דרך מפגש כן ואמיץ עם הכאב, הפחד והבלבול שבתוכנו, נוכל להתחיל להשתחרר מהסבל שהם יוצרים. תהליך זה דורש מאתנו לוותר על הרגלי מחשבה והתנהגות ישנים, ולאמץ גישה של פתיחות, סקרנות וחמלה כלפי עצמנו. המרצה מתאר זאת כמסע מאתגר ומעורר השראה, המוביל בסופו של דבר לתחושת שלמות, חופש ושלווה פנימית. כאשר אנו לומדים לחבק את העצמי האמיתי שלנו, על אימותיו וכיסופיו, אנו משתחררים מהצורך להיאחז בזהויות כוזבות ומגבילות.


החשיבות של חמלה ואחדות בסבל


נקודה מרכזית נוספת בהרצאה נוגעת לחשיבות של חמלה ואחדות בהתמודדות עם הסבל האנושי. המרצה מזכיר לנו שוב ושוב כי כולנו שרויים "באותה סירה" של כאב וחוסר ודאות, ללא יוצא מן הכלל. במקום לשפוט את עצמנו או אחרים על הסבל שלהם, אנו מוזמנים לפתח הבנה עמוקה יותר של השורשים המשותפים לסבל ושל הפוטנציאל הטמון בו. ככל שנוכל להזדהות עם הפצעים של הזולת ולראות את עצמנו בהם, כך נוכל לחוש חמלה אותנטית ורצון לפעול להקלת הסבל בעולם. המרצה מדגיש כי זו אחריות משותפת של כולנו, המחייבת אותנו לצאת מעמדת הפסיביות או האדישות ולנקוט יוזמה. בין אם בדרך של מעורבות חברתית, עזרה לזולת או עבודה עצמית מעמיקה - כל אחד מאתנו יכול לתרום לריפוי העולם.


לקיחת אחריות אישית על הסבל והצמיחה שלנו


המרצה מסכם את דבריו בקריאה נוקבת לכל אחד מאתנו לקחת אחריות אישית על הסבל והצמיחה שלנו. הוא מזכיר לנו כי אין "מושיע" חיצוני שיפתור עבורנו את בעיות החיים, וכי התשובות האמיתיות נמצאות תמיד בתוכנו פנימה. עלינו להפסיק להאשים את הנסיבות, את החברה או את מערכת הבריאות בקשיים שלנו, ולהתחיל לחקור ברצינות כיצד אנו עצמנו תורמים להם. זהו תהליך הדורש אומץ, כנות ונכונות להתעמת עם האמיתות הכואבות ביותר על עצמנו. אך זהו גם תהליך מלא בהבטחה לשינוי, להתפתחות ולשחרור. ככל שנעמיק את ההיכרות עם נפשנו ונקבל אחריות על הבחירות שלנו, כך נוכל להפוך את הסבל שלנו למנוף לצמיחה ולהגשמה עצמית. זוהי משימת חיים המזמינה כל אחד מאתנו להיות אמיץ, אותנטי ומחויב לדרכו הייחודית של ריפוי והתעלות.




תובנות מרכזיות מתוך ההרצאה של ד"ר מזרחי אברהם:


1. הסבל הוא חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי, בין אם יש לנו אבחנות פסיכיאטריות או לא.

2. אין דבר כזה "עצמי נפרד וקבוע". כל מה שאנו רואים בעולם מתחיל ונגמר בנו.

3. כשאנו מאבחנים מישהו, אנו יוצרים נפרדות ומתעלמים מהאחריות שלנו ומהעבודה הקשה שעל אותו אדם לעשות.

4. בגישה הבודהיסטית, לכל סבל יש תכנית ומשמעות. תפקיד המטפל הוא לעזור למטופל לראות זאת.

5. אנו כולנו מורים גדולים. התפקיד שלנו הוא לתת תקווה ומשמעות לחיים של אלו הסובלים.

6. המערכת הפסיכיאטרית בנויה על הנחות שגויות לגבי טבע האדם והסבל.

7. הצורה היא ריקות והריקות היא צורה. ככל שנסתכל מקרוב יותר, נראה את המורכבות והריקנות של כל תופעה.

8. החיים גדולים על כולנו. זה בסדר לבקש עזרה, להוריד ציפיות ולהאט את הקצב.

9. מטרת הריפוי האמיתית היא לעזור לאנשים להשתחרר מהכאב והסבל שלהם ולהפיץ את הבשורה הלאה.

10. שינוי אמיתי ועמוק הוא תהליך ארוך ומאתגר, אך אפשרי בהחלט.

"הדבר היחידי שקבוע ששום דבר לא קבוע" - אבחנה יוצרת אשליה של מצב דטרמיניסטי קבוע של מחלת נפש

עצות מעשיות מהשיעור:


1. התבוננו פנימה וחקרו את הסבל האישי שלכם, מבלי לשפוט או להימנע ממנו.

2. זכרו שאתם לא מוגדרים על ידי האבחנות או התוויות שקיבלתם. אתם הרבה מעבר לזה.

3. חפשו את המשמעות והתכלית בסבל שלכם. מה הוא בא ללמד אתכם?

4. התחברו לאנשים אחרים מתוך הבנה שכולנו חולקים את אותו הסבל הבסיסי.

5. הורידו ציפיות מעצמכם ומאחרים. החיים מאתגרים לכולנו, וזה בסדר לבקש עזרה.

6. אל תוותרו על התקווה לשינוי ולריפוי. עם העבודה הנכונה והתמיכה המתאימה, הכל אפשרי.


מנטרות לדיבור עצמי מתוך השיעור:


1. אני מקבל/ת את עצמי כפי שאני, עם כל הסבל והאתגרים שחוויתי. הם חלק ממני, אך אינם מגדירים אותי.

2. אני בוחר/ת לראות את המשמעות והצמיחה האפשרית בכל קושי שאני פוגש/ת בדרכי.

3. יש לי את הכוח והחוסן הפנימי להתמודד עם כל מכשול ולצאת ממנו חזק/ה יותר.



שאלון אפיון אישי - בחן את תודעתך:


1. מהן האמונות או התפיסות המגבילות שאתם מחזיקים לגבי עצמכם בעקבות אבחנות או תוויות שקיבלתם בעבר? כיצד תוכלו להתחיל לערער עליהן?

2. באילו דרכים אתם נוטים להתנתק או להימנע מתחושות של כאב וסבל? האם תוכלו להתחיל לפנות להן מקום ולחקור אותן בסקרנות?

3. כיצד תוכלו לשמור על תודעה של אחדות וחמלה כלפי הסובלים סביבכם, גם כשקשה לכם לראות מעבר לצורה החיצונית שלהם?

4. באיזה תחום בחייכם אתם מרגישים שאתם רודפים אחר "עוד ועוד", במקום לנוח בהווה ובמה שיש? מה יקרה אם תאטו ותורידו ציפיות?

5. מהו צעד אחד קטן שתוכלו לעשות כבר היום כדי לחבר את התובנות מההרצאה לחייכם האישיים ולהתחיל לחולל שינוי פנימי?


אבחנות פסיכיאטריות


ם קיבלתם בחייכם אבחנה כלשהי, מהפרעת קשב וריכוז ועד הפרעה דו-קוטבית דעו לכם שאין דבר כזה במציאות. הכל משתנה הדיכאון משתנה, מצב הרוח משתנה, אין דבר כזה זהות קבועה, אין דבר כזה "אני" אנו בתנועה מתמדת ואנו משתנים כל רגע מחדש. את הדפוסים את ההרגלים כל אדם יכול לשנות. האחריות של המשפחה למצוא גישות רוחניות שאינן מאמינות ביסוד של קביעות ושל אבחון יתר וגומלות מתרופות פסיכיאטריות שרק מחמירות עם הזמן את מצבם של המאובחנים. צריך ניסיון רב מגמילה מכדורים וזה צריך להתרחש באיטיות והדרגה תוך חיזוק האדם המאובחן. התהליך ארוך ושווה.

Comments


bottom of page