הסבל האנושי הוא חוויה אוניברסלית הנובעת לעתים קרובות מהתנסויות מוקדמות של טראומה, בייחוד בילדות. תחושת הקורבנות, האמונה שהעולם נגדנו והבדידות הם תוצאה של פגיעוּת שחווינו בעבר, ולא בהכרח משקפות את מצבנו הנוכחי. עם זאת, ריפוי אפשרי תמיד, ללא קשר למה שעברנו. המפתח הוא להכיר בכך שאיננו לבד - מיליונים חולקים תחושות דומות, ואין פגם בסיסי בנו.
איך להפסיק להרגיש אבוד בעולם בעקבות טראומה | ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה
כשאנו חווים טריגרים המעוררים בנו תגובות עזות, חשוב לגלות סקרנות חומלת כלפי עצמנו. במקום להגיב בכעס או בהתנגדות, עלינו לשאול: "מה החוויה הזו מלמדת אותי על עצמי?" הטריגר עצמו הוא רק ניצוץ קטן - עיקר העוצמה מגיעה מהטעינה הרגשית הפנימית שלנו. לכן, מצבים מעוררי תסכול מהווים הזדמנויות יקרות מפז להכרות עמוקה יותר עם נפשנו.
תהליך הריפוי דורש לעתים קרובות ליווי של איש מקצוע המיומן בעבודה עם טראומה. הגישה המקובלת של טיפול תרופתי או התמקדות בשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות בלבד אינה מספיקה כדי להגיע לשורשי הבעיה. יש לפנות למטפלים המתמחים בגישות כמו מבוססות שיטת 12 הצעדים שמעניקה מענה הוליסטי יחד עם מטפל פרטני שילווה אתכם שמתמחה בשיטת הצעדים,
חלק מרכזי בתהליך הוא פיתוח יחסים חדשים עם הקולות הפנימיים השליליים שלנו. במקום לתת להם לשפוט ולבקר אותנו, עלינו להכיר בהם כאותות מצוקה של חלקי עצמי צעירים הזקוקים למענה אוהב. כשאנו מדברים אל עצמנו כפי שהיינו מדברים לילד פגיע או לחבר קרוב, אנו מרככים בהדרגה את השיח הפנימי ומחזקים את החוסן הנפשי.
גישה זו רלוונטית במיוחד להורות בת זמננו. הסביבה המודרנית מציבה אתגרים חסרי תקדים בפני הורים וילדים כאחד. כדי לאפשר התפתחות רגשית בריאה של ילדינו, עלינו להתחיל בטיפוח האושר והיציבות הרגשית של עצמנו. ככל שנהיה שלמים ורגועים יותר, כך נוכל להעניק לילדים את מה שהם זקוקים לו באמת: קשר בטוח, קבלה ללא תנאי והרשות לחוות את מלוא הקשת הרגשית.
יתר על כן, אנו מוכרחים להגן על ילדינו מפני ההשפעות המזיקות של העידן הדיגיטלי. מחקרים מראים כי חשיפה מוקדמת מדי ומוגזמת למסכים עלולה לפגוע קשות בהתפתחות המוח והיכולות החברתיות. לעומת זאת, משחק חופשי בטבע מעודד יצירתיות, חיוניות וחוסן. כהורים, תפקידנו הוא ליצור סביבה המזינה את הצרכים האמיתיים של ילדינו, גם במחיר חריגה מהנורמות המקובלות.
בסופו של דבר, המסע לריפוי עצמי ולהורות מודעת דורש אומץ ונחישות. הוא מחייב אותנו לערער על ההנחות והערכים הרווחים בתרבותנו, ולחתור לדרך חיים מכבדת ומיטיבה יותר. אך הפירות של עבודה פנימית זו - תחושת שלמות, חופש רגשי ויחסים טובים יותר עם עצמנו והסובבים אותנו - הופכים את המאמץ לכדאי.
כיצד לצאת ממצב קורבנות:
אם הייתי מדבר עם אדם במצב קורבנות, הייתי אומר קודם כל שאני מבין אותו, כי גם אני הייתי במקומות כאלה. היו לי רגעים שבהם חשבתי שהחיים לא שווים, ואפילו דמיינתי את ההתאבדות שלי. מעולם לא תכננתי את זה או עמדתי לעשות זאת, אבל פנטזתי על כך. לכן, אני מבין את התחושה הזו. עד שהגעתי לקבוצת תמיכה של 12 הצעדים ומאז הכל השתנה.
האמונה כי העולם נגדך נובעת מחוויית ילדות
הייתי אומר לו שההרגשה שהעולם נגדך היא לא רגש, אלא אמונה ותפיסת עולם. אם יש לך את האמונה הזו, זה מכיוון שבשלב מסוים היתה לך את החוויה הזו. אבל אתה לא חווה אותה עכשיו. החוויה הזו היתה של ילד חסר אונים ובודד. מה שמופיע במערכת האמונות שלך אינו המצב הנוכחי שלך, אלא החוויה הרגשית מילדותך.
ריפוי אפשרי בהווה, ללא קשר לעבר
רק בהווה אנחנו יכולים להירפא. לא משנה מה קרה אז, אנחנו יכולים להירפא בהווה. הדבר הראשון שהייתי שואל אדם כזה הוא, האם אתה מוכן לשקול שריפוי אפשרי עבורך? או שוויתרת לחלוטין? אגב, אדם שוויתר לחלוטין לא היה אומר לך את זה, כי כשאנשים מדברים בצורה כזו, בין אם הם יודעים את זה או לא, הם מבקשים עזרה. אם הם לא היו מבקשים עזרה, הם פשוט לא היו אומרים כלום. לכן, כל מי שמדבר כך למעשה מחפש עזרה, והוא יכול לקבל עזרה.
אל תנסה לפתור זאת לבד
הנקודה השנייה היא לא לנסות ולפתור זאת לבד. אנחנו בני אדם, יצורים שהתפתחו בחיבור וקהילה. אתה לא לבד עם זה. ייתכן שאתה מרגיש שאתה לבד ובוודאי עלול להרגיש בודד, אבל למעשה אתה לא לבד. מיליונים מרגישים בדיוק כמוך. הם לא משוגעים ואתה לא משוגע. האמונות והרגשות האלה הם תגובות נורמליות לנסיבות לא נורמליות. כך אני מתחיל לעבוד עם אנשים בגישה הזו.
חשיבות מציאת עזרה בקבוצות תמיכה או מומחים ב-12 הצעדים
כדי לקחת את זה צעד אחד קדימה, אחת הבעיות העיקריות בחברה כיום היא שהרבה אנשים שמתמודדים עם בעיות בריאות נפש והם נאבקים במצבים כאלה, שבהם הם מרגישים תקועים ולא מצליחים לצאת מזה לבד, הם הולכים לפגוש מישהו שלא מיומן בטראומה ואין לו את הניסיון הדרוש. איך מישהו יכול להתחיל בנתיב הזה ולוודא שהוא מוצא מישהו שמיומן בכך ושהם מסוגלים לווסת את עצמם כשצריך?
הקושי למצוא עזרה טובה במערכת הרפואית
למרבה הצער, זו שאלה עצומה. הרופא הממוצע לא שומע על שום דבר ממה שדיברנו עליו. הפסיכיאטר הממוצע לא מקבל שום הכשרה בטראומה. הם לא לומדים על הבסיס הטראומטי של דיכאון, חרדה, הפרעת קשב וריכוז וכו'. אז זה מאוד קשה למצוא עזרה טובה בתוך המערכת הרפואית. גם הרבה מטפלים לא מקבלים הכשרה כזו.
הגישות הטיפוליות המוגבלות
יש הרבה מטפלים שמתוכננים רק לשנות את האמונות וההתנהגויות שלך, אבל לא לטפל בסיבות המהותיות להתנהגויות האלה. הרבה פסיכולוגים מיומנים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) או בטיפול התנהגותי דיאלקטי (DBT), אבל רבים מהם לא ממש יודעים הרבה או שום דבר על טראומה. אז הם לא יכולים לעזור לך עם הפצע הבסיסי שאתה נושא. הם יכולים לעזור עם הביטויים של זה, וזה לא חסר תועלת, אבל הם לא יכולים לעזור לך להירפא בליבה שלך.
טיפולים עמוקים המתמקדים בטראומה
ישנם טיפולים שהם עמוקים יותר מכך. יש טיפולים מבוססי גוף, כמו חוויה סומטית שפותחה על ידי חברי והמורה שלי, ד"ר פיטר לוין. יש פסיכותרפיה סנסו-מוטורית שפותחה על ידי פאט אוגדן. יש EMDR שעובד עבור חלק מהאנשים. יש מערכות משפחתיות פנימיות (IFS) שפותחו על-ידי ד"ר ריצ'רד שוורץ. שיטת טאותרפיה שזו גישה חומלת המבוססת על העבודה שלי ואני מכשיר בה מטפלים. ויש עוד שיטות אחרות שאוכל לציין. מה שצריך לחפש זה מישהו שמודע לטראומה ומוכן לעבוד איתך, לא רק על ההתנהגויות שלך, אלא על הפצעים הליבתיים שלך שההתנהגויות הן סימפטומים שלהם. מעבר לטיפול כוחה של קבוצה מניסיון עם הלומי קרב, נפגעי פעולות איבה, נפגעי מין היא דרמטית בתהליך הריפוי.
התמודדות עם טריגרים בדרך להחלמה
נניח שמישהו מצא מישהו שהוא מרגיש איתו בנוח ועוזר לו להירפא מהטראומה שלו ולשנות את ההווה וההתנהגויות והדפוסים הנוכחיים שלו וכו'. ואז הוא ממשיך שבועות קדימה, חודשים קדימה, והוא במגמת עלייה, אבל נתקל בטריגר. או שהוא חווה מצב שבו הוא אומר "הו לא, חשבתי שאני משתפר. למה זה צף?" מה העצה שלך לאנשים שמתמודדים עם טריגרים כשהם בדרך להחלמה מטראומה?
שאל את עצמך: מה זה מלמד אותי?
יש שתי דרכים לשאול את השאלה הזו שהעלית. "למה זה צף?" האם זו שאלה? לא. כשאתה אומר "למה זה צף?" ככה, זו לא שאלה. זו הצהרה שאומרת שזה לא אמור לקרות לך. ככה לא תלמד שום דבר. אבל אם אתה באמת שואל, "אני תוהה למה זה צף", אז אתה יכול ללמוד משהו. צריך לזכור שריפוי הוא מסע של החלמה עם עליות ומורדות.
הטריגר הוא הזדמנות ללמידה
המילה "טריגר" היא מילה נהדרת. אם הייתי מראה לך רובה עם הדק, כמה גדול החלק של ההדק ברובה? הוא קטן מאוד. כדי שההדק הזה יפעיל משהו, צריך שיהיה מנגנון להזנת תחמושת, צריכה להיות תחמושת, צריך להיות מטען נפץ. כשאני נתקל בטריגר, נניח שאתה אומר לי משהו ואני מגיב - מה שאמרת היה דבר קטן מאוד. אני זה שיש לי את מטען הנפץ והתחמושת. אתה לא גרמת לי לעשות את זה. אם לא היה לי את המטען הנפץ הזה, יכולת להגיד מה שאתה רוצה. הייתי פשוט יושב כאן ואומר, "אני תוהה למה הוא אומר את זה". אז טריגר הוא הזדמנות נהדרת ללמוד. כשאתה נתקל בטריגר, אתה יכול להתמקד בהתנגדות ודחייה של הטריגר, או שתוכל לומר, "מעניין, מה עוד נשאתי בתוכי שלא התבוננתי בו, שעדיין לא פתרתי?"
שינוי השיח הפנימי
אותו קול בראש שלך שאומר לך את כל הדברים האלה, בספר הזה אני מדבר על כניסה למערכת יחסים עם הקול הזה כי זה מה שאני קורא לו "חבר טיפש". בשלב כלשהו הקול הזה הגיע כשהיית די קטן. אם סבלת כילד או שדברים לא הלכו טוב, יש שתי הנחות שילד יכול לעשות באופן לא מודע. אחת היא שהעולם מסוכן, ההורים שלי לא יודעים איך לאהוב אותי, להעריך אותי, אני לא יכול לבטוח באף אחד, אני לבד לגמרי, אני אסבול בעולם הזה. האמונה השנייה, באופן לא מודע, היא שיש בי משהו לא בסדר ואולי אם אעבוד מספיק קשה אוכל לתקן את זה. איזו אמונה יותר מגנה על הילד? השנייה. היא הגיעה כמו חבר כדי להמשיך אותך הלאה. אני אומר שזה חבר טיפש. הטיפשות נכנסת כי הוא לא לומד שאתה כבר לא אותו ילד. הוא ממשיך לתת לך את אותה הודעה. אז ההצעה שלי, דאג, היא שבפעם הבאה שאתה שומע את הקול הזה, תגיד לו שלום ותודה לו. תשאל את עצמך, בן כמה הקול הזה? כלומר, בן כמה היית כשהוא הופיע לראשונה? תן גיל, חמש, שש, שבע? הקול הזה הוא ילד בן שבע שמספר לך סיפור. אז תגיד לו שלום. הבנתי. אתה עדיין עובד כדי לשפר אותי בעולם הזה, אבל אתה יודע מה? תירגע, ילד. אני יכול לטפל בזה עכשיו.
תובנות מרכזיות - ד"ר מזרחי אברהם:
1. ריפוי אפשרי בהווה, ללא קשר למה שקרה בעבר.
2. האמונה שהעולם נגדך נובעת מחוויית ילדות, לא מהמצב הנוכחי.
3. אתה לא לבד במאבק - מיליונים מרגישים כמוך.
4. טריגרים הם הזדמנות נהדרת ללמוד על עצמך.
5. הקול הביקורתי הפנימי הוא כמו חבר טיפש שמנסה להגן עליך.
6. האושר של ההורה הוא המתנה הגדולה ביותר שהוא יכול לתת לילד.
7. חשוב לתת לילדים להביע את כל הרגשות שלהם.
8. משחק חופשי ויצירתי בטבע חיוני להתפתחות בריאה של הילד.
9. המכשירים הדיגיטליים מפריעים להתפתחות התקינה של מעגלי המוח אצל ילדים.
10. אל תיכנע לערכים המזויפים של התרבות הרעילה בה אנו חיים.
"אנחנו חייבים להפסיק לחשוב על טראומה כאירוע יוצא דופן שקורה לאנשים מסוימים. עלינו להתחיל לחשוב עליה כעל חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית."
עצות מעשיות - מכללת טאותרפיה:
1. חפשו מטפל שמיומן בטראומה ו-12 הצעדים ומוכן לעבוד על הפצעים הליבתיים שלכם.
2. שאלו את עצמכם בסקרנות חומלת: "מה זה מלמד אותי?" במקום להגיב בכעס או בהתנגדות לטריגרים.
3. דברו אל הקול הפנימי הביקורתי כאל חבר צעיר שאתם כבר לא זקוקים לו כדי להגן על עצמכם.
4. הורים, דאגו למצב הרגשי שלכם. האושר שלכם הוא המתנה הכי גדולה שתוכלו לתת לילדכם.
5. תנו לילדים שלכם להיות בטבע ולשחק באופן חופשי ויצירתי, הרחק ממסכים.
6. החליטו באופן מודע לא לאמץ את הערכים השגויים של התרבות הרעילה.
מנטרות לדיבור עצמי מתוך השיעור:
1. במקום: "למה זה קורה לי?" תגידו: "מעניין, מה זה מלמד אותי?"
2. במקום: "אני תקוע עם הטראומה שלי", תגידו: "בהווה אני יכול להירפא, לא משנה מה קרה בעבר."
3. במקום: "אני לבד במאבק הזה", תגידו: "מיליונים מרגישים כמוני, אני לא לבד."
4. במקום: "אני צריך להיות יותר טוב מזה", תגידו: "אני עושה את המיטב שלי ואני בדרך הנכונה."
5. במקום: "אף אחד לא מבין אותי", תגידו: "יש אנשים שיכולים לעזור לי להירפא ולהתקדם."
שאלות מעוררות מחשבה:
1. מהן חוויות הילדות שעיצבו את האמונות והתחושות הבסיסיות שלכם לגבי העולם ומקומכם בו?
2. האם יש דפוסי התנהגות או מחשבה שחוזרים על עצמם בחייכם, ואיך הם קשורים לדפוסים שהיו להורים שלכם?
3. איך אתם מגיבים כרגע לטריגרים רגשיים שמזכירים לכם פגיעות מהעבר?
4. איך מערכות היחסים והתקשורת שלכם עם ילדיכם הייתה יכולה להשתפר לו יישמתם את העקרונות שהוזכרו בשיעור?
5. מה המחיר שאתם משלמים על חיים בתרבות ה"רעילה" והמנוכרת של ימינו? האם תוכלו לדמיין חיים אחרים?
בחן את תודעתך:
1. היום, כשתתקלו במצב מתסכל, תשאלו את עצמכם: "מה הילד הפנימי שבי צריך ממני עכשיו?"
2. בפעם הבאה שתשמעו את הקול הביקורתי בראשכם, דמיינו שהוא ילד קטן ומפוחד ודברו אליו בחמלה.
3. השבוע, בכל פעם שאתם לוקחים את הטלפון הנייד שלכם, שאלו את עצמכם: "האם אני באמת צריך אותו עכשיו? האם אני יכול פשוט להיות נוכח?"
4. בשיחה הבאה שלכם עם ילדכם, תרגלו הקשבה לרגשות שמאחורי המילים והתנהגויות שלו ותקפו אותם.
5. הקדישו 10 דקות ביום להיות בטבע בלי שום מסכים או מכשירים, פשוט הקשיבו וחושו.