הפסיכולוג הנודע קרל יונג האמין כי האל הנוצרי הוא למעשה ישות לא מודעת המכילה בתוכה את כל הניגודים. בניגוד לאמונה הנוצרית הרווחת, יונג טען שהאל אינו רק טוב או רע, אלא מהווה אחדות של שני הקטבים. טענה זו נובעת מתוך תפיסתו של יונג את הלא מודע הקולקטיבי, כוח מופשט וטבעי שממנו נובעים כל החיים וכל ההתפתחות האנושית.
קרל יונג - אלוהים מכיל את שני הניגודים של טוב ורע | ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה
לפי יונג, הלא מודע הקולקטיבי מכיל את כל מה שאדם זקוק לו כדי להגיע לגרסתו הגבוהה ביותר, המכונה "העצמי". העצמי מושג כאשר האדם מאזן בין הדחפים השליליים והחיוביים שבתוכו ומגיע לאחדות פנימית. בדומה לכך, האל הנוצרי מכיל את כל המרכיבים של המציאות, אך נמצא במצב של אי-אחדות, כמו חלקי פאזל מפוזרים. רק באמצעות מאמץ מודע ניתן לחבר את החלקים הללו לכדי שלמות.
על פי הפרשנות היונגיאנית, התגלמותו של האל בדמות בנו ישו הייתה ניסיון להפוך למודע ולהתגבר על המצב הלא מודע. אולם, כפי שממחיש סיפור איוב, ההפיכה של האל למודע היא תהליך מאתגר ומכאיב. האל זקוק לאיוב כדי לאשר את קיומו, אך מתקשה להתמודד עם העימות המוסרי שעולה בעקבות מעשיו. הצורך של האל לתת תשובה לסבלו של איוב מבטא את המאבק המתמשך של האל להשיג תודעה.
התובנות של יונג מציעות נקודת מבט ייחודית על הפסיכולוגיה של האל הנוצרי ועל המשמעות העמוקה יותר של סיפורי התנ"ך. הן מזמינות את הקוראים והמאזינים להתבונן פנימה, לחקור את הלא מודע שלהם ולחתור להשגת האחדות הפנימית המיוצגת על ידי העצמי. בד בבד, הן מעוררות שאלות מהותיות לגבי טבעו של האל ומערכת היחסים שלו עם האנושות.
התפיסה היונגיאנית מדגישה את חשיבותם של הכאב והקונפליקט כזרזים להתפתחות ולהתעלות. היא מעודדת קבלה עצמית, אומץ להתמודד עם הצללים הפנימיים והתמסרות למסע האישי לגילוי העצמי. בסופו של דבר, המסר העמוק העולה מן המסה הוא שהתודעה וההארה נובעות מתוך ההתמודדות עם המורכבות הפנימית של האדם ושל האל גם יחד. רק בהכילנו את השלם על מורכבותו, נוכל להתקרב אל החכמה והחירות הטמונות בהוויה עצמה.
ראיות פסיכולוגיות לטבעו של האל הנוצרי על פי יונג
טענותיו של קרל יונג על האל הנוצרי
שתי הטענות מרכזיות של קרל יונג לגבי מה שהוא מאמין שהוא טבעו האמיתי של האל הנוצרי. במונחים הפשוטים ביותר, יונג מאמין שהאל הנוצרי אינו מודע, ושהוא גם שלמות, אחדות, של כל הניגודים. הוא אינו אל טוב באופן בלעדי, כפי שמחונכים להאמין נוצרים רבים, וגם לא אל רע באופן בלעדי. עבור יונג, אלוהים הוא א-מוסרי, במובן זה שהוא אינו טוב ואינו רע, מכיוון שאי אפשר לפעול בצורה מוסרית או לא מוסרית אם אדם אינו מודע, וגם לא אם הוא כל הטוב וכל הרע בו זמנית. לאחר שביססנו זאת, אני יכול כעת להתחיל לספק ראיות נוספות התומכות בתזות של יונג.
הלא מודע הקולקטיבי: המקור המשותף של כל החיים
אחת מהתיאוריות הפסיכולוגיות המפורסמות ביותר של יונג היא הלא מודע הקולקטיבי. יונג האמין שישנם שני צדדים לנפש האדם הלא מודעת - האישי והקולקטיבי. הלא מודע האישי הוא החלק בנפשנו המקשר אותנו לכל בני האדם האחרים. הוא מה שנותן לבני אדם ולכל היצורים החיים האחרים את התכנים המנטליים והפיזיים הנחוצים להם בלידה, כמו אינסטינקטים. הלא מודע הקולקטיבי הוא הכוח המופשט והטבעי שממנו נובעים כל היצורים החיים, וזהו הכוח אליו כולנו נחזור מחזורית. זהו גם המקור להתפתחות האישית של האדם, המכיל את כל הדברים הנחוצים לו כדי להפוך לפרט מזוקק יותר. הלא מודע הקולקטיבי מכיל את כל מה שהאדם זקוק לו כדי להתפתח.
העצמי היונגיאני: היעד הסופי של ההתפתחות האישית
העצמי היונגיאני הוא מושג חשוב לא פחות מהלא מודע הקולקטיבי. זהו העצמי האמיתי של האדם, הגרסה הגבוהה ביותר של עצמו. ניתן להשיג אותו רק כאשר אדם מרסן את כל הדחפים והתכונות השליליים שלו, ועושה שימוש מוסרי הולם בכל הדחפים והתכונות החיוביים שלו. כל בני האדם נדחפים באופן לא מודע לקראת העצמי היונגיאני שלהם, בדיוק כפי שהם נדחפו להניק בתור תינוקות. כדי לגלות כיצד להשיג את המטרה הסופית הזו, בני אדם המציאו סמלים ומושגים דתיים רבים, שרבים מהם נוצרו גם באופן לא מודע. בעיני יונג, הסמל הגדול ביותר של העצמי היה ישו המשיח. על פי הנצרות, דת נפוצה ביותר בעולם, ישו נתפס כאדם המושלם וראוי לחיקוי. אם הם יכולים להיות כמו המשיח, הם עשויים להשיג את העצמי היונגיאני שלהם.
האל הנוצרי כלא מודע הקולקטיבי
ביחס לספר "תשובה לאיוב", יונג ראה את המושגים הללו כקשורים ישירות לפסיכולוגיה של האל הנוצרי. לגבי הלא מודע הקולקטיבי, היונגיאנים רואים את האלוהים כבלתי ניתן להבחנה מהלא מודע הקולקטיבי. הלא מודע הקולקטיבי הוא הכל בשלמותו. כך גם אלוהים. כל היצורים החיים נובעים מהלא מודע הקולקטיבי, בדיוק כפי שהנוצרים רואים את כל היקום כנובע מאלוהים. לדעת הנוצרים, דרך אלוהים אנו הופכים ליצורים מוסריים נעלים יותר. בעיני היונגיאנים, מהלא מודע הקולקטיבי אנו שואבים את העצמי העליון שלנו. בסוף התהליך הזה, היונגיאני משיג את העצמי והנוצרי מחקה באופן מושלם את ישו. ודרך שניהם אנו משיגים באופן תיאורטי את הנצחיות.
הניגוד בין הלא מודע כאי-אחדות לבין העצמי כאחדות
הלא מודע הקולקטיבי והעצמי מכילים כביכול את כל מה שדרוש לנו כדי להשיג התפתחות גבוהה יותר. אולם קיים הבדל מהותי אחד ביניהם. הלא מודע הקולקטיבי אולי מכיל את הכל, אבל הוא אי-אחדות, כמו קופסת חלקי לגו זרוקים. לעומת זאת, העצמי הוא אחדות של כל המרכיבים. אם כל חלקי הלגו היו מתחברים לכדי תמונה מושלמת של יופי, זה היה העצמי. אי-האחדות משקפת את טבעו של הלא מודע וגם את תפיסת האל של יונג. זה הכל, אבל התכנים בתוכו לא מתקשרים זה לזה. לכן, כפי שאמרתי בסרטון הקודם, לאלוהים יש ידיעת כול, אבל הוא לא משתמש בה. ידיעת הכול שלו מפוזרת, כמו חלקי לגו לא מאוחדים. רק באמצעות מאמץ מודע ניתן לחבר אותם.
ההתגלמות של האל דרך ישו כניסיון להפוך למודע
אולי יעלה הרעיון שהתגלמותו של האלוהים בישו, בנו, הייתה ניסיון להפוך למודע. אלוהים לא יכול היה להפוך למודע לפני שישו נולד, מכיוון שלא היה לו גוף בן תמותה. כפי שקבענו בסרטון הקודם, תודעה נובעת רק ממגבלה, מכאב. כפי שציטט אדוארד אדינגר, חוויית החולשה או התבוסה היא סינכרון לתודעה. לא ניתן להיות יצור מודע אם לא ניתן לחוות חולשה ותבוסה. אני לא מאמין שאפשרי לפתח תודעה ביצורים בני אלמוות, אם קיימים כאלה. אבל מדוע אלוהים ירצה להפוך למודע דרך ישו? נדון בכך יותר תוך כדי התקדמות הסרטון והסדרה.
הצורך של הלא מודע להיראות
ישנו עוד מרכיב פסיכולוגי שברצוני להציג, והוא הרצון של הלא מודע להיות נראה, כביכול. אלוהים זקוק כל כך לנאמנותו של איוב, עד שהוא מעמיד אותו בכל מבחן הלחץ האפשרי רק כדי לוודא שהנאמנות הזו אמיתית. אם נלך עם התיאוריה שאלוהים הוא הלא מודע, התנהגותו משקפת את טבעם של תכני הלא מודע שלנו. לדוגמה, אם אתה עושה משהו לא מוסרי, המצפון שלך מענה אותך. מדוע הוא מענה אותך? זה משום שאתה מנסה להפוך את המעשה הלא מוסרי הזה ללא מודע. במקרה של אלוהים ואיוב, אלוהים לא קיים כישות אלא אם יש יצור מודע שמאשר את קיומו.
ההתמודדות של אלוהים עם ההפיכה למודע
ככל שאלוהים מתקרב לתודעה עצמית דרך הקשר שלו עם איוב המודע, הוא מתמודד עם זה, בדיוק כפי שבני אדם מתמודדים עם העימות עם הלא מודע שלהם. הוא מציג את כל מערך הכוח שלו בפני איוב כדי להימנע מלהפוך למודע. הוא היה מעדיף להישאר במצב של חוסר מודעות בעוד בני אדם מאשרים את נוכחותו. אולם, בהתחשב במעמדו המוסרי הגבוה יותר של איוב, אלוהים לא יכול שלא להיכנע להתבוננות עצמית. מעשיו הלא מוסריים של אלוהים בספר איוב לא יכולים להתפתח לכדי תודעה מלאה מבלי שיעברו דרך האגו בן התמותה כדי להביא את התודעה הזו למימוש. במקרה זה, האגו הזה היה של איוב.
הצורך של אלוהים לתת תשובה לאיוב
אלוהים נהיה מודע לעוול שעשה לאיוב. הוא כבר לא שליט עליון מוסרי וצודק של היקום. הוא השתנה לנצח. הוא כבר לא לגמרי לא מודע, כי עכשיו הוא הפך למודע לפחות ביכולת אחת. לתוצאות האירוע הזה יש השלכות דרמטיות. אם אלוהים רוצה לשחזר את מעמדו המקורי כיודע כל, כול יכול, נוכח תמיד וצודק, הוא יצטרך לתת תגובה, תשובה, לטרגדיה שהוא הטיל על איוב. התשובה הזו היא מאבק מתמשך לקראת תודעה. נגלה את מסקנת המאבק הזה בעתיד, אך לפני כן עלינו לבחון את האירועים שקדמו לכך בכתבי הקודש - האירועים התומכים בתזות של יונג.
המאמר הציג את הטענות העיקריות של קרל יונג לגבי הטבע האמיתי של האל הנוצרי, תוך התמקדות בראיות פסיכולוגיות. פותחו מושגים מרכזיים כמו הלא מודע הקולקטיבי והעצמי היונגיאני, והם נקשרו לפסיכולוגיה של האל על פי יונג. המאמר תיאר את הצורך של אלוהים להיראות ולהיות מוכר על ידי בני אנוש, ואת המאבק שלו עם ההפיכה למודע דרך סיפור איוב. לבסוף, הודגש הצורך של אלוהים לתת תשובה לעוול שנגרם לאיוב, באמצעות מאבק מתמשך להשגת התודעה. מאמר זה מהווה בסיס להבנה עמוקה יותר של ההשקפה הפסיכולוגית של יונג על האל הנוצרי.
תובנות מרכזיות מתוך המאמר על קרל יונג:
1. האל הנוצרי הוא לא מודע ומכיל את כל הניגודים בתוכו.
2. הלא מודע הקולקטיבי הוא מקור משותף לכל החיים.
3. העצמי היונגיאני הוא היעד הסופי של ההתפתחות האישית.
4. הלא מודע כאי-אחדות נמצא בניגוד לעצמי כאחדות.
5. התגלמות האל דרך ישו הייתה ניסיון להפוך למודע.
6. לאל הנוצרי יש צורך להיראות ולהיות מוכר על ידי בני אנוש.
7. אלוהים מתמודד עם ההפיכה למודע דרך סיפור איוב.
8. אלוהים זקוק לתת תשובה לאיוב על העוול שנגרם לו.
9. התשובה של אלוהים היא מאבק מתמשך להשגת התודעה.
10. הפסיכולוגיה של יונג מציעה פרספקטיבה ייחודית על טבעו של האל הנוצרי.
"המסע של גילוי העצמי דורש אומץ לב, אך השכר הוא חירות פנימית."
עצות מעשיות למסע הרוחני:
1. חקרו את הלא מודע שלכם כדי להבין טוב יותר את עצמכם ואת העולם סביבכם.
2. שאפו להשיג את העצמי היונגיאני שלכם דרך איזון בין האור והחושך הפנימיים.
3. היו פתוחים לרעיון שהאל עשוי להיות ישות מורכבת ולא בהכרח רק טובה או רעה.
4. השתמשו בכאב ובתבוסות כהזדמנויות לצמיחה והתפתחות אישית.
5. אל תפחדו להתמודד עם הצדדים הלא מודעים שלכם בדרך להשגת תודעה גבוהה יותר.
6. זכרו שההתפתחות האישית היא מסע מתמשך הדורש מאמץ מודע ונחישות.
שאלות מעוררות מחשבה:
1. כיצד הבנתכם את מושג הלא מודע הקולקטיבי והשפעתו על חייכם?
2. האם אתם מזדהים עם הרעיון של האל כישות המכילה את כל הניגודים? מדוע או מדוע לא?
3. איך אתם יכולים לפעול כדי להתקרב אל העצמי היונגיאני שלכם?
4. האם אתם רואים את הכאב והקשיים בחייכם כהזדמנויות לצמיחה והתפתחות?
5. מה דעתכם על הצורך של האל להיות מוכר ונראה על ידי בני האדם?
בחן את תודעתך:
1. התבוננו פנימה וזהו תחום בחייכם שבו אתם חווים קונפליקט פנימי או דיסהרמוניה. חשבו כיצד תוכלו לפעול כדי ליצור איזון ואחדות בתחום זה.
2. הקדישו זמן לחקור את הלא מודע שלכם דרך חלומות, דמיון מודרך, או כתיבה חופשית. שימו לב לתמות או סמלים חוזרים ומה הם עשויים ללמד אתכם על עצמכם.
3. תרגלו קבלה עצמית ואהבה עצמית. בכל יום, הקדישו זמן לומר לעצמכם משהו חיובי ומעצים, תוך התמקדות בחוזקות ובפוטנציאל הייחודיים שלכם.
4. כאשר אתם נתקלים באתגר או מכשול, שאלו את עצמכם: "מה אני יכול ללמוד מהמצב הזה? כיצד אני יכול לצמוח ולהתפתח כתוצאה מכך?"
5. תרגלו מיינדפולנס וקשיבות לרגשותיכם, מחשבותיכם ותגובותיכם במצבים שונים. הגבירו את המודעות לדפוסים לא מודעים שעשויים להשפיע על התנהגותכם וקבלת ההחלטות שלכם.