במאמרים הקודמים סיכמנו את הרעיון של ריקות והתהוות גומלין תלויה מנקודת המבט של הבודהיזם, הסברנו כי על מנת להבין לעומק את הריקות, עלינו להבין גם את ההתהוות התלויה, ולהפך. שני המושגים הללו הם כמו שני צדדים של אותו מטבע.
הדגשנו כי התהוות גומלין תלויה מתארת את העובדה שאנחנו נמצאים כל הזמן בתהליך של התהוות מתמדת, ביחסי גומלין עם הסביבה, וגם בתלות מוחלטת בגורמים ובתנאים החיצוניים לנו. גופנו ותודעתנו הם תוצר של גורמים רבים כמו המזון שאנו אוכלים, האוויר שאנו נושמים, האנשים שאיתם אנו מקיימים יחסי גומלין, והתרבות והחברה שבתוכן אנו חיים.
ריקות והתהוות גומלין -הגישה הבודהיסטית | ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה התמחות בטראומה והתמכרויות
יש לנו נטייה לחוש עצמאות ונפרדות, ולראות את עצמנו כיישויות אוטונומיות ובלתי תלויות. אך לפי התפיסה הבודהיסטית, זוהי אחת האשליות הגדולות ביותר. התרבות המערבית, ובפרט הקפיטליזם, מחזקים אשליה זו של נפרדות ושליטה. אך כשנתבונן לעומק, נוכל להכיר בכך שהתלות שלנו בזולת ובסביבה היא מוחלטת, והיא חודרת לכל פינה בחיינו.
כאשר נבין את הקשר ההדוק בינינו לבין שאר בני האדם וכל היצורים החיים, נהיה מוכנים פחות לפגוע בהם. המחשנו זאת באמצעות הדימוי של הגוף כרשת של תאים השזורים זה בזה, וטענו כי כשם שלתאים בודדים אין קיום עצמאי מחוץ לגוף, כך גם לנו כבני אדם אין קיום אמיתי בנפרד מההקשר הרחב של כדור הארץ וכל החי עליו.
עסקנו בכך שכאשר נפנים את ההבנה הזו של התהוות גומלין תלויה, נתחיל לראות את חוסר ההפרדה בינינו לבין האחר. בכל מפגש עם אדם, באותו רגע הוא מהווה עבורנו את העולם כולו. השתמשנו בדימוי של רשת אינדרה כדי להמחיש כיצד כל אחד מאיתנו משקף את כל היצורים האחרים, וכיצד הקיום של כל אחד תלוי בהתהוות המשותפת של כולנו יחד.
לבסוף, עודדנו אתכם לקחת את התובנות הללו אל חייכם ולתרגל אותן. הצענו להתבונן בקשרים המרובים והעמוקים שיש לכם עם העולם סביבכם, להכיר באשליית הנפרדות, לשים לב להשפעות התרבותיות עליכם, לפתח חמלה, ולזכור שאתם חלק בלתי נפרד ממארג החיים כולו. כמו כן, נתנו כמה כלים מעשיים כמו אמירות חיוביות וכיווני מחשבה שיכולים לסייע לכם בתהליך. אנו מקווים שתצליחו לממש ולחיות את ההבנות הללו.
ריקות והתהוות גומלין תלויה: תובנות מהבודהיזם
עסקנו בשני מושגי יסוד מרכזיים בתורת הבודהיזם: ריקות והתהוות גומלין תלויה. הסברנו כי על מנת להבין באמת את הריקות, עלינו להבין גם את ההתהוות התלויה, ולהפך. שני המושגים הללו שלובים זה בזה באופן הדוק, כמו שני צדדים של אותו מטבע. כעת נעמיק בהסברים ובדוגמאות כדי לחדד את המשמעות של שני עקרונות אלה, ונראה כיצד הם יכולים לשנות את נקודת המבט שלנו על החיים ועל מקומנו בעולם.
התהוות גומלין תלויה: החיים כרצף של שינוי והשפעה הדדית
המושג "התהוות גומלין תלויה" מתאר תפיסה של המציאות שלפיה אנחנו נמצאים כל הזמן בתנועה, בתהליך מתמיד של שינוי והתהוות. אין לנו קיום קבוע ויציב, אלא אנו משתנים בכל רגע בהתאם לגורמים ולתנאים שאנו פוגשים. גופנו הפיזי מושפע באופן ישיר ממה שאנו מכניסים לתוכו - המזון שאנו אוכלים, האוויר שאנו נושמים, התרגילים שאנו מבצעים. אך לא רק הגוף, גם התודעה והנפש שלנו מעוצבות ומושפעות כל העת מהסביבה החברתית והתרבותית שלנו - מהאנשים שאנו פוגשים, מהרעיונות שאנו נחשפים אליהם, מהערכים והאמונות הרווחים בחברה שלנו.
כשאנו מתבוננים בחיינו בצורה כנה, אנו יכולים להבחין בקלות עד כמה כל פן של הקיום שלנו נמצא בתלות עמוקה בגורמים חיצוניים. מרגע הלידה, אנו זקוקים לאחרים כדי לקבל הגנה, מזון וחום. התפתחות הגוף, הרגשות והתודעה שלנו מותנית ביחסים שיש לנו עם ההורים, עם אחים ואחיות, עם חברים ומורים. כל שלב בחיים מביא איתו השפעות חדשות והתניות חדשות - מהלחצים החברתיים של גיל ההתבגרות, דרך הדרישות והאחריות של חיי העבודה והמשפחה, ועד האתגרים של הזקנה והמוות. אין אף שלב ואף היבט בחיים שבו אנו עצמאיים לחלוטין, חופשיים מהשפעה וממגע.
חקירת האשליה של העצמי הנפרד והקבוע
למרות שהתלות ההדדית והשינוי המתמיד הם עובדות יסוד של הקיום, רובנו חיים מתוך תפיסה שונה לגמרי. אנו נוטים לראות את עצמנו כיישויות נפרדות ועצמאיות, בעלות מהות קבועה ובלתי משתנה. אנו אומרים "אני" ו"שלי", ומרגישים שיש לנו שליטה על חיינו ועל סביבתנו. אנו מאמינים שהתודעה והזהות שלנו הן משהו יציב ומוצק, שאנחנו נשארים "אותו אדם" לאורך השנים. לפי המסורת הבודהיסטית, אשליה זו של העצמי הנפרד והקבוע היא המקור לסבל האנושי. כשאנו מזדהים בצורה מוחלטת עם דימוי מסוים של עצמנו, אנו נעשים תלויים בו ופגיעים מאוד. כל שינוי, כל איום על הדימוי הזה, עלול להפוך למשבר עמוק ולגרום לנו כאב רב.
המנגנונים התרבותיים והכלכליים של העולם המודרני מחזקים ומנציחים את אשליית העצמי הנפרד. הקפיטליזם מעודד אותנו לראות את עצמנו כצרכנים עצמאיים, כבעלים של נכסים פרטיים, כיזמים וכמתחרים בזירה של "כל אחד לעצמו". התרבות האינדיבידואליסטית שמה דגש על מימוש עצמי ועל הגשמה אישית, ומציגה את האושר כמשהו שצריך להשיג לבד, דרך מאמץ ועבודה קשה. גישות אלה מתעלמות מהמציאות העמוקה של הקשר ההדדי, ומנסות ליצור הפרדה מלאכותית בין האדם לבין הסביבה הטבעית והאנושית שממנה הוא צומח.
כאן טמון תפקידה המהפכני של הבודהיזם, המציע דרך אחרת להתבונן על העולם. דרך העיון המעמיק בטבע של התודעה ושל החוויה, אנו יכולים לראות מבעד לאשליה של העצמי הנפרד. בהדרגה, מתחילה להתגלות בפנינו המציאות העמוקה יותר של התהוות גומלין תלויה, של תנועה בלתי פוסקת, של שותפות גורל בין כל צורות החיים. ההכרה בכך שאיננו עצמי קבוע ונפרד מאפשרת לנו להירגע, לשחרר את האחיזה, ולחיות בהרמוניה רבה יותר עם העולם סביבנו.
הריקות כהיעדר של קיום עצמאי ונפרד
המושג השני שעסקנו בו בשיעור הוא "ריקות". בהקשר הבודהיסטי, ריקות אינה מתייחסת לאיזו תחושת ריק קיומי או לשלילה מוחלטת של המציאות. להפך, ריקות היא הצבעה על העובדה שלדברים אין קיום מהותי, עצמאי ונפרד. כשאנו אומרים שמשהו "ריק", אנו מתכוונים לכך שהוא נעדר מהקיום העצמי המוצק שאנו נוטים לייחס לו. הוא תלוי לגמרי בגורמים ובהקשר שמאפשרים את קיומו.
ניקח כדוגמה את השולחן שעליו מונח המחשב שדרכו אתם קוראים שורות אלה. במבט ראשון, נדמה שמדובר בעצם יציב ובלתי תלוי. אבל כשנתבונן בו היטב, נראה שהשולחן הוא למעשה תוצר של שפע גורמים ותנאים זמניים. העץ שמהווה את השולחן צמח ביער הודות לשילוב נכון של אדמה, מים, אוויר ואור שמש. האדם שכרת את העץ ועיבד אותו למשטח עשה זאת מתוך הכשרה מסוימת, בהשראת צרכים ורצונות חברתיים. חברת הריהוט שייצרה את השולחן פעלה בתוך הקשר כלכלי ופוליטי רחב, תוך הסתמכות על תשתיות ומשאבים של הסביבה. כל אלה הם תנאים הכרחיים לקיומו של השולחן. בהיעדר של אחד מהם, השולחן פשוט לא היה קיים.
מה שנכון לגבי השולחן נכון גם עבורנו, בני האדם. החקירה של ריקות ושל התהוות גומלין תלויה מובילה אותנו למסקנה שגם אנחנו איננו ישויות עצמאיות ובלתי תלויות. גם אנחנו "ריקים" במובן זה שאין לנו קיום משל עצמנו, אלא רק כחלק ממארג רחב של יחסים, של סיבות ותוצאות. ההכרה בכך שאנו חלק מרשת החיים הענקית הזו מאפשרת לנו להתחבר מחדש לעולם, להרגיש שותפות עם כל היצורים החיים, ולפעול מתוך אכפתיות ואחריות.
התהוות גומלין תלויה וריקות כשני צדדים של אותו מטבע
חשוב להדגיש שהתהוות גומלין וריקות אינם שני עקרונות נפרדים, אלא שני ביטויים של אותה תפיסה בסיסית. הם משלימים זה את זה ומניחים זה את זה. מכיוון שהדברים נעדרי קיום עצמי ונפרד, הם בהכרח מתהווים יחד באופן תלוי, ולהפך. אנו יכולים לומר שהתהוות גומלין תלויה היא הצד ה"חיובי" - היא מתארת את מה שכן קיים, את הדינמיקה של השתנות והשפעה הדדית בין התופעות. לעומתה, ריקות היא הצד ה"שלילי" - היא מצביעה על מה שלא קיים, על האופן שבו הדברים נעדרים מקיום מהותי ועצמאי.
מפרספקטיבה זו, ניתן להבין מדוע הבודהיזם מצמיד חשיבות עליונה לשני העקרונות הללו. הם מהווים נקודת מפנה בהתפתחות הרוחנית ובהשגת החופש מסבל. כשאנו מפנימים את ההבנה של ריקות וההתהוות התלויה, אנו מתחילים לראות את העולם בעיניים חדשות. במקום לדבוק בתפיסות שגויות של נפרדות, של "אני" ו"אחר", אנו יכולים לחוות את העומק והעושר של הקשר ההדדי עם כל היקום. מכאן נובעת גם היכולת לפעול בעולם בצורה אתית יותר, מתוך חמלה וראייה רחבה של התמונה כולה.
התהוות גומלין תלויה וריקות בראי האתיקה הבודהיסטית
התפיסה של ריקות ושל התהוות גומלין תלויה איננה רק עניין של השקפה פילוסופית מופשטת. יש לה השלכות מעשיות מרחיקות לכת על הדרך שבה אנו מנהלים את חיינו ומתייחסים לזולת. אם כל היצורים החיים אינם אלא ביטויים שונים של אותו מארג קיומי עמוק, המחויבות המוסרית שלנו כלפיהם מקבלת משמעות חדשה לגמרי.
כפי שתיארנו בשיעור, כאשר אנו מבינים את הקשר ההדוק בינינו לבין שאר בני האדם וכל היצורים החיים, נהיה מוכנים פחות לפגוע בהם. זאת משום שברמה העמוקה ביותר, אין הבדל אמיתי בין "אני" ל"אחר". הפגיעה באחר היא תמיד במובן מסוים פגיעה בעצמי, כי שנינו שזורים בקשר בל ינותק. באותו אופן, החמלה והדאגה לזולת הופכות טבעיות יותר כשאנו מכירים בכך שגורלנו והאושר שלנו שלובים בגורל ובאושר של כל שאר היצורים.
לכן, הבודהיזם מדגיש כל כך את החשיבות של אי-אלימות, של נדיבות, ושל פעולה למען טובת הכלל. המצוות המוסריות הבסיסיות של הבודהיזם - להימנע מהריגה, מגניבה, מהתנהגות מינית פוגענית, משקר ומשימוש בחומרים מסכנים - נובעות במישרין מההבנה של ריקות ושל התהוות גומלין תלויה. זוהי אתיקה שמבוססת על הכרה בטבע האמיתי של המציאות, ועל הרצון להגן על הפוטנציאל לאושר של כל היצורים החיים.
גם בחיי היומיום שלנו, ההבנה של ריקות וההתהוות התלויה יכולה להוביל לשינוי עמוק באופן שבו אנו מקיימים יחסים עם אחרים. כשאנו מכירים בכך שהזהות וההוויה של כל אדם מעוצבות ומותנות על ידי אינספור גורמים - החל מהרקע המשפחתי והתרבותי, דרך החינוך והניסיון האישי, ועד להשפעות החברתיות והפוליטיות הרחבות יותר - קל לנו יותר להרגיש אמפתיה ולגלות הבנה. אנו מפסיקים לשפוט את האחר או להאשים אותו, ומתחילים לראות את סיפור חייו בהקשר רחב יותר. זוהי הזמנה לבחון את המניעים והגורמים העמוקים יותר שעומדים מאחורי ההתנהגות של כל אחד ואחת, ולגשת לקונפליקטים מתוך רצון אמיתי להקשיב ולהבין.
לקראת יישום התובנות בחיי היומיום
בסופו של דבר, הלימוד על ריקות והתהוות גומלין תלויה הוא הזמנה לצאת למסע של גילוי עצמי וחקירה של המציאות. זהו תהליך הדרגתי שמחייב מודעות, כנות ואומץ. ישנם כמה דרכים שבהן ניתן להתחיל ליישם את התובנות הללו בחיים:
1. לפתח מודעות לקשרים ולהשפעות ההדדיות שיש לנו עם אנשים, יצורים וסביבות אחרות. לשים לב עד כמה אנו מותנים ומעוצבים על ידי כל מה שמקיף אותנו.
2. להטיל ספק באמונה האוטומטית בעצמי הנפרד והקבוע. לבחון את המחשבות, הרגשות והדעות שלנו, ולראות כיצד הם משתנים ללא הרף בתגובה לגורמים פנימיים וחיצוניים.
3. לשים לב להשפעות התרבותיות, החברתיות והפוליטיות שמעצבות את תפיסת העולם שלנו. לחשוב באופן ביקורתי על הערכים והאמונות שספגנו, ולבחון אותם לאור ההבנה של ריקות והתהוות תלויה.
4. לתרגל חמלה ואמפתיה כלפי עצמנו וכלפי אחרים. להכיר בכך שכולנו סובלים, שכולנו רוצים להיות מאושרים, ושאף אחד מאיתנו אינו חף מהשפעה של הנסיבות.
5. להתחייב לפעולה אתית ואחראית, שלוקחת בחשבון את ההשלכות של המעשים שלנו על כל הסובבים אותנו - הן ברמה הבינאישית והן ברמה החברתית והסביבתית.
לסיכום, ריקות והתהוות גומלין תלויה הם שני עקרונות מרכזיים בלב הדהרמה הבודהיסטית. הם חושפים בפנינו את הטבע הדינמי של המציאות, ומראים כיצד כל התופעות נעדרות קיום עצמי ונפרד. הבנה עמוקה של עקרונות אלה יכולה להוביל לשחרור מאשליית העצמי, להתעוררות הלב, ולפעולה אתית ומיטיבה בעולם. המסע הזה דורש אומץ והתמדה, אך הוא גם טומן בחובו הבטחה לחופש אמיתי, לאושר בר-קיימא, וליכולת לחיות בהרמוניה עם כל ההוויה.
תובנות מרכזיות על התהוות גומלין וריקות:
1. אנו מתהווים באופן מתמיד מתוך יחסי גומלין ותלות בסביבה ובאחרים.
2. אשליית הנפרדות היא אחת האשליות הגדולות ביותר שאנו חיים בתוכה.
3. התרבות שלנו, במיוחד התרבות המערבית והקפיטליזם, מייצרת אשליה של נפרדות ואוטונומיה.
4. ברגע שאנו מבינים עד כמה אנו מושפעים מהסביבה, אנו יכולים להבין את ההשפעה ואת ההתגוננות מפניה.
5. כשאנו מבינים את מידת ההשפעה של הסביבה עלינו, הנכונות שלנו לפגוע באחר פוחתת.
6. אין שום דבר בגוף ובתודעה שלנו שאינו תוצר של גורמים ותנאים.
7. הדרך הבודהיסטית דוגלת באי-אלימות מתוך הבנת הקשרים העמוקים בין כולנו.
8. כל עוד חלק מאיתנו קיים, הוא חלק בלתי נפרד מההתהוות של מי שאנחנו.
9. ברגע שאנו פוגשים מישהו, הוא הופך להיות כל העולם כולו עבורנו באותו רגע.
10. אי אפשר להבין את עצמנו במנותק מכל הסביבה וההקשר שבתוכם אנו מתקיימים.
"התודעה שלנו היא כמו אגם שקט - כל אירוע סביבנו הוא כמו אבן הנזרקת לתוכו ומשנה את פני השטח."
עצות בודהיסטיות מעשיות:
1. התבוננו בקשרים ובתלות ההדדית שלכם עם הסביבה והאנשים סביבכם.
2. שימו לב לאשליית הנפרדות והאוטונומיה, ונסו לראות מעבר לה.
3. היו מודעים להשפעות התרבותיות המעצבות את תפיסת העולם שלכם.
4. כשאתם מבינים עד כמה אתם מושפעים מהסביבה, נסו להבין את ההשפעה במקום להתגונן מפניה.
5. טפחו חמלה כלפי האחר מתוך הבנת הקשר העמוק השורר בין כולנו.
6. זכרו שאתם תוצר של גורמים ותנאים רבים, ואין לכם קיום נפרד מהם.
מנטרות לדיבור עצמי:
1. במקום "אני לבד ונפרד מכולם", אמרו: "אני קשור ומחובר לכל מה שסביבי".
2. במקום "אני צריך להתגונן מפני השפעות חיצוניות", אמרו: "אני מקבל את ההשפעות ולומד מהן".
3. במקום "אני חייב להיות עצמאי ואוטונומי", אמרו: "אני מכיר בתלות ההדדית שלי עם העולם".
4. במקום "האחר הוא מחוץ לי ונפרד ממני", אמרו: "האחר הוא חלק בלתי נפרד ממני וממי שאני".
5. במקום "אני יכול להתעלם מחלקים מסוימים בחיי", אמרו: "כל חלק בחיי הוא חשוב ומשמעותי".
שאלות מעוררות מחשבה:
1. היכן בחייכם אתם מרגישים את הקשר והתלות ההדדית עם הסביבה והאנשים סביבכם?
2. כיצד תוכלו לצמצם את האחיזה באשליית הנפרדות והאוטונומיה?
3. באילו דרכים תוכלו לתרגל קשב וחמלה כלפי עצמכם וכלפי היצורים החיים שסביבכם?
בחן את תודעתך:
1. האם הצלחתם לזהות רגעים שבהם חשתם את הקשר והתלות ההדדית שלכם עם סביבתכם?
2. האם שמתם לב להשפעות של התרבות והסביבה על האופן שבו אתם תופסים את עצמכם ואת העולם?
3. האם הצלחתם להתבונן על מחשבותיכם ורגשותיכם מבלי לשפוט אותם או לנסות לשנות אותם?
4. האם תרגלתם קשב וחמלה כלפי עצמכם ברגעים של קושי או אתגר?
5. האם הצלחתם לראות את האנשים שסביבכם כחלק בלתי נפרד מההוויה שלכם ולחוש כלפיהם אמפתיה?