הנושא המרכזי הוא הנטייה הטבעית של המוח האנושי ליצור רעיונות מקובעים ולהתנגד לשינויים. כשאנשים מתקרבים לדמות כריזמטית, הם נוטים ליצור דימוי קבוע לגביו, ולפספס את מהותו האמיתית המשתנה תמיד. המוח שואף לחיות עם רעיונות מקובעים כי הוא חושש מהצורך לארגן מחדש את ההוויה הפנימית בעקבות כל שינוי.
אומץ מוחלט לחיות חיים רוחניים | ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה
מניסיון חיי בדרך הרוחנית לא ניתן לפגוש אותו אדם פעמיים, ואפילו לא פעם אחת, כיוון שהכל נמצא בשינוי מתמיד. הוא עצמו משתנה ללא הרף, ולכן מי שנקשר אליו חייב להיות מסוגל לזוז עם השינויים האלה, אחרת ייווצר קונפליקט בין הדימוי הקבוע לבין המציאות הדינמית. אנשים רבים שהתקרבו אליי בחיי בסופו של דבר התרחקו ממני כי דבקו בדימוי שלהם עליי במקום להתמודד עם השינוי הבלתי פוסק שלי.
זה ממחיש את הפער בין דימוי למציאות דרך אנשים שאוספים ללא הרף תמונות מכל מיני תקופות חייהם. אני אישית לא מגלה עניין בתמונות, כי הן מייצגות רק את מה שמת, ולא את מה שחי. יש את הסיפור על פיקאסו שסירב למכור את הדיוקן העצמי שלו, ואמר לאישה שרצתה לקנות אותו שזה לא הוא, כי אם זה היה הוא, הוא היה מנשק אותה.
להישאר עם אנשים כמוני דורש את האומץ הגדול ביותר - היכולת לראות את השינוי ולזוז איתי. זה לא קל, כי המוח מעדיף רעיונות מקובעים. סיפור על מולא נסראדין כמשל לנטייה האנושית לחפש עקביות גם במחיר האמת - נסראדין משבח את אותו ירק כל יום יותר ויותר, וכשהמלך מתעצבן עליו הוא מסכים איתו שהירק גרוע, כי הוא משרת נאמן של המלך.
אני רוצה להדגיש שכשמתקרבים אליי יש רק שתי אפשרויות - לוותר על הרעיון של עקביות או לוותר עליי. בני האדם כל כך מאוהבים ברעיונות שלהם, שהם מסוגלים לעזוב את אותי בקלות אך לא את הרעיונות הקבועים. זה מאתגר אותנו לפתח גמישות מחשבתית, אומץ להשתנות ונכונות להרפות מדימויים מקובעים כדי לחוות את הרגע הנוכחי המשתנה תמיד. זוהי הדרך היחידה להישאר בקשר אמיתי עם עצמנו, עם הסובבים אותנו ועם החיים עצמם.
שינוי מתמיד מול רעיונות מקובעים
הנושא המרכזי של בחיי היום הוא המתח הקיים בין הנטייה הטבעית של המוח האנושי ליצור רעיונות מקובעים לבין המציאות הדינמית והמשתנה תדיר. כולנו מכירים את התחושה של היאחזות במושגים ובדימויים מוכרים, גם כשהם כבר לא תואמים את הסיטואציה הנוכחית. אנחנו נדבקים לתפיסות קבועות כי הן מספקות לנו תחושת ביטחון ויציבות, אך בכך אנחנו מגבילים את עצמנו ומונעים מעצמנו לחוות את העושר והעומק של הרגע.
המפגש עם דמות מעוררת השראה
כשאנשים פוגשים דמויות מורכבות שחיות באופן רוחני, הם לעיתים קרובות יוצרים דימוי מקובע לגביה. הם מתאהבים ברעיון שלהם על אותו אדם, ומתחילים להתייחס אל הרעיון כאל המציאות עצמה. אבל בכך הם מחמיצים את מי שאותו אדם באמת, כיוון שבמהותו הוא תמיד בתנועה ובהשתנות. זה כאילו הם מנסים לתפוס את המים הזורמים בידיים - ברגע שהם סוגרים את האגרופים, המים כבר זולגים החוצה ונעלמים.
הפחד משינויים והצורך בארגון מחדש
המוח האנושי מתקשה להתמודד עם שינויים, כי הם דורשים ממנו לארגן מחדש את כל המערכת הפנימית. בכל פעם שמשהו משתנה, אנחנו צריכים למצוא דרך חדשה להסתגל למצב, וזה יכול להיות מעייף ומאתגר. לכן, קל יותר לנו פשוט לדבוק ברעיונות מוכרים ולהתעלם מהתמורות שמתרחשות סביבנו. אנחנו מעדיפים לחיות בתוך בועה של יציבות מדומה, גם אם היא לא משקפת נאמנה את המורכבות של החיים.
הכל זורם - תפיסת העולם של הראקליטוס
אני שנים רבות מצדד בגישתו של הפילוסוף היווני העתיק היראקליטוס, הטוען כי לא ניתן להיכנס לאותו הנהר פעמיים. כלומר, הכל נמצא בשינוי מתמיד, והרגע הבא אף פעם לא זהה לקודמו. אושו אף מרחיק לכת יותר, ואומר שלא ניתן להיכנס לאותו נהר אפילו פעם אחת. ברגע שאנחנו מניחים את כף הרגל במים, הם כבר אחרים. וכשאנחנו פוגשים אדם, הוא כבר שונה ממה שהיה לפני שנייה. גם אנחנו עצמנו משתנים בכל רגע נתון.
הפער בין תמונה לבין מציאות חיה
מבחינתי, התמונות מתעדות רק רגעים מתים ומוקפאים, ולא את מי שאני בהווה, כאן ועכשיו.
האומץ להשתנות ולהתפתח
להיות בקשר אמיתי עם אדם כמוני דורש אומץ רב. זה האומץ להכיר בכך שהכל משתנה, ולהיות מוכנים לזוז עם השינוי. זה לא תמיד נוח או קל, אבל זו הדרך היחידה לחיות חיים אותנטיים. אם ננסה להישאר צמודים לרעיונות מיושנים וקבועים, נמצא את עצמנו במאבק מתמיד עם המציאות. רק כשנהיה פתוחים ומוכנים להתפתח בעצמנו, נוכל ליצור קשר עמוק עם הסובבים אותנו ולהפיק את המיטב מכל חוויה.
בחירה ברעיונות מקובעים על פני מציאות דינמית
ההיצמדות לרעיונות קבועים יכולה להוביל אותנו למצבים אבסורדיים ואף הרסניים. כשאנו מתעקשים לראות את המציאות רק דרך הפריזמה של התפיסות שלנו, אנחנו עלולים לאבד את הקשר עם מה שבאמת קורה. אנשים שהתקרבו אליי ופיתחו דימוי מסוים לגביי, לעיתים קרובות התקשו להכיל את השינויים שהתרחשו בו ובלימוד שלי לאורך הזמן. הם דבקו ברעיון שהם יצרו עליי על מי שאני, וכשאני כבר לא מתאים לאותו רעיון, הם העדיפו להתרחק ממני ואפילו להפוך לאויביי מלאי כעס וזעם, במקום לעדכן את התפיסות שלהם. הם בחרו בנוחות של המוכר והידוע על פני האתגר שבהתמודדות עם הבלתי צפוי.
לקבל את הארעיות של החיים
בסופו של דבר, השיעור הגדול של חיי זו הזמנה להכיר בכך שהכל חולף וארעי. אין טעם להשקיע אנרגיה בניסיון לשמר דימויים ורעיונות קבועים, כי הם בהכרח ישתנו. במקום זאת, אנחנו יכולים לפתח מודעות לתהליכים המתמידים של התהוות וִכִּלְיָה, ולהתיידד עם הידיעה שאנחנו תמיד בתנועה. ככל שנקבל את העובדה שהחיים הם זרם בלתי פוסק של שינויים, כך נוכל להירגע לתוך ההוויה העכשווית ולהעריך את כל רגע חדש כמתנה יקרת ערך.
טיפוח הגמישות והפתיחות להשתנות
כדי לחיות בהלימה עם הטבע הדינמי של המציאות, אנחנו צריכים לטפח בתוכנו גמישות מחשבתית ורגשית. עלינו להיות קשובים לאותות המעידים על כך שהגיע הזמן להשתנות ולהתפתח, ולהתייצב מול הפחד מהלא נודע. כשאנחנו מרשים לעצמנו להיות פגיעים ולוותר על שליטה, אנחנו פותחים את עצמנו להפתעות ולגילויים מרעננים. בכל פעם שאנחנו מוכנים לצאת מאזור הנוחות ולחקור אפשרויות חדשות, אנחנו מרחיבים את טווח ההתנסויות שלנו ומעשירים את עולמנו הפנימי.
הדרך לחיבור אמיתי עם עצמנו והסובבים אותנו
בסופו של דבר, ההיצמדות לרעיונות מקובעים מונעת מאיתנו ליצור קשר בלתי אמצעי עם עצמנו, עם הסובבים אותנו ועם החיים עצמם. כשאנחנו מקובעים בדימויים ובציפיות שלנו, אנחנו חווים את המציאות באופן מסונן ומרוחק. אבל כשאנחנו מרפים מהצורך להגדיר ולשלוט, ופשוט מרשים לעצמנו לחוות כל רגע כפי שהוא - במלוא מורכבותו ועושרו - אנחנו יכולים לגלות את הפלא שטמון בהוויה האנושית. זוהי הזמנה לחיות בפליאה ובהוקרה, ולראות את הקסם שמתגלה בכל מפגש חדש עם עצמנו ועם העולם.
תובנות מרכזיות שלי:
1. למוח יש נטייה טבעית לפתח רעיונות קבועים במהירות.
2. אי אפשר לפגוש את אותו האדם פעמיים, כי האדם וכל העולם משתנים כל הזמן.
3. כשאנשים מתקרבים אליי הם מפתחים רעיון מקובע לגביי, ומפספסים את מי שאני באמת.
4. תמונה יכולה לייצג רק את מה שמת, לא את מה שחי.
5. להיות איתי דורש אומץ, והאומץ הגדול ביותר הוא היכולת לראות את השינוי שלי ולזוז איתו.
6. אנשים מרגישים בנוח עם עקביות, אבל אני לא עקבי ולכן קשה להם להישאר איתי.
7. אנשים כל כך מאוהבים ברעיונות שלהם, שהם יכולים לעזוב את אותי אבל לא את הרעיונות שלהם.
8. מולא נסראדין מדגים איך משרת נאמן מסכים תמיד עם המלך שלו, גם כשהוא סותר את עצמו.
9. כשמתקרבים לאדם כמוני, צריך או לוותר על הרעיון של עקביות או לוותר עליי.
10. אנשים יכולים לעזוב את טאותיותי, אבל לא את הרעיונות המקובעים שלהם.
"אל תחפשו את עצמכם במקום אחר. כל מה שצריך להתרחש, מתרחש כאן ועכשיו."
עצות מעשיות ד"ר מזרחי אברהם:
1. היו מודעים לנטייה הטבעית של המוח ליצור רעיונות מקובעים במהירות.
2. זכרו שהכל משתנה כל הזמן, גם האנשים שאתם פוגשים וגם אתם עצמכם.
3. כשאתם מתקרבים למישהו, היזהרו מליצור רעיון מקובע לגביו שמפספס את מי שהוא באמת.
4. דעו שתמונה יכולה לייצג רק משהו מת, לא את מה שחי ומשתנה.
5. פתחו אומץ להישאר עם שינויים ולזוז איתם, במיוחד כשמדובר בבני אדם כמוני.
6. שימו לב אם אתם מעדיפים לדבוק ברעיונות שלכם יותר מאשר להישאר פתוחים למציאות המשתנה.
מנטרות לדיבור עצמי:
1. במקום "אני תמיד נדבק לרעיונות מקובעים", תגידו: "אני פתוח לראות את המציאות המשתנה".
2. במקום "אני מפחד משינויים", תגידו: "יש לי את האומץ להתמודד עם שינויים".
3. במקום "אני מאבד את הקשר האמיתי עם אנשים", תגידו: "אני מסוגל לראות את האנשים כפי שהם באמת, מעבר לרעיונות שלי".
4. במקום "אני נשאר תקוע בדפוסים ובציפיות שלי", תגידו: "אני מרשה לעצמי ולאחרים להשתנות ולגדול".
5. במקום "אני מוותר על מערכות יחסים כשהן לא מסתדרות עם הרעיונות שלי", תגידו: "אני בוחר בקשר האמיתי והחי, גם כשזה מאתגר אותי".
בחן את תודעתך:
1. היום, כשאתם פוגשים אדם מוכר, נסו להתבונן בו בעיניים טריות, בלי הרעיונות הקבועים שלכם עליו. מה אתם מגלים?
2. לפני כל אינטראקציה משמעותית, עצרו לרגע ותזכירו לעצמכם: "הכל משתנה כל הזמן, כולל האדם מולי וכולל אני". איך זה משפיע על האינטראקציה?
3. בחרו תמונה שלכם שאתם אוהבים, והתבוננו בה. תהיו מודעים לפער בין התמונה לביניכם כפי שאתם עכשיו, חיים ונושמים. מה אתם לומדים מכך?
4. כשאתם מרגישים שדעתכם מתנגשת עם מישהו, בדקו האם אתם דבקים ברעיון שלכם או פתוחים לראות את נקודת המבט שלו. תרגלו גמישות מחשבתית.
5. בסוף כל יום, שאלו את עצמכם: "איפה הייתי היום אמיץ מספיק כדי לזוז עם השינויים? ואיפה דבקתי בקוצים הרעיונות שלי?" הכירו בעצמכם על האומץ, ולמדו מההחמצות.