הבדידות היא תחושת הריקנות והניתוק שרבים חווים בימינו בעידן הנוכחי, גם כשאנו מוקפים באנשים. הניסיון למלא חלל פנימי זה על ידי חיבור מתמיד לאחרים באמצעות טכנולוגיה טיק טוק, פייסבוק, אינסטגרם, טוויטר אינו מצליח להפיג את תחושת הבדידות. למעשה, ככל שמנסים להישאר מחוברים דרך מכשירים טכנולוגיים, כך מתרחקים מהחיבור האמיתי לעצמם.
בדידות והאשלייה הקיימת במערכות יחסים | מאת ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה ומרכז יום מתעוררים
הפתרון לבדידות טמון בשיבה פנימה, אל האי של העצמי. זוהי חזרה הביתה, אל מקום שבו ניתן להרגיש בנוח, בטוח ושלם. הבית האמיתי נמצא בתוך כל אחד ואחת, והדרך אליו עוברת דרך תרגול, ובעיניי דרך 12 הצעדים ולא דרך תיאוריה בלבד.
הישיבה במדיטציה בצעד ה-11 היא מעשה מהפכני של התחברות מחדש לעצמי. באמצעות נשימה קשובה, אפשר להתחבר לגוף, לרגשות ולתפיסות תוך זמן קצר. זוהי החזרה הביתה לאחר זמן רב של התנתקות והזנחה עצמית, דרך בארים, מועדונים, סמים, אלכוהול כדורים ויחסים הרסניים. קבלת המצב כפי שהוא, והענקת תשומת לב אוהבת לגוף ולנפש, מאפשרות סידור מחדש של הבית הפנימי.
כל צעד ונשימה יכולים להוות הזדמנות לחזור הביתה, אל ההווה. החיבור לגוף ולנשימה מאפשר מודעות למתרחש בתוך ומחוץ לעצמי. הקשר העמוק עם העצמי הוא הבסיס לכל קשר אמיתי עם הזולת. רק מתוך שהייה מלאה בבית הפנימי, אפשר להושיט יד ולחבור לאחר באופן אותנטי.
אשליית הקישוריות הטכנולוגית מונעת מאנשים רבים לראות שהדרך האמיתית להתחבר ולהפיג את הבדידות היא פנימה. הצעדים מלמדים שהכל מתחיל בי ונגמר בי, שיש להתחבר לאי של מקלט לעצמנו, ולבנות בית פנימי יציב. משם, ניתן לצאת ולהעניק לאחרים את אותו החיבור והיציבות שמצאנו בתוכנו.
תרגול השיבה הביתה מתחיל בצעדים קטנים של הימנעות מדברים מקומות ואנשים רעילים תרגול קשיבות – בהליכה, בנשימה, בפעולות יומיומיות כמו אכילה ושתייה. פעמון המודעות שמתוכנת במחשב מזכיר לעצור, לנשום, לחייך ולהתחבר מחדש לגוף ולחיים. ברגעים אלה, אפשר לחוש בפליאת הקיום ולהכיר בגוף כנס מופלא ולהיות אסיר תודה על מה שיש.
ההתחברות לעצמי ולקיחת אחריות מאפשרת לראות את הזולת מתוך חמלה, גם ללא מילים או קרבה פיזית. כשיש בית פנימי יציב, אפשר לסייע לאהוב לבנות את ביתו שלו. מערכת יחסים אמיתית נבנית כשכל אחד מוצא קודם את ביתו, כפי שוינקוט כתב במאמר ב"יכולת להיות לבד" ורק אז נפגשים יחד כדי ליצור בית משותף. זהו הבסיס לכל עזרה וחיבור אנושי אמיתי – החל בפרט, דרך הזוגיות והלאה אל הקהילה והחברה כולה. האושר, הביטחון והשלמות מקורם בבית הפנימי.
גישת 12 הצעדים מדגישה שהכל מתחיל מבפנים. הנשימה, הצעדים והפעולות הקטנות של היומיום, כשהן נעשות בתשומת לב, מחזירות את תשומת הלב פנימה, אל ההווה, אל הפלא שבגוף ובחיים עצמם. המים והזרימה הצלולה שבהם הם משל לטבע המרפא של החיבור העצמי. זוהי הדרך לרפא את הבדידות – דרך השיבה אל הבית הפנימי והענקת נוכחות אוהבת לעצמי ולסביבה. כך אפשר למצוא שוב את השלמות האבודה, ולסייע לאחרים לגלות את האי של העצמי גם בתוכם.
הבית הפנימי – המפתח להתמודדות עם בדידות בעידן המודרני
מגפת הבדידות
מחלת הקפיטליזם הביאה לבדידות נוראית וניתקה את האדם מהמסורת, מהקהילה וזו הפכה למגפה של העידן המודרני. רבים חשים ריקנות וניתוק, גם כשהם מוקפים באנשים. הרצון למלא את החלל הפנימי הזה מוביל לסמים, אלכוהול, כדורים, מערכות יחסים הרסניות, קורבנות, כדורי מרשם ושימוש יתר ברשתות החברתיות. מה שגורם לניסיונות מתמידים להתחבר לאחרים דרך טכנולוגיה, אך ללא הצלחה ממשית בהפגת תחושת הבדידות. ככל שמתאמצים להישאר מחוברים בעזרת מכשירים דיגיטליים, כך מתרחקים מהחיבור לעצמי ולסביבה הקרובה.
השורשים הפנימיים של החיבור
הפתרון האמיתי לבדידות נעוץ במסע פנימי, בשיבה אל האי של העצמי. זהו מסע הביתה, אל המקום שבו ניתן למצוא נוחות, ביטחון ושלמות. הבית האמיתי שוכן בליבו של כל אדם, והדרך אליו עוברת דרך תרגול 12 הצעדים ומודעות, ולא רק דרך הבנה תיאורטית.
מדיטציה – מהפכה של חיבור עצמי
הצעד ה-11 ממליץ על תפילה וישיבה במדיטציה שמהווה מהפכה אישית של התחברות מחודשת לעצמי. על ידי תשומת לב מכוונת לנשימה, מתאפשר תוך זמן קצר חיבור עמוק לגוף, לרגשות ולמחשבות. זוהי שיבה הביתה לאחר תקופה ממושכת של ניתוק והזנחה עצמית. קבלת המצב הנוכחי והענקת אהבה וטיפוח לעצמי מאפשרות לארגן מחדש את המרחב הפנימי.
חזרה הביתה בכל רגע
הצעד העשירי מכוון אותנו לכל צעד שנעשה וכל נשימה שננשמת יכולים להיות הזדמנות לחזור הביתה, אל ההווה. ההתחברות המודעת לגוף ולנשימה מאפשרת מודעות עמוקה יותר למה שמתרחש בפנים ובחוץ. הקשר האינטימי עם העצמי הוא היסוד לכל קשר משמעותי עם הזולת. רק מתוך נוכחות מלאה בבית הפנימי, ניתן לפנות החוצה ולחבור לאחר באופן כן ואמיתי.
אשליית הקישוריות הדיגיטלית
אשליית הקישוריות הטכנולוגית מסיטה את תשומת הלב של רבים מהאמת הפשוטה – שהדרך להתמודד עם בדידות ולהתחבר באמת מצויה בפנים. הצעדים מלמדים על חשיבות הטיפוח העצמי והבניית בסיס פנימי יציב. מנקודת מוצא זו, אפשר להתפרש החוצה ולהשפיע על הסובבים, בהענקת אותו יסוד של חיבור ויציבות שגילינו בתוכנו.
צעדים קטנים של קשיבות
תרגול החזרה הביתה מתחיל בצעדים קטנים של תשומת לב בערות מלאה – בהליכה, בנשימה ובפעולות שגרתיות כמו אכילה ושתייה. פעמון המודעות שמתוכנת במחשבים רבים מזכיר לנו לעצור לרגע, לנשום, לחייך, ולחדש את הקשר עם הגוף והחיים. ברגעים אלה מתגלה פליאת הקיום, וההכרה בגוף כנס מדהים ומופלא.
לראות את האחר בעיניים של חמלה
הצעד השמיני מלמד את ההתחברות העמוקה לעצמי ומאפשר לנו להביט על הזולת במבט של חמלה, גם ללא תקשורת מילולית או מגע פיזי. כשיש לנו בית פנימי יציב, אנו יכולים לסייע ליקירים שלנו לבנות את הבית הפנימי שלהם. מערכות יחסים אותנטיות נרקמות כאשר כל אחד מוצא תחילה את השלווה בתוכו, ורק אז נפגשים כדי ליצור מרחב משותף. זהו הבסיס לכל עזרה הדדית וחיבור בין-אישי אמיתי – החל ברמת הפרט, עבור בזוגיות ועד לרמת הקהילה והחברה בכללותה. האושר, הביטחון והמימוש העצמי נובעים כולם מהיכולת להתחבר לבית הפנימי.
הכל מתחיל מבפנים
כל 12 הצעדים זה דגש על כך שהכל מתחיל בתוכנו. באמצעות מודעות לנשימה, לצעדים ולפעולות היומיומיות הקטנות, אנו מפנים את תשומת הלב פנימה, אל ההווה, אל הקסם הטמון בגוף ובחיים עצמם. המים הזורמים והצלולים מסמלים את האיכות המרפאה של החיבור לעצמי. זו הדרך להחלים מבדידות – דרך השיבה הביתה והענקת תשומת לב אוהבת לעצמנו ולעולם שמסביב. כך נוכל לגלות מחדש את השלמות האבודה, ולעזור לאחרים למצוא את האי של העצמי בתוכם.
הבית כמקום של שייכות
מעבר להיבט האישי, הבית הפנימי מהווה גם מודל לשייכות וחיבור לאלוהים כפי שאני מבין אותו. כשכל אדם מטפח את הבית שבתוכו, קל יותר ליצור בתים משותפים – במשפחה, בקהילה ובחברה כולה. כך נבנית תחושת הביחד, המבוססת על הכרה בערך העצמי של כל פרט. החיבור האנושי האמיתי מתאפשר דווקא כשכל אחד מעז לשהות בבית הפנימי שלו, ומשם לצאת לקראת האחר.
ההתמקדות בחוץ כמקור לבדידות
הציפייה למצוא הגשמה ושייכות רק בחוץ, בקשרים חיצוניים ובהישגים חברתיים, היא אחד הגורמים לתחושת הבדידות. כשמפנים את תשומת הלב כל כולה החוצה, קל לאבד את הקשר למרכז הפנימי. הטכנולוגיה מעצימה נטייה זו, בכך שהיא מייצרת אשליה של חיבור מתמיד. אך ככל שמנסים "להתחבר" יותר דרך מסכים ורשתות, כך גדל הניתוק מההוויה האנושית הבסיסית.
לגלות מחדש את השלמות
האתגר של זמננו הוא לאזן בין העולם הדיגיטלי לעולם האנושי, בין החוץ לפנים. להכיר בכך שהקשר העמוק ביותר שאנו יכולים לחוות הוא הקשר עם עצמנו. מתוך בית פנימי מלא וגדוש, נוכל לפנות אל האחר ולבנות יחסים בריאים ומקרבים. כשנשוב אל עצמנו, נגלה מחדש את השפע והיופי הטמונים בקיום האנושי. נזכור שמה שאנו מחפשים כבר נמצא בתוכנו – תחושת השלמות וההשתייכות.
מסע של התעוררות
החזרה הביתה היא למעשה מסע אל העצמי האמיתי, הנשכח לעתים בהמולת החיים. זהו מסע של התעוררות, של גילוי מחדש של הלב הפנימי. דרך תרגול של קשיבות, נוכחות וקבלה עצמית, אנו לומדים לחבוק את הבית שבתוכנו על כל חדריו. אנו מתיידדים עם עצמנו מחדש, ומהמקום הזה יכולים להתחבר אל העולם ביתר שלמות.
לסיכום, ההתמודדות עם מגפת הבדידות בת זמננו דורשת שינוי תפיסתי עמוק. במקום לרדוף אחר חיבורים חיצוניים חמקמקים, עלינו להפנות את המבט פנימה, אל הבית הטבוע בתוכנו. רק מתוך חיבור אמיתי לעצמנו, נוכל לרקום יחסים בעלי משמעות ותחושת שייכות עמוקה. בעולם גועש ורווי גירויים, החזרה הביתה אל העצמי היא מפתח להרגשת שלמות, אושר ושלווה. זוהי ההזמנה העומדת בפנינו – לצאת למסע פנימי, לגלות את העושר הטמון בנו, ולבטא אותו בכל צעד בחיינו.
תובנות מרכזיות:
1. הבית נמצא בתוכנו, והבדידות נעלמת כשאנחנו מחוברים לעצמנו.
2. טכנולוגיה לא יכולה לפתור את תחושת הבדידות שלנו, רק חיבור אמיתי לעצמנו.
3. הישיבה במדיטציה היא מעשה של מהפכה, חיבור מחדש לעצמנו.
4. עלינו לקבל את המצב כפי שהוא ולטפל בעצמנו ברוך דרך 12 הצעדים.
5. כל נשימה וכל צעד מחזירים אותנו הביתה, לכאן ועכשיו.
6. אנו זקוקים לעיניים שלנו כדי להסתכל על האחר בחמלה, לא לאייפון.
7. כשיש לנו בית אמיתי בתוכנו, אנחנו יכולים לעזור לאחרים למצוא את ביתם.
8. אם נרצה לעזור לחברה ולקהילה, עלינו להתחיל מעצמנו.
9. כל מעשה, אם נעשה בקשיבות, עוזר לנו לחזור הביתה ולהתענג על פלאי החיים.
10. הגוף הוא פלא, והמים הצלולים הם פלא, ויש בהם כוח לרפא.
"הבדידות היא הזדמנות לגלות את העושר הפנימי הטמון בך, ולהפוך את עצמך לבית שתמיד יקבל אותך."
עצות מעשיות
1. התחברו לעצמכם דרך הנשימה והצעדים שלכם, גם ללא מכשירים טכנולוגיים.
2. קבלו את המצב כפי שהוא, והתחילו לטפל בעצמכם ברוך.
3. היו בית לעצמכם, אי של מקלט, כפי שגישת 12 הצעדים ממליצה.
4. כשאתם מחוברים לעצמכם, תוכלו לעזור לאחרים להתחבר לעצמם ולהעביר את הבשורה.
5. הפכו כל מעשה יומיומי, כמו שתייה או ניקיון, להזדמנות להיות קשובים ולחזור הביתה.
6. זכרו שהגוף והטבע הם פלאים בעלי כוח ריפוי.
מנטרות לדיבור עצמי:
1. במקום "אני לבד", אמרו: "אני מחובר/ת לעצמי ומוצא/ת נחמה בתוכי."
2. במקום "אף אחד לא מבין אותי", אמרו: "אני מבין/ה ומקבל/ת את עצמי כפי שאני."
3. במקום "אני מרגיש/ה אבוד/ה", אמרו: "אני חוזר/ת הביתה אל עצמי בכל נשימה ובכל צעד."
4. במקום "אני זקוק/ה לאחרים כדי להרגיש שלם/ה", אמרו: "אני שלם/ה ומלא/ה בתוכי."
5. במקום "אני לא מסוגל/ת להתמודד", אמרו: "יש בי כוח להתמודד ולטפל בעצמי ברוך."
שאלות מעוררות מחשבה:
1. האם אי פעם חשתם בדידות עמוקה למרות היותכם מוקפים באנשים? כיצד התמודדתם עם תחושה זו?
2. באילו דרכים אתם נוהגים להתחבר לעצמכם ולמצוא שלווה פנימית בחיי היומיום?
3. כיצד תוכלו ליישם את הרעיון של "להיות בית לעצמך" בחייכם האישיים והמקצועיים?
4. האם אתם מרגישים שהטכנולוגיה מקרבת או מרחיקה אתכם מעצמכם ומאחרים? כיצד ניתן להשתמש בה בצורה מודעת יותר?
5. מהן הדרכים שבהן תוכלו לעזור לאהוביכם למצוא חיבור לעצמם ולהפחית את תחושת הבדידות שלהם?
בחן את תודעתך:
1. האם אתם מקדישים זמן מדי יום להתבוננות פנימית, להכרת תחושותיכם ומחשבותיכם ללא שיפוטיות?
2. כיצד אתם יכולים להפוך פעולות יומיומיות, כמו נשימה, הליכה, אכילה או שתייה, להזדמנויות לתרגול קשיבות וחיבור לעצמי?
3. באילו דרכים תוכלו להביע חמלה כלפי עצמכם ברגעים של קושי, בדידות או כאב?
4. כיצד תוכלו ליצור "בית פנימי" שתמיד יהיה נגיש לכם, גם בצוק העיתים?
5. מהי מחויבותכם לעצמכם לעשות צעד אחד קטן מדי יום כדי לחזק את הקשר והמודעות לעצמי הפנימי שלכם?