במהלך הראיון, שיתפתי את המאזינים במסע האישי שלי מהתמכרות לחופש ומשמעות. דיברתי על הכמיהה העמוקה לחיבור אותנטי שליוותה אותי מגיל צעיר, ועל התסכול והבלבול שחשתי נוכח השטחיות שראיתי סביבי. חיפשתי נואשות אחר מפלט מתחושת הניתוק והמצוקה, ומצאתי לזמן מה מקלט מדומה בסמים ובאלכוהול.
על האפשרות של האדם לקום מהקרשים ולחיות חיים מלאים | ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה
אך ההתמכרות רק החמירה את מצבי, והפכה כוח הרסני ששלט בחיי. איבדתי שליטה, והידרדרתי לתהומות אפלים של דיכאון ובדידות. התברר לי שההבטחה לגאולה דרך הסמים הייתה אשליה שקרית, שהותירה אחריה רק חורבן וכאב.
הבנתי שההתמכרות שלי נבעה מטראומות וחבלות רגשיות עמוקות, מכאב בלתי נסבל שניסיתי להרדים ולברוח ממנו. ראיתי שללא התמודדות אמיצה עם הפצעים הללו, לא אוכל להשתחרר באמת מאזיקי ההתמכרות.
בתהליך ההחלמה שלי, הפכתי בעצמי למרפא פצוע, למי שעבר את הגיהינום והצליח לצאת ממנו. הבנתי שעליי להתבונן פנימה בכנות, להתמודד עם הצללים שלי, ורק כך אוכל להפוך מקור עזרה והשראה לאחרים.
הבעתי ביקורת על הנטייה לחפש פתרונות קסם להתמכרות בתרופות ובסמים שונים. הסברתי מדוע אני רואה בכך המשך של דפוס הבריחה וההכחשה, וכיצד זה מונע את העבודה הפנימית האמיתית הנדרשת לשינוי. אני מאמין שלא ניתן לרפא התמכרות על ידי התמכרות אחרת, ושחיפוש אחר מצבי תודעה משונים רק מרחיק אותנו מהמציאות.
תיארתי את הדרך הארוכה של ההחלמה, על שלביה ואתגריה. הדגשתי כמה קריטי הוא לקחת אחריות מלאה על החיים שלנו, ולהתייצב מול הפחד והספקות המלווים כל שינוי אמיתי. זהו תהליך יומיומי של בחירה, של התמודדות כנה עם הכאב לצד חמלה ואהבה כלפי עצמנו.
הזכרתי גם את הצורך במשמעת ובמחויבות ארוכת טווח לעבודת ההחלמה, שכן מדובר במחלה כרונית הדורשת ערנות מתמדת. יחד עם זאת, הדגשתי כמה חשוב למצוא סביבה מחבקת ותומכת, שתוכל ללוות אותנו ברגעים הקשים.
לבסוף, עודדתי את המאזינים לצאת למסע האישי שלהם, ולבטוח ביכולתם העמוקה לצמוח, להשתנות ולהתחבר מחדש לעצמם האמיתי. זוהי הזדמנות יקרה מפז שיש לכל אחד מאיתנו, לגלות את החופש והיופי הטמונים בחיינו, גם אם הדרך לא תמיד קלה.
על האפשרות של האדם לקום מהקרשים ולחיות חיים מלאים | ד"ר מזרחי אברהם מייסד מכללת טאותרפיה
מסע אישי מהתמכרות לחופש
בראיון זה, שיתפתי את המאזינים בפרטי המסע שעברתי מחיי התמכרות וסבל לעבר חופש, משמעות וריפוי. כבר מגיל צעיר, הרגשתי כמיהה עזה לקשר אנושי אמיתי ועמוק. נכספתי למצוא משמעות ואותנטיות, אך סביבי נתקלתי שוב ושוב בשטחיות, בזיוף ובהעמדת פנים. ככל שהתבגרתי, גבר בי הכאב והבלבול, והלכתי לאיבוד בחיפוש נואש אחר מזור ונחמה. רציתי בכל מאודי לברוח מתחושת הניתוק המייסרת, מהתסכול והמצוקה שמילאו את ימיי.
מפלט מדומה בסמים ואלכוהול
בתוך מערבולת הכאב, מצאתי לבסוף מקלט בסמים ובאלכוהול. נדמה היה לי שמצאתי את הפתרון הקסום, שיטשטש את הסבל ויעטוף אותי בתחושת אופוריה מתוקה. התמכרתי במהירות למצבי התודעה המשונים, לתחושת השחרור המדומה. אך לאט לאט איבדתי שליטה על חיי, שקעתי לתוך ספירלה הרסנית של בדידות, דיכאון והשפלה עצמית. ההבטחה המתוקה התגלתה כשקר מר, והסמים שפעם היו מפלט הפכו לסוהר האכזר ביותר שלי.
מאחורי ההתמכרות – טראומה וכאב
רק כשהגעתי למעמקי התהום הבנתי שההתמכרות שלי נובעת ממקום עמוק יותר, מפצעי העבר שמעולם לא הגלידו. הסמים והאלכוהול רק הסיחו את דעתי זמנית מהכאב הישן, מהטראומות המוקדמות שעיצבו את נפשי. נוכחתי לדעת שללא התמודדות כנה עם המקורות האמיתיים של סבלי, אוסיף להיות שבוי בכבלי ההתמכרות. הבנתי שעליי להתבונן פנימה בעיניים פקוחות, לגעת ברגישות בפצעים הפנימיים. רק דרך עבודה זו, כמה שלא תהיה קשה ומפחידה, אוכל סוף סוף להיפרד מההתמכרות ולהתחיל לרפא את עצמי.
מסע ההתמודדות והצמיחה של המטפל
בדרכי החוצה מהשאול, הפכתי בעצמי למרפא פצוע, לאדם שחזר מהתופת וזכה בהזדמנות שנייה. ככל שהתקדמתי בהחלמה האישית שלי, הבנתי שהניסיון הזה העניק לי הבנה ייחודית של נפש המכור, של עולמו הרגשי המורכב. בו בזמן, נוכחתי לדעת כמה חיוני להיות קשוב למניעים הפנימיים שלי כמטפל, לוודא שאיני משתמש במטופלים כדי למלא חסכים אישיים. דרך העבודה העצמית האינטנסיבית, למדתי להכיל את הכאב שלי ושל אחרים, מבלי לאבד את עצמי במערבולת.
הסכנות שבפתרונות הקסם
במהלך הריאיון, הבעתי דאגה עמוקה מהטרנד הגובר לחפש מזור להתמכרויות בתרופות פסיכיאטריות ובסמים המכונים בלשון המעטה "רוחניים". הסברתי כיצד בעיניי מדובר בהסתכלות שטחית ומטעה על טיבו של תהליך הריפוי. נרקומנים רבים מוצאים במהרה, שתרופות כמו סובוקסון או קנאביס רפואי רק משמרות את דפוסי החשיבה והפעולה ההתמכרותיים, ואף מונעות מהם להתפכח באמת. כך גם ניסיונות להחליף את הסם הבעייתי בגרסתו "רוחנית", כגון איוואסקה או פסילוסיבין. לטענתי, אלו מהלכים מסוכנים העלולים למוטט נפשית מכורים רבים, שנואשות לתשובות קלות ומושיעים מן החוץ. אמונה עיוורת בפתרונות קסם מונעת לעתים את העבודה הפנימית הכואבת, אך ההכרחית, הנדרשת בכדי לגלות את השורש האמיתי של הבעיה.
מאפייני הדרך אל החופש
לצד דברי הזהירות, שיתפתי את השומעים באופי המסע הארוך והמאתגר שעשיתי אל עבר החופש והשלווה. הדגשתי את הצורך לקחת אחריות מוחלטת על הבחירות שלנו ועל אורחות חיינו, גם כשהפחד והספקות מציפים אותנו. עידכתי מתוך הניסיון שלי לקבל בחמלה את נפילות הדרך והכשלונות הזמניים, מבלי להרפות ולהתייאש. זו עבודה יומיומית, רגעית, של ויתור על הרצון לברוח ובחירה בהתמודדות האמיצה. במקביל, הזכרתי את חשיבותה של סביבה מכילה ותומכת. להיות חלק מקהילה, מקבוצת אנשים בעלי ניסיון דומה, שיכולה להושיט יד ברגעים האפלים ולחגוג איתנו כל ניצחון.
חשיבותה של אמפטיה ומחויבות בתהליך
בשלב זה הרגשתי צורך להתריע מפני נטייתנו הטבעית כבני אדם, לחמוק אל האזורים המוכרים והבטוחים לנו פחות. הסברתי כמה חשובה משמעת עצמית קפדנית בדרך ההחלמה, וכמה הכרחי להתחייב אליה לטווח ארוך. זו מחלה כרונית, המחייבת טיפול ותחזוקה לכל החיים. עידכתי את המאזינים להתבונן בליקויים ובחולשות שלהם בעיניים אוהבות וחומלות, ולהפוך אותם למנוע צמיחה אישית. באותה נשימה, חיזקתי את ידיהם של המתמודדים והזכרתי להם את העוצמה והפוטנציאל האדירים שטמונים בכל אחד ואחת מהם, גם אם הם שכוחים מהעין לפעמים.
הזמנה למסע
כשסיימתי לשתף את סיפורי, קיוויתי שהמילים יגעו בלבם של אחרים המחפשים את דרכם החוצה ממעגל הסבל, או המלווים את יקיריהם במאבק הזה. רציתי להניח יד על כתפם ולומר – כן, יש דרך החוצה. בכוחכם לשנות את חייכם מן היסוד, לא משנה באיזה תחתית אתם נמצאים היום. המסע שלכם הוא ייחודי ושייך רק לכם, אבל יש המון תמיכה והשראה בדרך. אל תפחדו לקום ולצעוד החוצה מהכלא שכלאתם את עצמכם בו. בואו למצוא את החופש האמיתי, את הפלא והיופי של החיים מעבר להתמכרות. ההחלמה דורשת עבודה קשה ומחויבות של ממש, אבל אין דבר משתלם ומספק ממנה. אתם ראויים לחיות בשלום, בשמחה, ועם תחושת מיצוי ומשמעות. כל צעד קטן קדימה הוא עוד ניצחון, עוד נדבך בבניית העצמי האמיתי והחופשי. כשותף לדרך, אני מאמין בכם ומזמין אתכם להאמין בעצמכם.
תובנות מרכזיות של ד"ר מזרחי אברהם:
1. ההחלמה דורשת אומץ להתמודד עם הפצעים הפנימיים ולא לברוח מהם.
2. כדי להחלים, עלינו להפסיק לחפש פתרונות חיצוניים ולהתחבר לכוח הפנימי שלנו.
3. סמים אינם יכולים לרפא את הטראומות האמיתיות, רק להסיח את הדעת מהן לזמן מה.
4. לכל אדם יש את היכולת לרפא את עצמו, צריך רק לתת לזה מקום.
5. החופש האמיתי טמון באחריות ובנכונות להתבונן פנימה ולצמוח.
6. אמיתי ריפוי מגיע מבפנים, מהתחברות למהות האמיתית שלנו.
7. המסע להחלמה דורש אומץ, כנות ונכונות להשתנות.
8. אהבה ללא תנאי כלפי עצמנו היא המפתח להחלמה אמיתית.
9. כשמפסיקים לברוח ומוכנים להתמודד, מתחילים לחיות באמת.
10. גם מהמקומות הכי אפלים אפשר לצמוח ולמצוא את האור.
אין דרך להחלמה ההחלמה היא הדרך
עצות מעשיות:
1. אל תפחדו להסתכל פנימה ולחקור את הפצעים שלכם, שם נמצא המפתח לשחרור.
2. האמינו ביכולת שלכם להחלים ולהירפא, היא טמונה עמוק בפנים.
3. השקיעו בעצמכם ובדרככם, גם אם זה דורש עבודה קשה. זה ישתלם בסוף.
4. פנו לעזרה כשאתם זקוקים לה, אך זכרו שההחלמה האמיתית מגיעה מבפנים.
5. התמקדו בהווה ובצעדים הקטנים שאתם יכולים לעשות כעת כדי להתקדם.
6. לעולם אל תתייאשו. בכל רגע נתון אפשר לבחור להתחיל מחדש.
מנטרות לדיבור עצמי:
1. במקום "אני לא מספיק טוב", תגידו: "אני בדיוק במקום שאני צריך להיות בו כרגע, וממשיך לצמוח ולהשתפר בכל יום".
2. במקום "אני תקוע ולא מסוגל להשתנות", תגידו: "יש בי כוחות נסתרים שמחכים שאגלה אותם ואניע את חיי קדימה".
3. במקום "העבר שלי מגדיר אותי", תגידו: "העבר שלי לימד אותי שיעורים חשובים והפך אותי למי שאני היום, אך הוא לא קובע את העתיד שלי".
4. במקום "אף אחד לא מבין אותי", תגידו: "אני מבין ומקבל את עצמי, וזה מה שחשוב באמת".
5. במקום "החיים קשים מדי", תגידו: "לכל אתגר יש מטרה, ואני אזכור זאת גם כשקשה".
שאלות מעוררות מחשבה עבור ההחלמה:
1. מהי ההתמכרות או ההרגל שגורם לכם הכי הרבה סבל ואתם מוכנים להתחיל לעבוד עליו?
2. באילו אמונות או דפוסי מחשבה אתם נאחזים שמונעים מכם להירפא ולהשתנות?
3. מהו הפחד העמוק ביותר שעולה בכם למחשבה על יציאה למסע של החלמה וצמיחה?
4. מיהם האנשים בסביבתכם שיכולים לתמוך בכם ולהיות לצידכם בתהליך, וכיצד תפנו אליהם לעזרה?
5. מהו הצעד הראשון הקטן שאתם יכולים לעשות כבר היום כדי להתחיל את המסע שלכם?
בחן את תודעתך:
1. באילו מצבים אתם מוצאים את עצמכם בורחים מההתמודדות עם הקושי במקום להתייצב מולו?
2. היכן בחייכם אתם עדיין מחפשים פתרונות חיצוניים במקום לפנות פנימה ולמצוא את הכוח בתוככם?
3. כיצד אתם יכולים להתחיל לתת יותר אמון וקבלה לתהליך ההחלמה שלכם ולצעדים הקטנים בדרך?
4. מהי המחויבות שאתם מוכנים לקחת על עצמכם כעת כדי להעמיק את ההתבוננות פנימה והעבודה העצמית?
5. מהי התובנה המשמעותית ביותר שלקחתם מהשיעור הזה ואיך אתם מתכוונים ליישם אותה כבר ממחר?